נטיית ההווה־עתיד (المضارع)
בעבר הגוף מסומן בסיומת. בהווה־עתיד המצב מתהפך: הגוף מסומן קודם כל בתחילית - أَ לאני (أَكْتُبُ), تَ לאתה/את/היא (تَكْتُبُ), يَ להוא/הם/הן (يَكْتُبُ), نَ לאנחנו (نَكْتُبُ). ובנקבה וברבים מצטרפת גם סיומת: تَكْتُبِينَ (את), تَكْتُبُونَ (אתם), يَكْتُبْنَ (הן). צורה אחת משמשת גם להווה ("כותב") וגם לעתיד ("יכתוב"). נלמד את כל עשרת הגופים.
התחילית פותחת, הסיומת מדייקת. "הוא כותב" = يَكْتُبُ, "אני כותב" = أَكْتُبُ, "אנחנו כותבים" = نَكْتُبُ. שימו לב לתחילית שמשתנה: يَـ / أَـ / نَـ / تَـ. בנקבה וברבים גם הסוף מדבר: تَكْتُبِينَ (את), يَكْتُبُونَ (הם), يَكْتُبْنَ (הן). וכל הצורות האלה משמשות גם להווה וגם לעתיד.
האנטומיה של ההווה־עתיד
כל צורת مضارع = תחילית גוף + גזע ההווה (ـكْتُبُ) + לעיתים סיומת. התחילית קובעת את הגוף הבסיסי: أَ (אני), تَ (אתה/את/היא/אתם/אתן), يَ (הוא/הם/הן), نَ (אנחנו). כשצריך להבחין בין נקבה לזכר או יחיד לרבים - נוספת סיומת: ـِينَ (את), ـُونَ (רבים־זכר), ـْنَ (רבים־נקבה). הנה تَكْتُبِينَ ("את כותבת") מפורק:
התחיליות והסיומות
שישה מושגים שייתנו לכם שליטה בהווה־עתיד - ארבע התחיליות, שלוש הסיומות המבחינות, וההבנה שצורה אחת משמשת לשני הזמנים - לפי דרישות כיתה ט׳.
أَـ אני · نَـ אנחנו
גוף מדבר: أَكْتُبُ ("aktubu", אני כותב), نَكْتُبُ ("naktubu", אנחנו כותבים). תחילית أَ ליחיד, نَ לרבים.
تَـ נוכח · הִיא
התחילית تَ משרתת כמה גופים: تَكْتُبُ = "אתה כותב" וגם "היא כותבת". ההקשר (או המילה أَنْتَ/هِيَ) מבדיל.
يَـ נסתר
התחילית يَ לגוף שלישי־זכר ולנסתרים: يَكْتُبُ ("הוא כותב"), يَكْتُبُونَ ("הם כותבים"), يَكْتُبْنَ ("הן כותבות").
את - ـِينَ
נוכחת־נקבה יחידה: תחילית تَ + סיומת ـِينَ ← تَكْتُبِينَ ("taktubīna", את כותבת). הסיומת היא שמבדילה מ"אתה".
רבים - ـُونَ / ـْنَ
רבים־זכר: סיומת ـُونَ ← تَكْتُبُونَ (אתם), يَكْتُبُونَ (הם). רבים־נקבה: סיומת ـْنَ ← تَكْتُبْنَ (אתן), يَكْتُبْنَ (הן).
הווה או עתיד?
אותה צורה משמשת לשניהם: يَكْتُبُ = "כותב" (עכשיו) או "יכתוב" (בעתיד). כדי לסמן עתיד מפורש מוסיפים سَـ או سَوْفَ (נלמד בהמשך).
דוגמאות פתורות
שלוש דוגמאות: מזהים את הגוף, בוחרים את התחילית הנכונה, ומוסיפים סיומת אם צריך להבחין נקבה/רבים.
- הגוף: מדבר יחיד (אני).
- התחילית: أَـ + גזע ـكْتُبُ ← أَكْتُبُ.
- ההגייה: "aktubu" - אני כותב / אכתוב.
- أَكْتُبُ = אני כותב ✓
- הגוף: נוכחת יחידה (את).
- התחילית + סיומת: تَـ + גזע + ـِينَ ← تَكْتُبِينَ.
- ההגייה: "taktubīna" - הסיומת ـِينَ מבחינה מ"אתה" (تَكْتُبُ).
- تَكْتُبِينَ = את כותבת ✓
- הגוף: נסתרים־זכר (הם).
- התחילית + סיומת: يَـ + גזע + ـُونَ ← يَكْتُبُونَ.
- ההגייה: "yaktubūna" - نون הרבים בסוף.
- يَكْتُبُونَ = הם כותבים ✓
תרגול אינטראקטיבי
תרגול מדורג בשלוש רמות - מזיהוי התחיליות, דרך הסיומות המבחינות (נקבה/רבים), ועד נטייה מלאה והבחנה בין הווה לעתיד. כל השאלות אמריקאיות. בחרו תשובה, בדקו, והתקדמו.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
הנקודות שכדאי לזכור
- 1תחיליות: أَـ אני · تَـ אתה/את/היא/אתם/אתן · يَـ הוא/הם/הן · نَـ אנחנו.
- 2סיומות מבחינות: ـِينَ (את) · ـُونَ (רבים־זכר) · ـْنَ (רבים־נקבה).
- 3تَكْتُبُ = "אתה כותב" וגם "היא כותבת" - ההקשר מבדיל.
- 4אותה צורה להווה ולעתיד: يَكْتُبُ = כותב / יכתוב.
- 5גזע ההווה (ـكْتُب) קבוע - התחילית והסיומת קובעות את הגוף.
