התשובות הסופיות · נדב כץ

עברית: הבנה, הבעה ולשון, שאלון 30%

שאלון 11282 · קיץ, מועד א׳ · תשפ״ד · 2024

שאלה, סעיף והתשובה. בלי דרך ובלי הסבר, כדי לבדוק מהר אם צדקתם.

לדף הבחינה ולשאלון עצמו

פרק ראשון: הבנת הנקרא

שאלה 1 9 נקודות

הבנת הנקרא, מאמר 1: שלוש השאלות שהכותבת מעלה, והתשובה על כל אחת מהן

סעיף	התשובה
שאלה 1	כי מעשה קונדס משלב שני טעמים מנוגדים, ממש כמו המשקה שממנו כנראה נגזר שמו: יין מתובל שהוא מתוק וחריף בעת ובעונה אחת. יש בו עוקץ, והוא מכעיס אותנו ברגע הראשון, אבל יש בו גם הומור ושעשוע, וההנאה גוברת על הכעס. לכן אנחנו סולחים לו ומקבלים אותו בחיבה, כמו שאין מוותרים על המשקה בגלל חריפותו. התוכן קבוע, הניסוח חופשי מתקבל גם: כי מעשה הקונדס מעורר בנו תערובת של כעס ושל צחוק: אנחנו שונאים ליפול במלכודת, אבל גם נהנים ממנה, ובסוף הצחוק גובר ואנחנו סולחים.
שאלה 2	לפי הנזק. הנזק שמעשה הקונדס גורם הוא המדד ל"חריפות" שלו: מעשה שפוגע ברכוש או באדם חרג מן המידה, כמו הסטודנטים מאוקספורד שהשמידו כינור סטרדיווריוס נדיר; מעשה שאין בו קורבן ואין בו נזק הוא במידה הנכונה, כמו המכתב המשעשע של שני האדונים ראסל לעורך "הטיימס". התוכן קבוע, הניסוח חופשי מתקבל גם: צריך להכיר את קהל היעד: את טעמו, את סגנון ההומור שלו ואת יכולתו לצחוק על עצמו או על הנושא, ולהתאים לו את המעשה (שורות 47 עד 53).
שאלה 3	כן. מעשי שובבות טובים נובעים מרצון לשפר את החיים, גם של מי שעושים אותם וגם של מי שסביבם, ולהפוך את העולם למקום טוב ומשעשע יותר. השובבים מעזים לצחוק על החיים, על הטוב ועל הרע שבהם, ואף על עצמם; יש להם מזג טוב ושמחת חיים, תכונה שהייתה לרבים מאיתנו בילדותם ואבדה עם השנים. התוכן קבוע, הניסוח חופשי

סעיף

התשובה

שאלה 1

כי מעשה קונדס משלב שני טעמים מנוגדים, ממש כמו המשקה שממנו כנראה נגזר שמו: יין מתובל שהוא מתוק וחריף בעת ובעונה אחת. יש בו עוקץ, והוא מכעיס אותנו ברגע הראשון, אבל יש בו גם הומור ושעשוע, וההנאה גוברת על הכעס. לכן אנחנו סולחים לו ומקבלים אותו בחיבה, כמו שאין מוותרים על המשקה בגלל חריפותו.

התוכן קבוע, הניסוח חופשי

מתקבל גם: כי מעשה הקונדס מעורר בנו תערובת של כעס ושל צחוק: אנחנו שונאים ליפול במלכודת, אבל גם נהנים ממנה, ובסוף הצחוק גובר ואנחנו סולחים.

שאלה 2

לפי הנזק. הנזק שמעשה הקונדס גורם הוא המדד ל"חריפות" שלו: מעשה שפוגע ברכוש או באדם חרג מן המידה, כמו הסטודנטים מאוקספורד שהשמידו כינור סטרדיווריוס נדיר; מעשה שאין בו קורבן ואין בו נזק הוא במידה הנכונה, כמו המכתב המשעשע של שני האדונים ראסל לעורך "הטיימס".

התוכן קבוע, הניסוח חופשי

מתקבל גם: צריך להכיר את קהל היעד: את טעמו, את סגנון ההומור שלו ואת יכולתו לצחוק על עצמו או על הנושא, ולהתאים לו את המעשה (שורות 47 עד 53).

שאלה 3

כן. מעשי שובבות טובים נובעים מרצון לשפר את החיים, גם של מי שעושים אותם וגם של מי שסביבם, ולהפוך את העולם למקום טוב ומשעשע יותר. השובבים מעזים לצחוק על החיים, על הטוב ועל הרע שבהם, ואף על עצמם; יש להם מזג טוב ושמחת חיים, תכונה שהייתה לרבים מאיתנו בילדותם ואבדה עם השנים.

התוכן קבוע, הניסוח חופשי

שאלה 2 6 נקודות

הבנת הנקרא, מאמר 1: ניגודיות בדיון במושג קונדס

סעיף	התשובה
א	"אם כן, מוצאה של המילה "קונדס" הוא בשם של משקה שיש בו איזון מדויק בין "חריף" ל"מתוק"." (שורות 14 עד 15) מתקבל גם: "מעשי קונדס, מעשי שובבות שכאלה, מעוררים בנו תמהיל רגשי של כעס וצחוק: אנחנו גם שונאים ליפול במלכודת הזאת וגם נהנים מכך." (שורות 3 עד 4) · "מכאן שמעשה קונדס צריך להיות מצחיק במידה הנכונה ועוקצני במידה הנכונה, לא יתר על המידה." (שורות 15 עד 16) · "מדוע אף על פי שמעשי קונדס הם ביטוי להתנהגות לא נאותה, הם מעוררים בנו סימפתיה?" (שורה 6) · "מעשה קונדס מחוכם מדי עשוי לגרור שתיקה מביכה, ומעשה קונדס סתמי עשוי לעורר לגלוג." (שורות 48 עד 49) · "אנחנו מאיימים שזו הפעם האחרונה שבה נסכים לסבול זאת, אבל בסוף צוחקים גם כשזה קורה שוב." (שורות 4 עד 5) · "לאורך ההיסטוריה היו לא מעט מעשי קונדס מוצלחים וטובים שעוררו אהדה גורפת, וגם לא מעט כאלה שחרגו מגבולות הטעם הטוב ופגעו ברכוש ובנפש." (שורות 16 עד 18)
ב	הניגודיות מסבירה מהו מעשה קונדס: תופעה שמורכבת משני רכיבים מנוגדים, מתוק וחריף, צחוק ועוקץ. בעזרתה הכותבת עונה על השאלה מדוע מעשה שאינו נאות מעורר בנו סימפתיה: ההנאה שבו מאזנת את הכעס. הניגודיות גם מאפשרת לה לקבוע מהו מעשה קונדס מוצלח: מעשה שיש בו איזון מדויק בין שני הקצוות, מצחיק במידה הנכונה ועוקצני במידה הנכונה. כשאחד הצדדים גובר, המעשה נכשל: עוקץ רב מדי גורם נזק, ותחכום רב מדי או סתמיות גורמים לשתיקה מביכה או ללגלוג. התוכן קבוע, הניסוח חופשי

סעיף

התשובה

"אם כן, מוצאה של המילה "קונדס" הוא בשם של משקה שיש בו איזון מדויק בין "חריף" ל"מתוק"." (שורות 14 עד 15)

מתקבל גם: "מעשי קונדס, מעשי שובבות שכאלה, מעוררים בנו תמהיל רגשי של כעס וצחוק: אנחנו גם שונאים ליפול במלכודת הזאת וגם נהנים מכך." (שורות 3 עד 4) · "מכאן שמעשה קונדס צריך להיות מצחיק במידה הנכונה ועוקצני במידה הנכונה, לא יתר על המידה." (שורות 15 עד 16) · "מדוע אף על פי שמעשי קונדס הם ביטוי להתנהגות לא נאותה, הם מעוררים בנו סימפתיה?" (שורה 6) · "מעשה קונדס מחוכם מדי עשוי לגרור שתיקה מביכה, ומעשה קונדס סתמי עשוי לעורר לגלוג." (שורות 48 עד 49) · "אנחנו מאיימים שזו הפעם האחרונה שבה נסכים לסבול זאת, אבל בסוף צוחקים גם כשזה קורה שוב." (שורות 4 עד 5) · "לאורך ההיסטוריה היו לא מעט מעשי קונדס מוצלחים וטובים שעוררו אהדה גורפת, וגם לא מעט כאלה שחרגו מגבולות הטעם הטוב ופגעו ברכוש ובנפש." (שורות 16 עד 18)

הניגודיות מסבירה מהו מעשה קונדס: תופעה שמורכבת משני רכיבים מנוגדים, מתוק וחריף, צחוק ועוקץ. בעזרתה הכותבת עונה על השאלה מדוע מעשה שאינו נאות מעורר בנו סימפתיה: ההנאה שבו מאזנת את הכעס. הניגודיות גם מאפשרת לה לקבוע מהו מעשה קונדס מוצלח: מעשה שיש בו איזון מדויק בין שני הקצוות, מצחיק במידה הנכונה ועוקצני במידה הנכונה. כשאחד הצדדים גובר, המעשה נכשל: עוקץ רב מדי גורם נזק, ותחכום רב מדי או סתמיות גורמים לשתיקה מביכה או ללגלוג.

התוכן קבוע, הניסוח חופשי

שאלה 3 9 נקודות

הבנת הנקרא: יישום מאפייני מעשה הקונדס ממאמר 1 על סיפור הרשלה

סעיף	התשובה
3	מאפיין ראשון, ערמומיות: במעשה קונדס מערימים על האחר וגורמים לו לחשוב דבר אחד, בעוד שבפועל קורה דבר אחר (שורות 42 עד 44). הרשלה גרם לבעלת האכסניה לחשוב שהוא יודע את פתרון החידה ושיגלה לה אותו אחרי הארוחה, אבל הוא כלל לא ידע את הפתרון, וכל מטרתו הייתה לאכול בלי לשלם. הוא אף קיים את הבטחתו כלשונה: היא שאלה אם הוא יודע, והוא ענה לה. מאפיין שני, תמהיל של כעס ושל צחוק, של חריף ושל מתוק (שורות 3 עד 4, 14 עד 15): בעלת האכסניה ודאי כעסה כשהבינה שהוליכו אותה שולל, אבל קשה שלא לחייך מול התשובה המתחכמת "לא, אינני יודע!", שהיא תשובה נכונה לשאלה שהיא עצמה שאלה. מאפיין שלישי, נזק קטן ואין פגיעה של ממש (שורות 33 עד 36): הנזק היחיד הוא ארוחת בוקר אחת שלא שולמה. איש לא נפגע בגופו ושום רכוש לא הושמד, ולכן המעשה לא חרג מגבולות הטעם הטוב, בדומה למכתב של האדונים ראסל. התוכן קבוע, הניסוח חופשי מתקבל גם: התנהגות לא נאותה שמעוררת סימפתיה (שורה 6): לקבל ארוחה בתחבולה בלי לשלם אינו מעשה הגון, ובכל זאת הקורא מחבב את הרשלה העני והפיקח. · השובבים מעזים לצחוק על החיים, על הדבש ועל העוקץ שבהם (שורות 38 עד 40): הרשלה עני ורעב, והוא הופך את מצוקתו לבדיחה. · מעשה קונדס טוב נובע מרצון להיטיב את החיים של מי שעושה אותו (שורות 37 עד 38): הרשלה השיג לעצמו ארוחה. · מעשה קונדס הוא פעולה ולא רק בדיחה שמספרים (שורות 44 עד 46): הרשלה לא סיפר בדיחה, אלא ביצע תעלול באדם של ממש, והתעלול הוביל לתוצאה ממשית, ארוחה בחינם. · היכרות עם קהל היעד (שורות 51 עד 53): הרשלה הכיר את בעלת האכסניה, וידע שהסקרנות שלה תגבר על סירובה.

סעיף

התשובה

מאפיין ראשון, ערמומיות: במעשה קונדס מערימים על האחר וגורמים לו לחשוב דבר אחד, בעוד שבפועל קורה דבר אחר (שורות 42 עד 44). הרשלה גרם לבעלת האכסניה לחשוב שהוא יודע את פתרון החידה ושיגלה לה אותו אחרי הארוחה, אבל הוא כלל לא ידע את הפתרון, וכל מטרתו הייתה לאכול בלי לשלם. הוא אף קיים את הבטחתו כלשונה: היא שאלה אם הוא יודע, והוא ענה לה.

מאפיין שני, תמהיל של כעס ושל צחוק, של חריף ושל מתוק (שורות 3 עד 4, 14 עד 15): בעלת האכסניה ודאי כעסה כשהבינה שהוליכו אותה שולל, אבל קשה שלא לחייך מול התשובה המתחכמת "לא, אינני יודע!", שהיא תשובה נכונה לשאלה שהיא עצמה שאלה.

מאפיין שלישי, נזק קטן ואין פגיעה של ממש (שורות 33 עד 36): הנזק היחיד הוא ארוחת בוקר אחת שלא שולמה. איש לא נפגע בגופו ושום רכוש לא הושמד, ולכן המעשה לא חרג מגבולות הטעם הטוב, בדומה למכתב של האדונים ראסל.

התוכן קבוע, הניסוח חופשי

מתקבל גם: התנהגות לא נאותה שמעוררת סימפתיה (שורה 6): לקבל ארוחה בתחבולה בלי לשלם אינו מעשה הגון, ובכל זאת הקורא מחבב את הרשלה העני והפיקח. · השובבים מעזים לצחוק על החיים, על הדבש ועל העוקץ שבהם (שורות 38 עד 40): הרשלה עני ורעב, והוא הופך את מצוקתו לבדיחה. · מעשה קונדס טוב נובע מרצון להיטיב את החיים של מי שעושה אותו (שורות 37 עד 38): הרשלה השיג לעצמו ארוחה. · מעשה קונדס הוא פעולה ולא רק בדיחה שמספרים (שורות 44 עד 46): הרשלה לא סיפר בדיחה, אלא ביצע תעלול באדם של ממש, והתעלול הוביל לתוצאה ממשית, ארוחה בחינם. · היכרות עם קהל היעד (שורות 51 עד 53): הרשלה הכיר את בעלת האכסניה, וידע שהסקרנות שלה תגבר על סירובה.

שאלה 4 9 נקודות

הבנת הנקרא, שילוב המאמרים: המקורות האפשריים למילה קונדס

סעיף	התשובה
א	קונטוס (יוונית): מוט, כמו מוטות החופה שהנערים השובבים החזיקו בהם. קונדיטון (קונדיטין, קונדיטוס): מין יין מתובל בדבש ובפלפל. קונדל (פולנית), וצורה נוספת שלה, קונדיס: כלב מעורב, ובסלנג כינוי לנער פוחז. קודסניק (רוסית): קוסם, ומשמשת גם לתיאור אדם שנוטה לתעלולים. קונץ (יידיש): טריק, להטוט.
ב	קונדיטון מתקבל גם: קונדיטין · קונדיטוס
ג(1)	לא.
ג(2)	"הצעות אלה נראות דחוקות, ונראה שאין לחפש את המקור במסורת העברית הקדומה, אלא בלשונות העמים שביניהם חיו יהודי מזרח אירופה." (שורות 29 עד 30)

שאלה 5 3 נקודות

אוצר מילים: תמהיל

סעיף	התשובה
5	(2) מיזוג

שאלה 6 3 נקודות

אוצר מילים: מרנינים לב, מתרצים

סעיף	התשובה
6	(3) אינם מרוממי רוח ובכל זאת מסכימים עימה.

שאלה 7 3 נקודות

אוצר מילים: דאז

סעיף	התשובה
7	(4) עורך הטיימס באותה התקופה.

שאלה 8 3 נקודות

אוצר מילים: הביטוי מן הדבש ומן העוקץ

סעיף	התשובה
8	(2) מן הטוב ומן הרע בחיים

שאלה 9 3 נקודות

אוצר מילים: מערים

סעיף	התשובה
9	(3) נוהג בעורמה, בפיקחות, מחבל תחבולות

שאלה 10 3 נקודות

אוצר מילים: הופעת בכורה

סעיף	התשובה
10	הפעם הראשונה שהמילה הופיעה בספרות העברית, ההופעה הראשונה שלה בדפוס. התוכן קבוע, הניסוח חופשי מתקבל גם: ההופעה הראשונה

שאלה 11 3 נקודות

אוצר מילים: הצירוף עומד על

סעיף	התשובה
11	(4) עומד על טיבו

שאלה 12 3 נקודות

אוצר מילים: דחוקות

סעיף	התשובה
12	(2) מאולצות

שאלה 13 3 נקודות

אוצר מילים: הפך המילה פוחז

סעיף	התשובה
13	(4) כבד ראש

פרק שני: הבעה בכתב

שאלה 14 40 נקודות

מאמר טיעון: מעשי קונדס בבית הספר, האם נדרשת ענישה עליהם (נושא לבחירה)

סעיף	התשובה
14	מאמר לדוגמה (300 מילים בגוף המאמר): לא כל שובבות היא עבירה בכל בית ספר יש תלמידים שאוהבים להצחיק: הם מחביאים את הגיר של המורה, מזיזים את מחוגי השעון שבכיתה או הופכים את סדר השולחנות לפני השיעור. יש הטוענים שעל כל מעשה כזה צריך להעניש, כדי לשמור על הסדר ועל הכבוד למורים. לדעתי, אין להעניש על כל מעשה קונדס. צריך להבחין בין שובבות תמימה ובין מעשה שפוגע באדם או ברכוש, ורק על מעשה מן הסוג השני ראוי להעניש. ראשית, רוב מעשי הקונדס בבית הספר אינם מזיקים לאיש, ולעיתים הם אף מגבשים את הכיתה. למשל, כשתלמידי השכבה תולים בסוף השנה במסדרון תמונות ילדות של המורים, צוחקים כולם יחד, והקשר בין התלמידים ובין המורים מתחזק. עונש על מעשה כזה יהפוך רגע של הומור משותף לעימות מיותר, וילמד את התלמידים שבית הספר הוא מקום של פחד ולא של שמחה. שנית, חינוך אינו מסתכם בענישה. מורה שמגיב למעשה קונדס בחיוך, ואחר כך משוחח עם התלמידים על הגבול שבין הומור לפגיעה, מלמד אותם יותר מכל עונש. תלמיד שנענש על כל מעשה קטן לומד בעיקר להסתתר, ואילו תלמיד שמדברים איתו לומד לשקול את מעשיו בעצמו. כך גם נשמרת סמכותו של המורה, שאינה נשענת על פחד, אלא על כבוד הדדי. אומנם יש הטוענים שוויתור על העונש יעודד מעשי קונדס נוספים ויפגע בסמכותם של המורים. יש בטענה זו מן הצדק, ולכן דרוש גבול ברור: מעשה שגורם נזק לרכוש, מסכן את הבטיחות או משפיל אדם מחייב עונש. תלמיד שמפעיל את אזעקת האש לשם צחוק משבש את הלימודים בבית הספר כולו, ותלמידים שמפיצים ברשת תמונה מביכה של חבר פוגעים בו קשות. על מעשים כאלה חייבים להעניש. אולם אין להסיק מכך שיש להעניש על כל מתיחה תמימה; דווקא כשהגבול ברור, קל יותר לשמור עליו. לסיכום, בית הספר צריך להגיב על מעשי קונדס בתבונה ולא באופן אוטומטי. שובבות קלילה, שאין בה קורבן ואין בה נזק, ראויה לשיחה ולא לעונש, ואילו מעשה שפוגע באחרים מחייב תגובה תקיפה. כך נשמור גם על הסדר וגם על השמחה. תשובה לדוגמה

סעיף

התשובה

מאמר לדוגמה (300 מילים בגוף המאמר):

לא כל שובבות היא עבירה

בכל בית ספר יש תלמידים שאוהבים להצחיק: הם מחביאים את הגיר של המורה, מזיזים את מחוגי השעון שבכיתה או הופכים את סדר השולחנות לפני השיעור. יש הטוענים שעל כל מעשה כזה צריך להעניש, כדי לשמור על הסדר ועל הכבוד למורים. לדעתי, אין להעניש על כל מעשה קונדס. צריך להבחין בין שובבות תמימה ובין מעשה שפוגע באדם או ברכוש, ורק על מעשה מן הסוג השני ראוי להעניש.

ראשית, רוב מעשי הקונדס בבית הספר אינם מזיקים לאיש, ולעיתים הם אף מגבשים את הכיתה. למשל, כשתלמידי השכבה תולים בסוף השנה במסדרון תמונות ילדות של המורים, צוחקים כולם יחד, והקשר בין התלמידים ובין המורים מתחזק. עונש על מעשה כזה יהפוך רגע של הומור משותף לעימות מיותר, וילמד את התלמידים שבית הספר הוא מקום של פחד ולא של שמחה.

שנית, חינוך אינו מסתכם בענישה. מורה שמגיב למעשה קונדס בחיוך, ואחר כך משוחח עם התלמידים על הגבול שבין הומור לפגיעה, מלמד אותם יותר מכל עונש. תלמיד שנענש על כל מעשה קטן לומד בעיקר להסתתר, ואילו תלמיד שמדברים איתו לומד לשקול את מעשיו בעצמו. כך גם נשמרת סמכותו של המורה, שאינה נשענת על פחד, אלא על כבוד הדדי.

אומנם יש הטוענים שוויתור על העונש יעודד מעשי קונדס נוספים ויפגע בסמכותם של המורים. יש בטענה זו מן הצדק, ולכן דרוש גבול ברור: מעשה שגורם נזק לרכוש, מסכן את הבטיחות או משפיל אדם מחייב עונש. תלמיד שמפעיל את אזעקת האש לשם צחוק משבש את הלימודים בבית הספר כולו, ותלמידים שמפיצים ברשת תמונה מביכה של חבר פוגעים בו קשות. על מעשים כאלה חייבים להעניש. אולם אין להסיק מכך שיש להעניש על כל מתיחה תמימה; דווקא כשהגבול ברור, קל יותר לשמור עליו.

לסיכום, בית הספר צריך להגיב על מעשי קונדס בתבונה ולא באופן אוטומטי. שובבות קלילה, שאין בה קורבן ואין בה נזק, ראויה לשיחה ולא לעונש, ואילו מעשה שפוגע באחרים מחייב תגובה תקיפה. כך נשמור גם על הסדר וגם על השמחה.

תשובה לדוגמה

שאלה 15 40 נקודות

מאמר טיעון: האם ראוי לשדר בטלוויזיה תוכניות בידור שבהן מותחים אנשים (נושא לבחירה)

סעיף	התשובה
15	מאמר לדוגמה (298 מילים בגוף המאמר): צחוק על חשבון האחר בתוכניות המצלמה הנסתרת אדם תמים נקלע למצב מביך או מפחיד, והצופים בבית צוחקים על תגובותיו. תוכניות כאלה משודרות כבר מסוף שנות הארבעים של המאה העשרים, כשעלתה לשידור בארצות הברית התוכנית Candid Camera, ועד היום יש להן קהל נאמן. לדעתי, לא ראוי לשדר בטלוויזיה תוכניות שבהן מותחים אנשים, כי הצחוק בהן בא על חשבון כבודו ורגשותיו של אדם. ראשית, המתיחה פוגעת באדם שאינו יודע שהוא משתתף במשחק. נהג שמשוכנע שמכוניתו נגררה, או מועמד לעבודה שהמראיין מתנהג כלפיו בגסות, חווים לחץ ופחד אמיתיים, גם אם הם נמשכים דקות ספורות. הרגעים האלה, שבהם האדם חסר אונים, הם בדיוק מה שמצולם ומשודר לרבבות צופים. יתרה מזו, לא כל אדם מגיב לבהלה באותה דרך: אדם מבוגר או אדם שליבו חלש עלול להיפגע ממנה גם בגופו, ומפיקי התוכנית אינם יכולים לדעת זאת מראש. שנית, תוכניות כאלה מלמדות את הצופים, ובייחוד את הצעירים שבהם, שמותר לצחוק על מצוקתו של אחר. ילדים ובני נוער מחקים את מה שהם רואים: ברשתות החברתיות מופצים היום אינספור סרטונים שבהם בני נוער מבהילים את חבריהם או את הוריהם ומצלמים את תגובתם. כשהטלוויזיה מציגה את המתיחה כבידור לגיטימי, היא נותנת לתופעה הזאת חותמת של כשרות. אלא שמה שנראה מצחיק על המסך מצחיק הרבה פחות כשהקורבן הוא חבר לכיתה או אח קטן. אומנם יש הטוענים שהמשתתפים נותנים את הסכמתם לשידור לאחר המתיחה, ולכן אין כאן פגיעה. אולם ההסכמה ניתנת רק אחרי שהפחד והמבוכה כבר נחוו, ולעיתים קרובות מתוך לחץ: קשה לסרב מול צוות צילום מחייך בלי להיראות כמי שאין לו חוש הומור. יש גם הטוענים שהצחוק בריא ומשחרר. זה נכון, אבל אפשר להצחיק בדרכים רבות אחרות, למשל במערכונים שבהם כל המשתתפים שותפים לסוד מראש. לסיכום, הומור הוא דבר נפלא, אבל לא כשהוא נבנה על פחדו ועל מבוכתו של אדם שלא ידע שהוא משתתף. מתיחה שנועדה לקהל של רבבות צופים כבר אינה שובבות תמימה, ולכן ראוי שערוצי הטלוויזיה יוותרו על תוכניות מסוג זה. תשובה לדוגמה

סעיף

התשובה

מאמר לדוגמה (298 מילים בגוף המאמר):

צחוק על חשבון האחר

בתוכניות המצלמה הנסתרת אדם תמים נקלע למצב מביך או מפחיד, והצופים בבית צוחקים על תגובותיו. תוכניות כאלה משודרות כבר מסוף שנות הארבעים של המאה העשרים, כשעלתה לשידור בארצות הברית התוכנית Candid Camera, ועד היום יש להן קהל נאמן. לדעתי, לא ראוי לשדר בטלוויזיה תוכניות שבהן מותחים אנשים, כי הצחוק בהן בא על חשבון כבודו ורגשותיו של אדם.

ראשית, המתיחה פוגעת באדם שאינו יודע שהוא משתתף במשחק. נהג שמשוכנע שמכוניתו נגררה, או מועמד לעבודה שהמראיין מתנהג כלפיו בגסות, חווים לחץ ופחד אמיתיים, גם אם הם נמשכים דקות ספורות. הרגעים האלה, שבהם האדם חסר אונים, הם בדיוק מה שמצולם ומשודר לרבבות צופים. יתרה מזו, לא כל אדם מגיב לבהלה באותה דרך: אדם מבוגר או אדם שליבו חלש עלול להיפגע ממנה גם בגופו, ומפיקי התוכנית אינם יכולים לדעת זאת מראש.

שנית, תוכניות כאלה מלמדות את הצופים, ובייחוד את הצעירים שבהם, שמותר לצחוק על מצוקתו של אחר. ילדים ובני נוער מחקים את מה שהם רואים: ברשתות החברתיות מופצים היום אינספור סרטונים שבהם בני נוער מבהילים את חבריהם או את הוריהם ומצלמים את תגובתם. כשהטלוויזיה מציגה את המתיחה כבידור לגיטימי, היא נותנת לתופעה הזאת חותמת של כשרות. אלא שמה שנראה מצחיק על המסך מצחיק הרבה פחות כשהקורבן הוא חבר לכיתה או אח קטן.

אומנם יש הטוענים שהמשתתפים נותנים את הסכמתם לשידור לאחר המתיחה, ולכן אין כאן פגיעה. אולם ההסכמה ניתנת רק אחרי שהפחד והמבוכה כבר נחוו, ולעיתים קרובות מתוך לחץ: קשה לסרב מול צוות צילום מחייך בלי להיראות כמי שאין לו חוש הומור. יש גם הטוענים שהצחוק בריא ומשחרר. זה נכון, אבל אפשר להצחיק בדרכים רבות אחרות, למשל במערכונים שבהם כל המשתתפים שותפים לסוד מראש.

לסיכום, הומור הוא דבר נפלא, אבל לא כשהוא נבנה על פחדו ועל מבוכתו של אדם שלא ידע שהוא משתתף. מתיחה שנועדה לקהל של רבבות צופים כבר אינה שובבות תמימה, ולכן ראוי שערוצי הטלוויזיה יוותרו על תוכניות מסוג זה.

תשובה לדוגמה