كَانَ ואחיותיה
למשפט השמני الطَّالِبُ مُجْتَهِدٌ ("התלמיד חרוץ") אין פועל, ושני חלקיו מרופעים. עכשיו נכניס אליו פועל: كان الطَّالِبُ مُجْتَهِدًا ("התלמיד היה חרוץ"). מה השתנה? הפועל הוסיף זמן, והנשוא ירד ממרופע למנצוב. השם, לעומת זאת, נשאר מרופע. זהו הכלל של كان ואחיותיה, והוא הפוך בדיוק לכלל של إنَّ ואחיותיה - ובדיוק בגלל זה הבחינה אוהבת לשאול עליהם יחד. בכיתה י"ב שלושה פעלים נדרשים לידיעה אקטיבית - كان, لَيْسَ, أصْبَحَ - ועוד שניים, صَارَ וبَقِيَ, לידיעה פסיבית.
שתי משפחות, שתי תוצאות הפוכות. كان الطَّالِبُ مُجْتَهِدًا - הנשוא ירד למנצוב. إنَّ الطَّالِبَ مُجْتَهِدٌ - השם ירד למנצוב. אותו משפט בסיס, ובכל אחד מן השניים רכיב אחר משנה מצב. מי שזוכר איזו משפחה עושה מה, פותר את שאלת התחביר בלי להסס.
האנטומיה של משפט עם كان
كان ואחיותיה הם פעלים חסרים (أفعال ناقصة): הם נכנסים למשפט השמני, מוסיפים לו זמן או שינוי מצב, ואינם דורשים מושא משלהם. שני חלקי המשפט מקבלים שמות חדשים: השם נקרא اسم كان ונשאר מרופע, והנשוא נקרא خبر كان ונעשה מנצוב. שימו לב שהנשוא לרוב מנוכר, ולכן הוא מקבל תַנְוִין פתחה: مُجْتَهِدًا, جَمِيلًا. הנה המשפט מפורק:
שלושה להפקה, שניים לזיהוי
שישה מושגים שייתנו לכם שליטה במשפחת كان - הכלל היחיד שלה, שלושת הפעלים הנדרשים להפקה, שניים הנדרשים לזיהוי, וההבחנה מإنَّ.
הכלל היחיד
אחרי كان ואחיותיה: השם (اسم كان) מרופע, והנשוא (خبر كان) מנצוב. דוגמה: كان الطَّالِبُ مُجْتَهِدًا.
كَانَ - היה
הפועל הבסיסי, ומשמעו זמן עבר: كان الجَوُّ جَمِيلًا = "מזג האוויר היה יפה". בכיתה י"ב הוא נדרש לידיעה אקטיבית.
لَيْسَ - אינו
הדרך לשלול משפט שמני: لَيْسَ الطَّالِبُ مُجْتَهِدًا = "התלמיד אינו חרוץ". נוהגת בדיוק כמו كان.
أَصْبَحَ - נעשה
מציין שינוי מצב: أَصْبَحَ الطَّالِبُ مُجْتَهِدًا = "התלמיד נעשה חרוץ". שכיח מאוד בעיתונות.
صَارَ ו־بَقِيَ
שני פעלים נוספים מן המשפחה, אבל הם נדרשים רק לידיעה פסיבית: صَارَ (הפך) וبَقِيَ (נשאר) - לזיהוי, להבנה ולתרגום.
ההבדל מ־إنَّ
كان: שם מרופע, נשוא מנצוב. إنَّ: שם מנצוב, נשוא מרופע. שתי משפחות הפוכות, וההבחנה ביניהן נבחנת.
דוגמאות פתורות
שלוש דוגמאות, וכולן באותם שני צעדים: מזהים את הפועל או את המילית, ואז מנקדים לפי המשפחה שלו.
- הפועל: كان - מן המשפחה.
- השם: الجَوّ → מרופע: الجَوُّ.
- הנשוא: جَمِيل → מנצוב ומנוכר: جَمِيلًا.
- كان الجَوُّ جَمِيلًا = מזג האוויר היה יפה ✓
- נקודת המוצא: الطَّالِبُ مُجْتَهِدٌ - שני החלקים מרופעים.
- מוסיפים: كان בראש.
- התוצאה: השם נשאר מרופע, הנשוא נעשה מנצוב.
- كان الطَّالِبُ مُجْتَهِدًا ✓
- עם كان: كان الطَّالِبُ مُجْتَهِدًا - שם מרופע, נשוא מנצוב.
- עם إنَّ: إنَّ الطَّالِبَ مُجْتَهِدٌ - שם מנצוב, נשוא מרופע.
- המסקנה: אותו משפט, שתי משפחות, יחסים הפוכים.
- בבחינה: זהו קודם את המשפחה ✓
תרגול אינטראקטיבי
תרגול מדורג בשלוש רמות - מזיהוי הפעלים, דרך הכלל של השם והנשוא, ועד ניקוד והבחנה מ־إنَّ. כל השאלות אמריקאיות. בחרו תשובה, בדקו, והתקדמו.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
הנקודות שכדאי לזכור
- 1אחרי كان ואחיותיה: השם מרופע, הנשוא מנצוב.
- 2לידיעה אקטיבית בכיתה י"ב: كان · لَيْسَ · أصْبَحَ.
- 3לידיעה פסיבית: صَارَ · بَقِيَ.
- 4הנשוא לרוב מנוכר, ולכן תַנְוִין פתחה: مُجْتَهِدًا, جَمِيلًا.
- 5ההפך מ־إنَّ: שם מנצוב, נשוא מרופע. אל תבלבלו.
| הפועל | משמעות | כיתה י״א | כיתה י״ב |
|---|---|---|---|
| كان | היה | לידיעה פסיבית | לידיעה אקטיבית |
| أصْبَحَ | נעשה | לידיעה פסיבית | לידיעה אקטיבית |
| لَيْسَ | אינו | לא נדרש | לידיעה אקטיבית |
| صَارَ | הפך | לא נדרש | לידיעה פסיבית |
| بَقِيَ | נשאר | לא נדרש | לידיעה פסיבית |
