תרגול הציווי
ארבע צורות הציווי, הגזירה מן ההווה־עתיד, ההמזה המסייעת וההבחנה מן ה־المضارع - כל מה שלמדנו על הציווי (الأمر), עכשיו לתרגול. כאן לא לומדים מחדש אלא מתרגלים: תזכורת קצרה, ואז 24 שאלות מדורגות מזיהוי בסיסי ועד ניתוח ברמת מבחן. הצורות - اُكْتُبْ, اُكْتُبِي, اُكْتُبُوا, اُكْتُبْنَ - בדיוק כמו בדף הלימוד.
בכל שורה בחרו את צורת הציווי הנכונה לנוכח הנתון - איזו צורה/סיומת של الأمر מתאימה. השורה הראשונה היא דוגמה פתורה. אחר כך לחצו על "בדיקה". اُكْتُبْ אתה · اُكْتُبِي את · اُكْتُبُوا אתם · اُكْتُبْنَ אתן · הגזירה מן ההווה: מורידים تَـ, מוסיפים اُ, סוכון בסוף
מהווה־עתיד לפקודה - ותרגול. "אתה כותב" הוא تَكْتُبُ; כדי לצוות "כְּתוֹב!" מורידים את ה־تَـ, מוסיפים המזה מסייעת اُ ומסיימים בסוכון: اُكْتُبْ. לכל נוכח צורה משלו: اُكْتُبْ (אתה), اُكْتُبِي (את), اُكْتُبُوا (אתם), اُكْتُبْنَ (אתן). הציווי מופנה תמיד לנוכחים. בדף הזה נחזור על הכללים במהירות - ואז נצלול לתרגול.
האנטומיה של הציווי - תזכורת חזותית
נפרק שוב את اُكْتُبْ ("כְּתוֹב!") לחלקיו: המזה מסייעת (اُ) בראש + גזע ההווה (كْتُب) + סוכון בסוף (ـبْ). זכרו את שלושת הצעדים: מורידים את התחילית تَـ מ־تَكْتُبُ, מוסיפים اُ כי מילה אינה מתחילה בשווא, ומסיימים בסוכון. בנקבה וברבים באות הסיומות המוכרות: ـِي (את), ـُوا (אתם), ـْنَ (אתן).
שש כרטיסיות תזכורת
ארבע הצורות, הגזירה מן ההווה, ההמזה המסייעת וההבחנה מן ה־المضارع - בקצרה, לפי דף הלימוד של הציווי לכיתה ט׳. ואז לתרגול המדורג.
אתה - اُكْتُبْ
הצורה הבסיסית, לנוכח־זכר: اُكْتُبْ ("uktub") = "כְּתוֹב!". מסתיימת בסוכון (ـبْ).
את - اُكْتُبِي
נוכחת־נקבה: מוסיפים סיומת ـِي ← اُكْتُبِي ("uktubī") = "כִּתְבִי!". אותה סיומת נקבה מן ההווה (تَكْتُبِينَ), בלי הנון.
אתם - اُكْتُبُوا
נוכחים־זכר (רבים): סיומת ـُوا ← اُكْتُبُوا ("uktubū") = "כִּתְבוּ!". עם ואו ואלף אילמת בסוף.
אתן - اُكْتُبْنَ
נוכחות־נקבה (רבות): סיומת ـْنَ ← اُكْتُبْنَ ("uktubna") = "כְּתוֹבְנָה!".
הגזירה מן ההווה
הציווי נגזר מן ההווה־עתיד: מן تَكْتُبُ מורידים את התחילית تَـ, מוסיפים המזה מסייעת (اُ), ומסיימים בסוכון. שלושה צעדים לצורה הבסיסית.
רק לנוכח
הציווי מופנה תמיד למי שמולנו - נוכח בלבד (אתה/את/אתם/אתן). אין ציווי ל"הוא" או ל"אנחנו". לכן יש לו ארבע צורות בלבד.
דוגמאות פתורות
שלוש צורות מדף הלימוד, כל אחת צעד אחר צעד: יוצאים מן ההווה, מורידים את התחילית ומוסיפים המזה, ומתאימים סיומת לפי הנוכח. אותה שיטה תעבוד בתרגול.
- מוצא: ההווה־עתיד تَكْتُبُ (אתה כותב).
- הצעדים: מורידים تَـ ← מוסיפים اُ ← סוכון בסוף.
- התוצאה: اُكْتُبْ ("uktub") - כְּתוֹב!.
- اُكْتُبْ = כתוב! ✓
- הנוכח: נוכחת יחידה (את).
- הסיומת: ـِي ← اُكْتُبِي.
- ההגייה: "uktubī" - כמו סיומת הנקבה בהווה, בלי הנון.
- اُكْتُبِي = כתבי! ✓
- הנוכח: נוכחים־זכר (אתם).
- הסיומת: ـُوا (ואו + אלף אילמת) ← اُكْتُبُوا.
- ההגייה: "uktubū" - האלף אינה נשמעת.
- اُكْتُبُوا = כתבו! ✓
תרגול מדורג - הציווי
ארבעה סטים, מהקל אל הקשה: התאמת נוכח לצורתו, זיהוי הנוכח/המין/המספר/הסיומת, בחירת הציווי הנכון ואיתור צורה שאינה ציווי, ועד ניתוח ברמת מבחן - בנייה, הגזירה מן ההווה וההבחנה מן ה־المضارع והעבר. כל השאלות מבוססות על הצורות והכללים שבדף הלימוד. בחרו תשובה, בדקו, והתקדמו לסט הבא.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
הנקודות שכדאי לזכור
- 1ארבע צורות ציווי: اُكْتُبْ אתה · اُكْتُبِي את · اُكْتُبُوا אתם · اُكْتُبْنَ אתן.
- 2הציווי נגזר מן ההווה־עתיד: מורידים تَـ, מוסיפים اُ, מסיימים בסוכון.
- 3המזה מסייעת (اُ) בראש - כי מילה לא מתחילה בשווא.
- 4הסיומות מן ה־المضارع: ـِي את · ـُوا אתם · ـْنَ אתן.
- 5הציווי מופנה לנוכח בלבד - אין ציווי ל"הוא" או ל"אנחנו".
| הנוכח | מה מוסיפים | הצורה | פירוש |
|---|---|---|---|
| אתה | המזה اُ + סוכון | اُكْتُبْ | כְּתוֹב! |
| את | סיומת ـِي | اُكْتُبِي | כִּתְבִי! |
| אתם | סיומת ـُوا | اُكْتُبُوا | כִּתְבוּ! |
| אתן | סיומת ـْنَ | اُكْتُبْنَ | כְּתוֹבְנָה! |
