סוגי הנשוא: פועלי ושמני
הנשוא הוא לב המשפט - הוא מספר מה עושה הנושא או מה נאמר עליו. אבל לא כל נשוא בנוי אותו הדבר: יש נשוא פועלי (פועל מוטה) ויש נשוא שמני (שם או תואר, לרוב עם אוגד מקשר). נלמד לזהות כל אחד ולהבחין ביניהם.
שני משפטים על דני. ב"דני רָץ" הנשוא הוא פועל מוטה - רָץ - זהו נשוא פועלי. ב"דני הוא מורה" אין פועל כלל; הנשוא הוא השם מורה, והמילה הקטנה הוא היא האוגד המחבר בין הנושא לנשוא - זהו נשוא שמני. אותו נושא, שני סוגי נשוא.
האנטומיה של הנשוא
כדי לקבוע איזה סוג נשוא לפנינו, שואלים שאלה אחת: האם הנשוא הוא פועל מוטה? אם כן - נשוא פועלי. אם הנשוא הוא שם עצם או שם תואר (ולרוב יש אוגד מקשר) - נשוא שמני. הנה המשפט דני הוא מורה, מפורק לרכיביו:
מה מרכיב את הנשוא
שישה מושגים שייתנו לכם שליטה בזיהוי הנשוא וסיווגו - פועלי או שמני.
מהו נשוא
הנשוא הוא חלק המשפט המספר על הנושא - מה הוא עושה או מה נאמר עליו. במשפט "הילדים לומדים" הנשוא הוא לומדים.
נשוא פועלי
נשוא פועלי הוא פועל מוטה - פועל בזמן, בגוף ובמין. "דני רָץ", "הילדים לומדים", "הפרח נָבַל". כאן הנשוא הוא הפועל עצמו.
נשוא שמני
נשוא שמני הוא שם עצם או שם תואר המספר על הנושא, לרוב בעזרת אוגד. "דני הוא מורה", "הים כחול", "הפרח יפה".
מהו אוגד
האוגד הוא מילת קישור המחברת בין הנושא לנשוא השמני. לרוב זו מילת גוף: הוא, היא, הם, הן. "דני הוא מורה" - הוא האוגד.
אוגד סמוי
לעיתים אין אוגד גלוי והוא סמוי: "הים כחול", "הפרח יפה". גם אלה נשוא שמני - שם תואר מספר על הנושא, אף שהאוגד אינו כתוב במפורש.
איך מבדילים
השאלה המכריעה: האם הנשוא פועל מוטה? אם כן - פועלי. אם הוא שם/תואר (עם אוגד או בלעדיו) - שמני. "הפרח נָבַל" פועלי; "הפרח יפה" שמני.
דוגמאות פתורות
שלושה משפטים, כל אחד מנותח צעד אחר צעד: מאתרים את הנשוא, שואלים אם הוא פועל מוטה, ומסווגים אותו כפועלי או שמני.
- איתור הנשוא: מה מסופר על דני? המילה רָץ. זהו הנשוא.
- בדיקה: האם "רָץ" פועל מוטה? כן - פועל בזמן עבר, גוף נסתר.
- סיווג: נשוא שהוא פועל מוטה הוא נשוא פועלי. אין כאן אוגד.
- "דני רָץ" - נשוא פועלי (הפועל רָץ).
- איתור הנשוא: מה נאמר על דני? שהוא מורה. המילה "מורה" היא הנשוא.
- בדיקה: "מורה" הוא שם עצם, לא פועל. בין הנושא לנשוא עומדת המילה הוא - האוגד.
- סיווג: נשוא שהוא שם (עם אוגד) הוא נשוא שמני.
- "דני הוא מורה" - נשוא שמני (השם מורה + אוגד הוא).
- איתור הנשוא: מה נאמר על הים? שהוא כחול. המילה "כחול" היא הנשוא.
- בדיקה: "כחול" הוא שם תואר, לא פועל. אין אוגד גלוי - האוגד סמוי.
- סיווג: שם תואר המספר על הנושא הוא נשוא שמני.
- "הים כחול" - נשוא שמני (שם התואר כחול, אוגד סמוי).
תרגול אינטראקטיבי
תרגול מדורג בשלוש רמות - מזיהוי הנשוא, דרך סיווגו כפועלי או שמני, ועד איתור האוגד והבחנה בין המקרים. בחרו תשובה, בדקו, והתקדמו לסט הבא.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
הנקודות שכדאי לזכור
- 1נשוא: חלק המשפט המספר על הנושא - מה הוא עושה או מה נאמר עליו.
- 2נשוא פועלי: פועל מוטה (דני רָץ, הילדים לומדים, הפרח נָבַל).
- 3נשוא שמני: שם עצם או שם תואר (דני הוא מורה, הים כחול, הפרח יפה).
- 4אוגד: מילת קישור (הוא/היא/הם/הן) המחברת נושא לנשוא שמני; לעיתים סמוי.
- 5מבחן ההבחנה: אם הנשוא פועל מוטה - פועלי; אם שם או תואר - שמני.
פרקי התחביר הם 30% מן השאלון, ונלמדים בכיתה י: המשפט הפועלי והמשפט השמני. עיקרי המשפט: הנושא והנשוא (נשוא פועלי ונשוא שמני: נושא שם עצם ונשוא שם תואר)". בחטיבת הביניים הנשוא מוגבל לפועלי בלבד.
