עברית: הבנה, הבעה ולשון, שאלון 30%

מאמר לדוגמה (311 מילים בגוף המאמר):

שנה של לימודים במקום מבחן של יום

כיום, כדי להתקבל לאוניברסיטה, צריך להיבחן בבחינה הפסיכומטרית, ולעיתים ציון אחד קובע אם אדם יוכל ללמוד את המקצוע שהוא חולם עליו. יש המציעים לבטל את החובה הזאת: לקבל ללימודים כל מי שרוצה, גם בפקולטות היוקרתיות, ולקבוע לפי ההישגים בשנה הראשונה מי ימשיך. לדעתי, זו הצעה נכונה והוגנת, וכדאי לאמץ אותה.

ראשית, ההישגים בשנה של לימודים מלמדים על יכולתו של הסטודנט הרבה יותר ממבחן של כמה שעות. הבחינה הפסיכומטרית בודקת מה אדם מצליח לעשות ביום אחד, תחת לחץ ובזמן קצוב, ואינה בודקת עד כמה הוא נחוש להצליח. מחקרים מראים שהנחישות והשאיפות של האדם משפיעות על הצלחתו יותר ממנת המשכל שלו. למשל, תלמידה שסובלת מחרדת מבחנים עלולה לקבל ציון נמוך, אף על פי שבשנה של לימודים, עם תרגילים, עבודות ומבחנים רבים, הייתה מוכיחה שהיא סטודנטית מצוינת. ומנגד, מי ששינן טכניקות פתרון והצליח בבחינה אינו בהכרח מסוגל להתמיד בלימודים תובעניים.

שנית, ביטול החובה יקדם שוויון הזדמנויות. קורס הכנה לבחינה הפסיכומטרית עולה אלפי שקלים, ולא כל משפחה יכולה לממן אותו. הבחינה מודדת אפוא לא רק את יכולתו של הנבחן, אלא גם את מצבה הכלכלי של משפחתו. כך צעיר ממשפחה מבוססת, שלמד בקורס יקר ותרגל במשך חודשים, מקבל יתרון על פני צעיר מן הפריפריה שעבד כדי לעזור בפרנסת משפחתו. אם ההחלטה תתקבל לפי ההישגים בלימודים עצמם, שניהם יתחילו מאותה נקודה, וכל אחד יוכל להוכיח את עצמו.

אומנם יש הטוענים שההצעה תגרום לצפיפות רבה בשנה הראשונה, ושסטודנטים רבים יבזבזו שנה שלמה וכסף רב אם לא יעמדו בדרישות. יש בטענה זו מן הצדק, אולם המחיר של שנה אחת קטן בהרבה מן המחיר של כישרון שלא קיבל הזדמנות. זאת ועוד, האוניברסיטאות יכולות להיערך לכך: לפתוח קבוצות תרגול נוספות, להציע עזרה לימודית ולפרסם מראש דרישות ברורות, כך שכל סטודנט ידע מה מצופה ממנו.

לסיכום, הבחינה הפסיכומטרית סוגרת דלתות בפני צעירים רבים בגלל מבחן אחד ובגלל פערים כלכליים. קבלה ללימודים בלי חובת הבחינה תיתן לכל אחד הזדמנות הוגנת, ותאפשר לשפוט אותו לפי מה שהוא עושה בפועל. לכן ראוי לאמץ את ההצעה.

מאמר לדוגמה (300 מילים בגוף המאמר):

המלצה ברשת אינה תחליף לאיש מקצוע

בכל יום צופים מיליוני אנשים בסרטונים של משפיעני רשת, שממליצים להם מה לקנות, מה לאכול, איך לחנך את ילדיהם ואפילו איך לטפל בבעיות בריאות. רבים מן המשפיענים אינם בעלי השכלה בתחומים שעליהם הם מדברים, ובכל זאת עוקביהם סומכים עליהם ומקבלים החלטות לפי עצותיהם. לדעתי, זו תופעה מדאיגה: אפשר ליהנות מן התכנים של המשפיענים, אבל אין להסתמך על עצותיהם בעניינים חשובים, ובייחוד בענייני בריאות.

ראשית, משפיען שאינו מומחה עלול לתת עצות שגויות ואף מזיקות. רופא או תזונאי למדו שנים רבות, והם יודעים שמה שמתאים לאדם אחד עלול להזיק לאחר. משפיען, לעומת זאת, מספר בדרך כלל על הניסיון האישי שלו בלבד. למשל, משפיענית שירדה במשקל בעזרת דיאטה קיצונית עשויה להמליץ עליה לכל עוקביה, ובהם בני נוער וחולי סוכרת, שבעבורם דיאטה כזאת עלולה להיות מסוכנת. ואם משפיען ממליץ להפסיק ליטול תרופה ולעבור לטיפול טבעי, הנזק עלול להיות חמור עוד יותר.

שנית, לא פעם עומד מאחורי ההמלצה אינטרס כלכלי. חברות משלמות למשפיענים כדי שימליצו על מוצריהן, והפרסומת מוצגת כחוויה אישית ותמימה. עוקב שרואה את המשפיען האהוב עליו מתלהב מתוסף תזונה או מקרם פנים אינו יודע תמיד שההמלצה נקנתה בכסף, ולכן הוא עלול לקנות מוצר יקר שאינו נחוץ לו כלל. משפיען שמרוויח מכל מכירה אינו שופט נייטרלי, וקשה לסמוך על שיקול דעתו.

אומנם יש הטוענים שהמשפיענים מנגישים מידע לציבור הרחב: הם מדברים בשפה פשוטה, בחינם, ומספרים על חוויות אמיתיות שקל להזדהות איתן. יש בכך מן האמת, וניסיון אישי יכול לעזור, למשל להורה שמחפש רעיונות למשחקים עם ילדיו. אולם ניסיון אישי אינו תחליף לידע מקצועי. אפשר לקבל השראה ממשפיען, אבל לפני החלטה של ממש כדאי לבדוק את המידע במקורות אמינים ולהתייעץ עם איש מקצוע.

לסיכום, המשפיענים הם חלק מחיינו, ואין סיבה להתעלם מהם לגמרי. עם זאת, עלינו לזכור שמספר העוקבים אינו מעיד על מומחיות. מי שמקבל החלטות על בריאותו, על כספו או על חינוך ילדיו, צריך לבסס אותן על ידע מקצועי, ולא על סרטון של דקה.