כשהאות החלשה באמצע או בסוף
בכיתה י"א פגשנו אות חלשה בראש השורש. עכשיו נפגוש אותה באמצע ובסוף. בגזרת ע״ו־ע״י (الأجوف, "החלולים") האות האמצעית היא و או ي, והיא מופיעה כתנועה ארוכה: قَالَ ("אמר"), يَقُولُ ("אומר"). אבל ברגע שמצטרפת סיומת שפותחת בעיצור, התנועה הארוכה מתקצרת: قُلْتُ ("אמרתי"), ולא قَالْتُ. בגזרת ל״ו־ל״י (الناقص, "החסרים") האות החלשה היא האחרונה, ולכן היא נראית בסוף המילה ומשתנה שם: دَعَا ("קרא") אבל دَعَوْتُ ("קראתי"). שתי הגזרות נלמדות בכיתה י"ב: נטיית העבר והעתיד לידיעה אקטיבית, ויתר הצורות לידיעה פסיבית.
אותה מילה, ופתאום היא קצרה. قَالَ - "אמר". قُلْتُ - "אמרתי". אותו שורש בדיוק, ق-و-ل, ובכל זאת הצורה השנייה נראית קטועה: התנועה הארוכה ā התקצרה לُ. ובدَعَا קורה ההפך: הצורה נראית שלמה בגוף שלישי, ורק בגוף ראשון האות החלשה מתגלה - دَعَوْتُ. מי שמזהה את השורש, לא מתבלבל.
האנטומיה של גזרת החלולים
ניקח את ق-و-ل ונעקוב אחרי ה־و. בגוף שלישי היא תנועה ארוכה: قَالَ, قَالَتْ, قَالُوا. בגופים שסיומתם פותחת בעיצור היא מתקצרת: قُلْتُ, قُلْنَا. בהווה־עתיד היא חוזרת להיות ארוכה: يَقُولُ, نَقُولُ, يَقُولُونَ. הציווי מקצר שוב: قُلْ. המצדר הוא قَوْل, ובבינוני הפועל הַמזַה מחליפה את האות החלשה: قَائِل. אותו היגיון בדיוק חל על بَاعَ (ب-ي-ع): بِعْتُ, يَبِيعُ, بِعْ, بَيْع, بَائِع. הנה המסלול:
שתי גזרות, שש נקודות
שישה מושגים שייתנו לכם שליטה בשתי הגזרות - החלולים והקיצור, החסרים והתגלות האות, הציוויים והמצדרים, ורמת הדרישה המדויקת.
החלולים: התנועה הארוכה
האות האמצעית היא و או ي, והיא נשמעת כתנועה ארוכה: قَالَ (ق-و-ل), بَاعَ (ب-ي-ع), خَافَ (خ-و-ف).
החלולים: הקיצור
לפני סיומת שפותחת בעיצור התנועה מתקצרת: قُلْتُ, قُلْنَا, بِعْتُ, بِعْنَا. זו הנקודה המרכזית בגזרה.
החלולים: ההווה והציווי
בהווה־עתיד התנועה ארוכה שוב: يَقُولُ, يَبِيعُ. בציווי היא מתקצרת: قُلْ, بِعْ, خَفْ.
החסרים: האות בסוף
האות החלשה היא האחרונה: دَعَا (د-ع-و, קרא), رَمَى (ر-م-ي, זרק), نَسِيَ (ن-س-ي, שכח).
החסרים: ההתגלות
לפני סיומת האות החלשה חוזרת ונשמעת: دَعَوْتُ, دَعَوْنَا, رَمَيْتُ, رَمَيْنَا. וההווה: يَدْعُو, يَرْمِي.
רמת הדרישה
ליתר דיוק: נטיית העבר והעתיד לידיעה אקטיבית, ויתר הצורות לידיעה פסיבית. הסביל נמנה עם יתר הצורות, ולכן אינו נדרש להפקה. בבחינה של תשפ"ז שתי הגזרות נבדלות. בחלולים (ע״ו, ע״י) נבחנות "כל הצורות הדקדוקיות (ללא סביל)", כלומר הסביל של החלולים אינו נבחן בתשפ"ז. בחסרים (ל״ו, ל״י) נבחנות בתשפ"ז "לידיעה אקטיבית - צורות עבר ועתיד בלבד", ולידיעה פסיבית "לא לניתוח: זיהוי טקסטואלי" של כמה צורות, ובהן סביל. כלומר בתשפ"ז הסביל של החסרים יכול להופיע בטקסט או במשפט, וצריך לזהות אותו, אבל לא לנתח אותו.
דוגמאות פתורות
שלוש דוגמאות, וכולן בשלושה צעדים: מזהים שורש, קובעים היכן יושבת האות החלשה, ומפעילים את הכלל.
- השורש: ق-و-ل - האות החלשה באמצע → الأجوف.
- הסיומת: גוף أَنَا מוסיף ـتُ, שפותח בעיצור.
- הכלל: התנועה הארוכה מתקצרת.
- قُلْتُ ("אמרתי"), ולא قَالْتُ ✓
- השורש: ر-م-ي - האות החלשה בסוף → الناقص.
- ההווה: ה־ي נשמעת בסוף.
- הצורה: يَرْمِي, ובגוף הם يَرْمُونَ.
- رَمَى ← يَرْمِي ("זורק") ✓
- השורש: ب-ي-ع.
- הגזרה: الأجوف (ע״י).
- הצורות: עבר بَاعَ · גוף ראשון بِعْتُ · הווה يَبِيعُ · ציווי بِعْ · מצדר بَيْع.
- שורש אחד, וכל הצורות נגזרות ממנו ✓
תרגול אינטראקטיבי
תרגול מדורג בשלוש רמות - מזיהוי הגזרה, דרך הנטייה בעבר ובהווה, ועד הציוויים והמצדרים. כל השאלות אמריקאיות. בחרו תשובה, בדקו, והתקדמו.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
הנקודות שכדאי לזכור
- 1الأجوف: האות החלשה באמצע. قَالَ, بَاعَ, خَافَ.
- 2לפני סיומת שפותחת בעיצור התנועה מתקצרת: قُلْتُ, بِعْتُ.
- 3الناقص: האות החלשה בסוף. دَعَا, رَمَى, نَسِيَ.
- 4לפני סיומת האות חוזרת: دَعَوْتُ, رَمَيْتُ.
- 5רמת הדרישה: העבר והעתיד לידיעה אקטיבית, יתר הצורות לידיעה פסיבית.
| הפועל | השורש | גוף أَنَا בעבר | הווה־עתיד | ציווי ומצדר |
|---|---|---|---|---|
| قَالَ | ق-و-ل | قُلْتُ | يَقُولُ | قُلْ · قَوْل |
| بَاعَ | ب-ي-ع | بِعْتُ | يَبِيعُ | بِعْ · بَيْع |
| دَعَا | د-ع-و | دَعَوْتُ | يَدْعُو | اُدْعُ · دُعَاء |
| رَمَى | ر-م-ي | رَمَيْتُ | يَرْمِي | اِرْمِ · رَمْي |
| نَسِيَ | ن-س-ي | نَسِيتُ | يَنْسَى | اِنْسَ |
ובבחינה עצמה, חומר העזר היחיד שמותר להביא הוא מילון ערבית-עברית. מילון מסודר לפי שורשים, ולכן אין בו ערך قُلْتُ ואין בו ערך دَعَوْتُ. בגזרות החלשות זה בדיוק הקושי: האות החלשה אינה תמיד נראית בצורה שלפניכם, ובכל זאת היא נמנית בערך. הכלל פשוט: מחזירים לעצמכם את שלוש אותיות השורש, ואותן מחפשים.
| הגזרה | המילה שרואים | מה קרה לאות | הערך במילון |
|---|---|---|---|
| ע״ע, כפולים | مَدَدْتُ | האותיות הזהות נפרדו לפני העיצור | م-د-د |
| פ״ו, פ״י | يَصِلُ | ה־و של ראש השורש אינה נראית בהווה | و-ص-ل |
| ע״ו, ע״י | قُلْتُ | התנועה הארוכה התקצרה | ق-و-ل |
| ל״ו, ל״י | دَعَوْتُ | האות האחרונה חזרה ונשמעה | د-ع-و |
