לְכָל מִלָּה יֵשׁ מקום אֶחָד
במילון יושבות אלפי מִלִּים, ואף אחת מהן אינה במקום מקרי. הַסֵּדֶר שקובע הוא סֵדֶר הָאָלֶף בֵּית, אותו סדר אותיות שאתם כבר יודעים לדקלם. מי שמכיר אותו יכול להגיע לכל מִלָּה תוך שניות, ומי שלא, מדפדף לשווא. בדף הזה נלמד שני דברים: איך מִלִּים עומדות זו אחרי זו לפי הָאוֹתִיּוֹת שלהן, ואיזו צורה של המִלָּה בכלל מחפשים. בסוף גם נפתח עֵרֶךְ אחד ונראה מה הוא נותן לנו.
שתי מִלִּים שמתחילות באותה אוֹת. גַּג וגֶּשֶׁם פותחות שתיהן ב-ג, ולכן הָאוֹת הראשונה אינה עוזרת לנו כלל. עוברים לָאוֹת הבאה: בגַּג יושבת שם ג, ובגֶּשֶׁם יושבת שם ש. ג עומדת בסדר הרבה לפני ש, ולכן גַּג תופיע במילון קודם. ככה בדיוק עובד המילון: אוֹת אחרי אוֹת, עד שמוצאים היכן המִלִּים נפרדות.
הַסֵּדֶר שעליו הכול עומד
בָּאָלֶף בֵּית עשרים ושתיים אוֹתִיּוֹת, וזה כל מה שיש. חמש מהן לובשות צורה אחרת כשהן עומדות בסוף מִלָּה, אבל הצורה השונה אינה אוֹת חדשה: ך היא כ, ם היא מ, ן היא נ, ף היא פ, ץ היא צ. לכן בסֵדֶר המילון אין להן מקום משלהן, והן נספרות בדיוק במקום של הָאוֹת שממנה הן באו. הביטו בשורה למטה, ואחר כך במִלָּה גֶּשֶׁם שמונחת עליה:
שישה דברים על חיפוש במילון
שלושת הכרטיסים הראשונים עוסקים בסדר, כלומר איפה מִלָּה עומדת. שלושת הבאים עוסקים בצורה, כלומר איזו מִלָּה בכלל מחפשים ומה עושים כשמוצאים אותה. מילונים שמסודרים לפי שורשים, וגם הדרך שבה פועל מוצג במילון, אינם כאן; הם מחכים לכיתות הגבוהות יותר.
מהו עֵרֶךְ
מילון אינו ספר שקוראים מתחילתו לסופו, אלא ספר שמחפשים בו. המקום של מִלָּה אחת, יחד עם ההסבר שכתוב לידה, נקרא עֵרֶךְ. כל הָעֲרָכִים עומדים זה אחרי זה לפי סֵדֶר הָאָלֶף בֵּית, ולכן אפשר לדעת מראש לאיזה אזור בספר לפנות.
הָאוֹת הראשונה מחליטה
הצעד הראשון קל: מסתכלים על הָאוֹת שפותחת את המִלָּה ומחפשים את האזור שלה. אַרְיֵה תהיה בתחילת הספר, מִכְתָּב באמצע ותַּלְמִיד ממש בסוף. זו הסיבה שצריך לדעת את הַסֵּדֶר בעל פה ולא רק לזהות אותיות.
שווה? עוברים לָאוֹת הבאה
הרבה מִלִּים מתחילות באותה אוֹת, ואז הראשונה אינה מכריעה. עוברים לָאוֹת השנייה, ואם גם היא זהה לָאוֹת השלישית, וכן הלאה. סֵדֶר וסֵפֶר פותחות שתיהן ב-ס, והשנייה היא שמכריעה: ד לפני פ.
אוֹת סוֹפִית אינה אוֹת חדשה
חמש אוֹתִיּוֹת מחליפות צורה בסוף המִלָּה: כ ך מ ם נ ן פ ף צ ץ. הצורה משתנה, הָאוֹת לא. בָּאָלֶף בֵּית עשרים ושתיים אוֹתִיּוֹת בלבד, ואין בו מקום נפרד לצורה הסוֹפִית; מִלָּה שנגמרת ב-ם נספרת לפי מ.
מקלפים את מה שנדבק בראש
לפעמים נדבקת בראש המִלָּה אוֹת שאינה חלק ממנה. אלה שש הָאוֹתִיּוֹת שנקלף בדף הזה: ה ו ב כ ל מ. בתוך הַגֶּשֶׁם יושבת המִלָּה גֶּשֶׁם, ובתוך לַמִּשְׁפָּחָה יושבת מִשְׁפָּחָה. מְקַלְּפִים את מה שנדבק, ורק אחר כך מחפשים. שימו לב: מ אינה תמיד אוֹת שנדבקה, ובתוך מִכְתָּב היא אוֹת של המִלָּה עצמה.
רבים ונקבה חוזרים ליחיד
המילון נותן שם עצם ביחיד: מִסְפָּרִים נמצאת תחת מִסְפָּר, ומִשְׁפָּחוֹת תחת מִשְׁפָּחָה. שם תואר ניתן בצורת הזכר היחיד, ולכן את הַקְּטַנָּה מחפשים תחת קָטָן. אחרי שמצאתם, קִרְאוּ את ההסבר: בשבילו פתחתם.
שָׁלוֹשׁ דוגמאות פתורות
אותה דרך עבודה בכל פעם: מפרקים כל מִלָּה לָאוֹתִיּוֹת שלה, משווים אוֹת מול אוֹת מן ההתחלה, ועוצרים ברגע שמצאנו את המקום שבו הן נפרדות.
- אוֹת ראשונה: ג בשלושתן. אין הכרעה, ממשיכים.
- אוֹת שנייה: ב-גַּג יושבת ג, ב-גִּיר יושבת י וב-גֶּשֶׁם יושבת ש.
- מסדרים לפי הָאָלֶף בֵּית: ג קודמת ל-י, ו-י קודמת ל-ש.
- הַסֵּדֶר: גַּג, אחריה גִּיר, ואחרונה גֶּשֶׁם.
- מפרקים: רַקְדָן היא ר, ק, ד, ן. רָקִיעַ היא ר, ק, י, ע.
- משווים: ר שווה, ק שווה, ובאות השלישית כבר יש הבדל: ד מול י.
- מכריעים: ד קודמת ל-י, ולכן רַקְדָן ראשונה.
- ומה עם ה-ן שבסוף? היא הצורה הסוֹפִית של נ, ונספרת במקומה. כאן היא אינה מכריעה, כי ההבדל נמצא כבר קודם.
- קודם רַקְדָן ואחריה רָקִיעַ.
- בודקים את הראש: בהתחלה יושבת ה שנדבקה. מסירים אותה ונשאר מִסְפָּרִים.
- בודקים את הסוף: הסיומת ים מסמנת רבים, והמילון נותן יחיד.
- מה נשאר: מִסְפָּר, וזאת המִלָּה שמחפשים.
- מחפשים את מִסְפָּר, באזור של הָאוֹת מ.
תרגול בְּשָׁלוֹשׁ רמות
הרמה הראשונה שואלת רק מי קודמת למי. השנייה עוסקת בָּאוֹתִיּוֹת הסוֹפִיּוֹת ובמקומן בַּסֵּדֶר. השלישית מבקשת להגיע מן המִלָּה שבמשפט אל המִלָּה שמחפשים, ולקרוא עֵרֶךְ אחד. בחרו תשובה, בדקו, והמשיכו.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
הנקודות שכדאי לזכור
- 1המילון מסודר לפי סֵדֶר הָאָלֶף בֵּית, והמקום של מִלָּה אחת נקרא עֵרֶךְ.
- 2משווים אוֹת מול אוֹת: ראשונה, ואם היא שווה שנייה, ואם גם היא שווה שלישית.
- 3אוֹת סוֹפִית אינה אוֹת חדשה: ך היא כ, ם היא מ, ן היא נ, ף היא פ, ץ היא צ.
- 4מקלפים מן הראש את שש הָאוֹתִיּוֹת שלמדנו: ה, ו, ב, כ, ל, מ.
- 5מחזירים ליחיד: שם עצם ביחיד, ושם תואר בצורת הזכר היחיד.
- 6קוראים את ההסבר שבערך, וכך מבינים מִלָּה שלא הכרנו בטקסט.
| מה כתוב במשפט | מה מסירים | מה מחפשים |
|---|---|---|
| הַגֶּשֶׁם | ה בראש | גֶּשֶׁם |
| וְשֶׁמֶשׁ | ו בראש | שֶׁמֶשׁ |
| לַמִּשְׁפָּחָה | ל בראש | מִשְׁפָּחָה |
| מִסְפָּרִים | סיומת הרבים ים | מִסְפָּר |
| מִשְׁפָּחוֹת | סיומת הרבים ות | מִשְׁפָּחָה |
| הַקְּטַנָּה | ה בראש וסיומת הנקבה | קָטָן |
ולמה בכלל פותחים מילון: כשקוראים טקסט ונתקלים במִלָּה שאינה מוכרת, המילון הוא המקום שמבהיר אותה. כך למשל נראה עֵרֶךְ אחד: שימשייה - מכשיר שעשוי מסגרת מתקפלת, שעל קניה מתוח אריג חזק להגנת הראש מקרני השמש הלוהטות. קִרְאוּ אותו לאט מן ההתחלה ועד הסוף, כי כל חלק בו מוסיף פרט אחד על המִלָּה.
