מבחן נושא בתקינות: אותיות השימוש ומילות היחס
יחידה אחת, לעומק. המבחן ממקד את יחידת התקינות של כיתה י׳, ורק אותה: אותיות השימוש וניקודן (מש"ה ו־וכל"ב, בומ"פ, שווא, בליעת ה׳ הידיעה והדָּגֵשׁ החזק), מילות היחס ונטייתן (שתי קבוצות הנטייה, ־ָם מול ־ֵיהֶם, אִתִּי מול אוֹתִי), שם המספר וההיפוך על מלכודותיו, וההמרה של צורה שגויה לצורה תקנית - "תקנו את השגיאה", מן הצירוף הבודד ועד המשפט הכתוב. מבחן נושא · תקינות · לשון · כיתה י׳ · זמן 90 דקות · 100 נקודות · מבנה: פרק א רב-ברירה (60 נק׳), פרק ב שאלות פתוחות (40 נק׳). פרק א נבדק אוטומטית במחשב; בפרק ב כתבו את התשובה לעצמכם ואז גלו תשובה לדוגמה.
חימום לפני מבחן הנושא בתקינות: בכל שורה בחרו את הצורה התקנית מבין השתיים. השורה הראשונה פתורה עבורכם. כשתסיימו, לחצו על "בדיקה". ניקוד אות שימוש · בליעת ה׳ הידיעה · נטיית מילת יחס · שם המספר.
שתי צורות, ורק אחת תקנית. "וֶמדינה" נשמע סביר, אבל האות שאחרי ו׳ החיבור היא מ׳ - מאותיות בומ"פ - ולכן הצורה התקנית היא וּמדינה. "לְירושלים" נשמע סביר גם הוא, אבל י׳ של "ירושלים" מנוקדת בשווא, ול/ב/כ לפני שווא נעשות חִירִיק: לִירוּשָׁלַיִם. וכשל׳ פוגשת את ה׳ הידיעה היא בולעת אותה ולוקחת את תנועתה: ל+הילד ← לַיֶּלֶד. זו כל היחידה בתמצית - לא לנחש לפי מה שנשמע נכון, אלא לשאול איזו אות באה אחר כך, לאיזו קבוצת נטייה שייכת המילה, ומה מין שם העצם ביחיד.
הוראות המבחן ומבנהו
לפניכם מבחן נושא על יחידת התקינות של כיתה י׳ בשלמותה: ניקוד אותיות השימוש, נטיית מילות היחס, שם המספר, והמרת צורות שגויות לתקניות בצירוף ובמשפט. מבנה המבחן: מבחן נושא · תקינות · לשון · כיתה י׳ · זמן 90 דקות · 100 נקודות · מבנה: פרק א רב-ברירה (60 נק׳), פרק ב שאלות פתוחות (40 נק׳). בפרק א 24 שאלות רב-ברירה בארבעה סטים (2.5 נק׳ לשאלה), מהקל אל הקשה - סמנו את התשובה הנכונה, בדקו והמשיכו. בפרק ב חמש שאלות פתוחות (סך 40 נק׳) - נקדו, מיינו, תקנו ונמקו, ואז לחצו כדי לגלות תשובה לדוגמה. לפניכם ארבעת שערי ההכרעה של היחידה, ובכל אחד השאלה שפותחת אותו:
שש כרטיסיות תזכורת לפני המבחן
תזכורת קצרה לכל יחידת התקינות - ניקוד אותיות השימוש על שלושת כלליו, שתי קבוצות נטיית מילות היחס, ההבחנות התקניות, שם המספר ומלכודותיו - לפי דפי הלימוד לכיתה י׳, לפני שניגשים לפרקי המבחן.
אותיות השימוש
אותיות השימוש נצמדות לראש המילה ואינן חלק מן השורש: מש"ה = מ, ש, ה ; וכל"ב = ו, כ, ל, ב. הן מוסיפות משמעות (חיבור, ידיעה, יחס), וניקודן נקבע לפי האות שבאה מיד אחריהן - ולא לפי אות השימוש עצמה.
ו׳ החיבור: בומ"פ ושווא
ו׳ החיבור נעשית וּ (שׁוּרוּק) בשני מצבים: לפני אותיות בומ"פ (ב, ו, מ, פ) - וּבַיִת, וּפֶרַח; ולפני אות שניקודה שווא - וּזְמַן, וּדְבַשׁ. שני מצבים, תוצאה אחת.
ל/ב/כ: שווא וה׳ הידיעה
לפני שווא האותיות ל, ב, כ נעשות חִירִיק: לִירוּשָׁלַיִם, בִּתְחִלָּה. לפני ה׳ הידיעה הן בולעות אותה ונוקדות בתנועתה: ב+הבית ← בַּבַּיִת, ל+הילד ← לַיֶּלֶד. וה׳ הידיעה גוררת דָּגֵשׁ חזק באות שאחריה (הַסֵּפֶר), למעט אותיות הגרון ו־ר׳.
שתי קבוצות הנטייה
על דרך היחיד: בִּשְׁבִיל, אֵצֶל, שֶׁל, בִּגְלַל, לְיַד - וברבים־נסתרים הסיומת ־ָם: בִּשְׁבִילָם, אֶצְלָם. על דרך הרבים: עַל, אֶל, תַּחַת, לִפְנֵי, אַחֲרֵי - הבסיס הוא צורת ריבוי, ולכן ־ֵיהֶם: עֲלֵיהֶם, אֲלֵיהֶם.
ההבחנות התקניות
אִתִּי = עם / ביחד (אפשר להחליף ב"עִמִּי") מול אוֹתִי = מושא ישיר. מילת המושא ברבים־נוכחים היא אֶתְכֶם ולא "אותכם". המבנה התקני הוא יֵשׁ לִי סֵפֶר ("יש לי את הספר" אינו תקני). ומִן נוטה מִמֶּנִּי, מִמְּךָ, מִמֶּנּוּ - אך בנוכחים־רבים מִכֶּם.
שם המספר: ההיפוך
המין נקבע לפי שם העצם ביחיד, ואז מתהפך: זכר ← הצורה עם ־ה (שלושה ספרים), נקבה ← הצורה הקצרה (שלוש מחברות). בנסמך לפני שם מיודע צורת הזכר מקבלת ת׳: שלושת הילדים. המלכודות: שלושת העקרונות (עיקרון זכר) ושש ההצעות (הצעה נקבה, בלי ת׳).
פרק ב - שאלות פתוחות (40 נקודות)
ענו על חמש השאלות. בכל שאלה כתבו את התשובה בעצמכם - נקדו, מיינו, תקנו ונמקו - ורק אז לחצו על "לחצו לתשובה לדוגמה" כדי לבדוק. כל הצורות והכללים נשלפו מדפי הלימוד של יחידת התקינות לכיתה י׳.
על לוח הכיתה נכתבו שלוש צורות: "וֶמדינה", "בְּתחילה" ו"לְהילד". כל אחת מהן מפרה כלל אחר של אותיות השימוש. תקנו את שלוש הצורות, ולכל אחת ציינו מהי האות שאחרי אות השימוש ואיזה כלל היא מפעילה.
לחצו לתשובה לדוגמה
"בְּתחילה" ← בִּתְחִלָּה. האות שאחרי ב׳ היא ת׳, וניקודה שווא. ל/ב/כ לפני שווא נעשות חִירִיק, ולכן ב׳ מקבלת חִירִיק ולא שווא.
"לְהילד" ← לַיֶּלֶד. כאן ל׳ נפגשת עם ה׳ הידיעה. ב/כ/ל בולעות את ה׳ ונוקדות בתנועתה, ה׳ נעלמת מן הכתיב, וה׳ הידיעה גוררת דָּגֵשׁ חזק באות שאחריה.
שימו לב שהאות הבאה היא שהכריעה בכל שלוש הצורות, ולא אות השימוש עצמה: אותה ל׳ קיבלה חִירִיק ב"לִירוּשָׁלַיִם" ופַּתָּח ב"לַיֶּלֶד".
לפניכם ארבע מילות יחס: אֵצֶל, עַל, בִּגְלַל, אַחֲרֵי. מיינו אותן לשתי קבוצות הנטייה, כתבו לכל קבוצה את סיומת הרבים־נסתרים, הדגימו את הסיומת במילה אחת מכל קבוצה, והסבירו מה מקור ההבדל.
לחצו לתשובה לדוגמה
קבוצה ב׳ - על דרך הרבים: עַל ו־אַחֲרֵי (יחד עם אל, תחת, לפני). ברבים־נסתרים הסיומת היא ־ֵיהֶם, ולכן: עֲלֵיהֶם (וכך גם אֲלֵיהֶם).
מקור ההבדל: בקבוצת הרבים הבסיס עצמו הוא צורת ריבוי - עֲלֵי־, אֲלֵי־ - ועליו נוספת הסיומת ־הֶם. בקבוצת היחיד הבסיס נשאר צורת יחיד, ולכן די בסיומת ־ָם.
המסקנה המעשית: אין להכריע לפי מה שנשמע נכון. קודם קובעים לאיזו קבוצה שייכת המילה, ורק אז בוחרים את הסיומת.
בפרוטוקול ישיבה נכתב: "בישיבה הוצגו ששת ההצעות, ולבסוף אושרו שלוש העקרונות". אתרו את שתי שגיאות התקינות, כתבו את הצורות התקניות, ונמקו כל אחת לפי מין שם העצם ביחיד.
לחצו לתשובה לדוגמה
שגיאה שנייה: "שלוש העקרונות". "עיקרון" ביחיד הוא שם עצם זכר, אף שרבים בו "עקרונות" בסיומת ־ות. לזכר בוחרים את הצורה עם ־ה, ובנסמך לפני שם מיודע היא נעשית שלושת. הצורה התקנית: שלושת העקרונות.
הכלל המשותף: המין נקבע לפי שם העצם ביחיד ולא לפי סיומת הרבים, ורק אז מיישמים את ההיפוך - זכר עם ־ה, נקבה בצורה הקצרה.
לפניכם שלושה משפטים: (א) "הוא ראה אִתִּי ברחוב"; (ב) "שמחנו לפגוש אותכם בכנס"; (ג) "יש לי את הספר החדש". קבעו לכל משפט אם הוא תקין, ואם לא - תקנו אותו ונמקו.
לחצו לתשובה לדוגמה
(ב) אינו תקין. מילת המושא התקנית בגוף רבים־נוכחים היא אֶתְכֶם, ולא "אותכם": "שמחנו לפגוש אֶתְכֶם בכנס".
(ג) אינו תקין. במבנה הבעלוּת "ספר" הוא הנושא הדקדוקי, ולכן אין מציבים לפניו את מילת המושא "את". הצורה התקנית: "יש לי ספר חדש".
שלוש השגיאות נובעות מאותו מקור: שימוש במילת מושא במקום שאין בו מושא, או להפך.
(א) תלמיד פתח סקירה ממזגת כך: "וואו, שני המאמרים ממש מעניינים. לפי מאמר א׳, הפעילות משפרת את מצב הרוח." ציינו שני פגמים בשורות אלה והציעו תיקון לכל אחד. (ב) במשפט "הרעש הָלַךְ וגָבַר לאורך הלילה" הציעו מילה חלופית ל"גָּבַר", והסבירו כיצד בודקים שהחלופה מתאימה.
לחצו לתשובה לדוגמה
פגם שני - אין מיזוג. המשפט "לפי מאמר א׳, הפעילות משפרת את מצב הרוח" מוסר מקור אחד בלבד, ולכן הוא העתקה ולא סקירה. כדי למזג צריך משפט אחד שאוחז את שני המקורות ומראה את היחס ביניהם, למשל: "מאמר א׳ מדגיש את מצב הרוח, ואילו מאמר ב׳ מדגיש את בריאות הלב".
(ב) ההקשר הוא רעש שנעשה חזק יותר ויותר, ולכן המילה החלופית היא הִתְחַזֵּק (או "התעצם"). הבדיקה היא הצבה: מציבים את המילה החדשה במשפט המקורי וקוראים שוב - "הרעש הלך והתחזק" - ומוודאים שהכוונה נשמרה.
פרק א - שאלות רב-ברירה (60 נקודות)
24 שאלות בארבעה סטים, מהקל אל הקשה, על יחידת התקינות כולה - ניקוד אותיות השימוש, נטיית מילות היחס, שם המספר, ותיקון צורות שגויות בצירוף ובמשפט (2.5 נק׳ לשאלה). כל הצורות והכללים נשלפו מדפי הלימוד. בחרו תשובה, בדקו, והתקדמו לסט הבא.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
נקודות לבדיקה עצמית
- 1אותיות השימוש: מש"ה (מ/ש/ה) ו־וכל"ב (ו/כ/ל/ב); הניקוד נקבע לפי האות שבאה מיד אחריהן.
- 2ו׳ החיבור: לפני בומ"פ ולפני שווא נעשית וּ (שׁוּרוּק) - וּמדינה, וּזְמַן. ל/ב/כ לפני שווא נעשות חִירִיק - לִירוּשָׁלַיִם, בִּתְחִלָּה.
- 3ה׳ הידיעה: ב/כ/ל בולעות אותה ונוקדות בתנועתה (בַּבַּיִת, לַיֶּלֶד), והיא גוררת דָּגֵשׁ חזק באות שאחריה (הַסֵּפֶר) למעט הגרוניות ו־ר׳.
- 4מילות היחס: דרך היחיד ← ־ָם (בִּשְׁבִילָם, אֶצְלָם) · דרך הרבים ← ־ֵיהֶם (עֲלֵיהֶם, אֲלֵיהֶם). אִתִּי = עם · אוֹתִי = מושא · אֶתְכֶם ולא "אותכם" · יֵשׁ לִי סֵפֶר · מִכֶּם ולא "מימכם".
- 5שם המספר: המין לפי היחיד ואז ההיפוך - זכר עם ־ה, נקבה בצורה הקצרה; שלושת העקרונות · שש ההצעות · שנים עשר חודשים · שתים עשרה שעות.
| השער | השאלה המכריעה | שגוי ← תקין |
|---|---|---|
| ו׳ החיבור | האות הבאה מבומ"פ, או מנוקדת בשווא? | וֶמדינה ← וּמדינה |
| ל/ב/כ | האות הבאה בשווא, או שיש ה׳ ידיעה לבלוע? | לְירושלים ← לִירוּשָׁלַיִם |
| מילת היחס | לאיזו קבוצת נטייה שייכת המילה? | בשבילהם ← בִּשְׁבִילָם |
| שם המספר | מה מין שם העצם ביחיד? | ששת ההצעות ← שש ההצעות |
| המשפט הכתוב | מושא או נושא? משלב תקני או דיבורי? | יש לי את הספר ← יש לי ספר |
בבחינת הבגרות בתשפ"ז לא תישאלנה שאלות על מילות היחס בפרק זה, אך השימוש התקני בהן ייבדק בתשובות בפרקי ההבנה והכתיבה; ושאלות על ניקוד אותיות השימוש יהיו רק על ניקודן הרגיל, או לפני שמות מספר הפותחים בשווא.
