שם הפעולה בטקסט
את שתי הצורות אתם כבר גוזרים: שם הפועל (לִכְתּוֹב) ושם הפעולה (כְּתִיבָה), ולכל בניין משקל משלו. זה נלמד בכיתה ח׳, ואנחנו מניחים אותו. השאלה כאן אחרת: מה עושה שם הפעולה בתוך טקסט. משפט פועלי אפשר להמיר למבנה שמני: "הוועדה אישרה את התוכנית" נעשה "אישור התוכנית". המשמעות נשמרה כמעט כולה - אבל הזמן נעלם, עושה הפעולה נעלם, והסמיכות שנוצרה עלולה להיות דו-משמעית. זהו הסגנון השמני, והוא נמצא כמעט בכל מאמר עיוני שתפגשו בבחינה.
"הוועדה אישרה את התוכנית" ← "אישור התוכנית". אותה מסירה, שתי צורות. בראשונה יש פועל, ולכן יש בה זמן (עבר) ויש בה מי שעשה (הוועדה). בשנייה יש שם פעולה, שהוא שם עצם, ולכן אין בה זמן ואין בה - אלא אם נוסיף אותו - מי שאישר. הכותב שמעדיף את הצורה השנייה מרוויח קיצור, ומשלם בכך שהקורא אינו יודע מי פעל ומתי. השאלה בכל מבנה שמני: מה נשמר, ומה נעלם?
האנטומיה של המרה למבנה שמני
בהמרה למבנה שמני עוברים בשלושה צעדים: הפועל נעשה שם הפעולה במשקל של בניינו; המושא נעשה לרוב סומך בסמיכות ("את התוכנית" ← "התוכנית"); ועושה הפעולה נשמט, או נוסף בצירוף יחס ("בידי הוועדה"). הזמן אינו עובר כלל - שם עצם אינו נוטה בזמנים. הנה ההמרה על המשפט המלא:
מה עושים בשם הפעולה
שישה מושגים ברמת שאלון 11281. הגזירה עצמה (שם הפועל, שם הפעולה והמשקל לפי הבניין) נלמדה בכיתה ח׳, ומכאן ואילך עובדים איתה: ממירים, בודקים מה נעלם, ומפרשים סמיכות.
נקודת המוצא
מן הפועל נגזרות שתי צורות: שם הפועל (לִכְתּוֹב) ושם הפעולה (כְּתִיבָה), ומשקלו של שם הפעולה נקבע לפי הבניין: קל ← קְטִילָה, פיעל ← קִטּוּל, הפעיל ← הַקְטָלָה, התפעל ← הִתְקַטְּלוּת. זו נקודת המוצא, לא הנושא.
ההמרה למבנה שמני
המירו את הפועל לשם פעולה, ואת מה שהיה מושא לסומך: "החוקרים בדקו את הנתונים" ← "בדיקת הנתונים". המשפט מתקצר, והפעולה נעשית לדבר שאפשר לדבר עליו.
מה נעלם בהמרה
שם עצם אינו נושא זמן ואינו נושא גוף. לכן ב"לאחר הבדיקה" לא נאמר מי בדק ולא מתי. אלה בדיוק הפרטים שהבחינה מבקשת מכם לשים לב לחסרונם בטקסט.
הסומך: מי עושה ומי מקבל
בסמיכות של שם פעולה הסומך עשוי להיות עושה הפעולה ("בדיקת החוקרים" - הם שבדקו) או מקבל הפעולה ("בדיקת הנתונים" - אותם בדקו). הצורה זהה, וההקשר מכריע.
הסגנון השמני
טקסט עיוני וכותרות עיתון נשענים על שמות פעולה: "עלייה במספר הנרשמים", "החלטה על סגירת המסלול". הרווח הוא צפיפות וריחוק; המחיר הוא שהקורא אינו יודע מי החליט. בכתיבה שלכם השתמשו בו במידה.
שאלת "אותו שורש"
שאלה חוזרת בבחינה: "העתיקו מן הפסקה מילה מאותו שורש ובאותה משמעות". שם הפעולה הוא לרוב התשובה. המלכודת: אותו שורש במשמעות אחרת - "סִפּוּר" בא מ"סיפר", אך "מספר" בא מ"ספר" במובן מָנָה.
דוגמאות פתורות
שלוש משימות ברמת שאלון 11281: להמיר, לזהות מה הושמט, ולענות על שאלת "אותו שורש ואותה משמעות".
- הפועל: "אישרה" בבניין פיעל ← שם הפעולה במשקל קִטּוּל: אישור.
- המושא נעשה סומך: "את התוכנית" ← "התוכנית", וביחד: אישור התוכנית.
- עושה הפעולה: "הוועדה" אינו נכנס לסמיכות מאליו; אם רוצים לשמור עליו, מוסיפים צירוף יחס.
- אישור התוכנית בידי הוועדה. בלי הצירוף: "אישור התוכנית" - נכון, אך בלי מי שאישר.
- מאתרים את שם הפעולה: "הבדיקה", מן השורש ב-ד-ק, שם עצם ולא פועל.
- שואלים מתי: שם עצם אינו נוטה בזמנים, ולכן זמן הבדיקה אינו נמסר.
- שואלים מי: אין סומך ואין צירוף יחס, ולכן עושה הפעולה אינו נמסר.
- המשפט מוסר שהיתה בדיקה, ואינו מוסר מי בדק ומתי. זו בדיוק ההשמטה שהמבנה השמני מאפשר.
- מזהים את הפועל ואת בניינו: "סיפרו" מן השורש ס-פ-ר, בניין פיעל.
- גוזרים שם פעולה: פיעל ← משקל קִטּוּל, ומכאן סִפּוּר.
- בודקים את המשמעות: "סִפּוּר" אכן מציין את פעולת המסירה. לעומתו "מספר" בא מן "ספר" בבניין קל, שמשמעו מָנָה.
- התשובה: סִפּוּר. אותו שורש בלבד אינו מספיק - נדרשת גם אותה משמעות.
תרגול אינטראקטיבי
תרגול מדורג בשלוש רמות - מהמרה בודדת, דרך זיהוי מה הושמט ומיהו הסומך, ועד שאלות ברמת הבחינה. בחרו תשובה, בדקו, והתקדמו לסט הבא.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
הנקודות שכדאי לזכור
- 1ההמרה: הפועל נעשה שם פעולה במשקל בניינו, והמושא נעשה סומך - "בדקו את הנתונים" ← "בדיקת הנתונים".
- 2מה נעלם: הזמן והגוף. שם עצם אינו נוטה בזמנים ואינו מוסר מי פעל.
- 3עושה הפעולה חוזר רק אם מוסיפים אותו בצירוף יחס: "אישור התוכנית בידי הוועדה".
- 4הסומך דו-משמעי: "בדיקת החוקרים" (הם בדקו) מול "בדיקת הנתונים" (אותם בדקו). ההקשר מכריע.
- 5שאלת אותו שורש: שם הפעולה הוא לרוב התשובה, ובלבד שהמשמעות זהה - סִפּוּר כן, "מספר" לא.
בבחינת הבגרות בתשפ"ז נבחנים בפרק מערכת הצורות "משמעויות המשקלים, לרבות שמות הפעולה", וכן "עמידה על הקשר בין צורות הפועל למשמעות ולשימוש בהן בטקסט וביחידות השיח". שם הפועל נמנה עם צורות הפועל: "ניתוח, יצירה והטיה של פעלים לפי שורש, בניין, גוף, זמן או דרך (ציווי ושם הפועל)". גזירת שתי הצורות ומשקליהן נלמדה בכיתה ח, והדף הזה ממשיך משם.
