עכשיו תורכם: אֲנִי, אַתֶּן או הֵם?
בדף הלימוד ראיתם למה אותה דמות מקבלת שלוש מילים שונות. כאן לא לומדים את זה שוב, כאן בודקים אם זה נשאר. שלוש שאלות בלבד עומדות מאחורי כל בחירה: מי מחזיק בדיבור, כמה הם, ומי הם. שש כרטיסיות תזכורת קצרות, לוח שאפשר להפעיל, ואז 24 שאלות שמתחילות בזיהוי הגוף ונגמרות בסיפור שמחליף גוף באמצע. המשפטים כאן הם אותם משפטים מדף הלימוד, ובכוונה: אם המילה מוכרת, מה שנבדק הוא ההחלטה ולא הזיכרון.
בכל שורה חסרה מילה אחת, ומשמאל כתוב מה דרוש ממנה. בחרו מן הלוח את המילה שעונה על כל הסימנים יחד. ברגע שתבחרו, הלוח ידפיס מה המילה שבחרתם באמת מודיעה, ואת ההשוואה תעשו אתם. הכפתור בסוף רק מאשר. השורה הראשונה פתורה כדוגמה.
שלוש שאלות, ואין יותר ממילה אחת שעונה על כולן. נסו על משפט מדף הלימוד: הִיא מָצְאָה אֶת הַכֶּלֶב. מדברים עליה ולא אליה, ולכן הגוף הוא שְׁלִישִׁי. אחת ולא כמה, ולכן יָחִיד. ילדה ולא ילד, ולכן נְקֵבָה. שלוש התשובות האלה יחד מצמצמות את כל המילים למילה אחת בדיוק, וזה כל התרגיל. אם תשובה אחת מן השלוש שגויה, המילה תהיה מילה אחרת לגמרי.
איך נראית טעות, וממה היא מתגלה
בשאלות שלמטה תצטרכו לא רק לבחור נכון אלא גם לזהות מתי מישהו אחר טעה. שתי המילים אַתָּה, אַתְּ פותחות באותן אותיות, א ו-ת, ונבדלות רק בסופן ובניקוד, ולכן קל מאוד להחליף ביניהן. זו הטעות השכיחה ביותר בנושא הזה, והיא מחליקה פנימה בלי שאיש שם לב. לפניכם שני זוגות. בכל זוג המשפט העליון תקין והתחתון שגוי, ובעמודה השמאלית כתוב מה בדיוק הסגיר אותו. שימו לב שמה שמסגיר אינו חצי אחד של המשפט, אלא זה שהמילה והפועל שאחריה מדברים אל שני אנשים שונים.
זו הסיבה שהעצה כאן היא לא להתחיל מן המילה. תסתכלו קודם על מי שמדברים אליו, אחר כך על סיומת הפועל, ורק בסוף תבחרו את המילה. סדר כזה כמעט אינו נופל, מפני שהוא בודק את שני החצאים ולא רק אחד מהם. בשאלות שלמטה יבקשו מכם גם למצוא טעות כזאת אצל מישהו אחר, וארבע השורות האלה הן בדיוק מה שתחפשו.
שש כרטיסיות תזכורת
לא הסבר מחדש, אלא מה שצריך להיות פתוח לידכם בזמן שאתם עונים: שלוש השאלות, שני הסימנים שמזרזים אותן, והמקומות שבהם הכי קל ליפול.
שְׁלוֹשׁ הַשְּׁאֵלוֹת, תָּמִיד בַּסֵּדֶר הַזֶּה
אל תחפשו את המילה. תשאלו שלוש שאלות, ותקבלו אותה.
1 מי מחזיק בדיבור? גּוּף רִאשׁוֹן מדבר על עצמו, גּוּף שֵׁנִי הוא מי שפונים אליו, גּוּף שְׁלִישִׁי הוא מי שמדברים עליו.
2 כמה הם? יָחִיד, או רַבִּים.
3 מי הם? זָכָר, או נְקֵבָה.
השאלה הראשונה היא החשובה, מפני שהיא לבדה מוחקת את רוב האפשרויות עוד לפני שהתחלתם.
הַסִּימָן שֶׁחוֹסֵךְ זְמַן
לשאלה השנייה יש קיצור דרך. הסתכלו על סוף המילה.
םןנו
מילה שנגמרת באחת משלוש הסיומות האלה מדברת כמעט תמיד על יותר מאחד, כלומר רַבִּים. זה נכון בשמונה מקרים מתוך עשרה, וזה מספיק כדי לבדוק שוב את התשובה שנתתם.
מילה שאין לה אף אחת מהן מדברת בדרך כלל על אחד בלבד, כלומר יָחִיד.
שְׁתֵּי מִלִּים שֶׁלֹּא שׁוֹאֲלִים עֲלֵיהֶן שָׁלוֹשׁ
אֲנִי אֲנַחְנוּ
שתי מילות גּוּף רִאשׁוֹן אינן מבחינות בין ילד לילדה. ילד אומר על עצמו אֲנִי, וילדה אומרת על עצמה אֲנִי, ואין דרך להבדיל וגם אין צורך.
המסקנה המעשית: בְּגוּף רִאשׁוֹן השאלה השלישית פשוט אינה נשאלת, ונשארות שתי שאלות בלבד. בכל שאר הגופים נשאלות שלוש.
הַמַּלְכֹּדֶת הָרִאשׁוֹנָה: אַתָּה מוּל אַתְּ
שתיהן פותחות באותן אותיות, א ו-ת, ונבדלות רק בסופן ובניקוד. לכן קל להחליף ביניהן בלי לשים לב, וזו הטעות השכיחה ביותר בנושא הזה.
אַתָּה שָׁכַחְתָּ אֶת הַתִּיק.
אַתְּ שָׁכַחְתְּ אֶת הַמְּעִיל בַּכִּתָּה.
מה כן עושים: מסתכלים קודם על מי שמדברים אליו, ואחר כך בודקים שסיומת הפועל מסכימה. שני החצאים חייבים לדבר אל אותו אדם.
הַמַּלְכֹּדֶת הַשְּׁנִיָּה: קְבוּצָה מְעֹרֶבֶת
לקבוצה של בנות בלבד יש מילים משלה: אַתֶּן הֵן.
אבל ברגע שיש בקבוצה ילד אחד, אפילו אחד יחיד מול תשע בנות, הקבוצה כולה מקבלת את צורת הזכר: אַתֶּם הֵם.
שווה לזכור את זה הפוך: אַתֶּן והֵן הן המילים הנדירות, ולכן צריך רשות מיוחדת כדי להשתמש בהן. הרשות היא שכל הקבוצה בנות.
הַגּוּף זָז בְּאֶמְצַע הַסִּפּוּר
רוב המעשיות מסופרות בְּגוּף שְׁלִישִׁי, מפני שהמספר עומד מחוץ לסיפור ומספר על אחרים.
אבל כשדמות פותחת את פיה בתוך מרכאות, היא מדברת בשמה, והדיבור עובר לְגוּף רִאשׁוֹן וּלְגוּף שֵׁנִי. כשהמרכאות נסגרות חוזר קולו של המספר.
וזה עובד גם מחוץ למעשייה. בטקסט שנועד לשכנע, גּוּף שֵׁנִי נוגע בקורא ממש, וגּוּף שְׁלִישִׁי מדבר עליו מבחוץ. והנה דוגמה: "אנחנו פונים אליכם בקריאה להתנדב; אתם, נציגי הציבור, מתבקשים להתנדב!".
שלוש דוגמאות, ואף אחת מהן אינה שאלה שלכם
שלושת המשפטים כאן אינם מופיעים באף שאלה שלמטה, בכוונה. הם מראים את הדרך, ואת התשובות תמצאו לבד. שימו לב שבכל דוגמה עוברים באותו סדר בדיוק, ושהשאלה השלישית לפעמים בכלל לא נשאלת.
- מי מחזיק בדיבור? לא הוא. מישהו אחר מספר עלינו מה הוא עשה, והוא עצמו אינו בשיחה. לכן גּוּף שְׁלִישִׁי.
- כמה הם? סָגַר, ולא סָגְרוּ. אדם אחד, ולכן יָחִיד.
- מי הם? מֵאֲחוֹרָיו ולא מֵאֲחוֹרֶיהָ. זָכָר.
- שלוש תשובות, ונשארה בדיוק מילה אחת: הוּא.
- מי מחזיק בדיבור? הדובר פונה אל מי שנמצאות מולו ממש. זו פנייה ישירה, ולכן גּוּף שֵׁנִי.
- כמה הם? יוֹשְׁבוֹת, ולא יוֹשֶׁבֶת. יותר מאחת, ולכן רַבִּים. שימו לב שגם סוף המילה עצמה, ן, מסכים.
- מי הם? הפועל יוֹשְׁבוֹת נאמר על בנות, ולכן נְקֵבָה.
- גּוּף שֵׁנִי, רַבִּים, נְקֵבָה. המילה היא אַתֶּן.
- כאן יש שני חלקים, ואי אפשר לענות עליהם יחד. קודם מפרידים.
- החלק הראשון, הַנַּעַר אָמַר לַזָּקֵן. מי מספר לנו את זה? לא הנער. מישהו עומד מבחוץ ומספר עליו, ולכן גּוּף שְׁלִישִׁי.
- החלק השני, אֲנִי אֶמְצָא אֶת הַדֶּרֶךְ. עכשיו הנער עצמו מדבר, והוא מדבר על עצמו. גּוּף רִאשׁוֹן.
- משפט אחד, שני גופים. בקצה שבו הדמות פותחת את פיה, הגוף מתחלף.
תרגול מדורג - כינויי הגוף
ארבעה סטים, ובכל אחד שש שאלות. הראשון שואל רק על השאלה הראשונה, מי מחזיק בדיבור. השני מוסיף את המספר ואת המין. השלישי הוא סט המלכודות, ובו צריך גם למצוא טעות של מישהו אחר. הרביעי לוקח את הכול אל תוך מעשייה ואל תוך מודעה, ושם הגוף כבר זז באמצע. בחרו תשובה, בדקו, והתקדמו.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
הנקודות שכדאי לזכור
- 1שלוש שאלות ותו לא: מי מחזיק בדיבור, כמה הם, ומי הם.
- 2השאלה הראשונה עושה את רוב העבודה. אחריה נשארות שתי מילים או ארבע, לא יותר.
- 3סיומת ם, ן או נו מסמנת רַבִּים, וזה סימן טוב לבדיקה חוזרת.
- 4בְּגוּף רִאשׁוֹן אין שאלה שלישית. אֲנִי ואֲנַחְנוּ אינן מבחינות בין ילד לילדה.
- 5המילה והפועל חייבים להסכים. קל להחליף בין אַתָּה לאַתְּ, ולכן בודקים את מי שמדברים אליו ואת סיומת הפועל יחד.
- 6ילד אחד בקבוצה מספיק כדי שכולה תקבל אַתֶּם או הֵם.
| השאלה | מה בודקים | מה נשאר אחריה |
|---|---|---|
| מי מחזיק בדיבור? | האם הדובר מספר על עצמו, פונה למישהו, או מספר על מי שאינו בשיחה | שתי מילים בְּגוּף רִאשׁוֹן, ארבע בְּגוּף שֵׁנִי, ארבע בְּגוּף שְׁלִישִׁי |
| כמה הם? | יָחִיד, או רַבִּים. הפועל מלמד, וסיומת ם, ן או נו מאשרת | מילה אחת בְּגוּף רִאשׁוֹן, שתיים בְּגוּף שֵׁנִי, שתיים בְּגוּף שְׁלִישִׁי |
| מי הם? | בנים או בנות. בקבוצה מעורבת התשובה היא תמיד זָכָר | מילה אחת בלבד. בְּגוּף רִאשׁוֹן השאלה הזאת מדלגת |
ובלי ניקוד, איך בודקים את עצמכם? זו השאלה שתחזור אליכם בכל מבחן, מפני שרוב מה שתקראו בחיים כתוב בלי ניקוד. התשובה היא שלא מסתכלים על חצי משפט בלבד. השם שאליו פונים מגלה אל מי מדברים, המרכאות מגלות מתי הדיבור עובר מן המספר אל הדמות, ומילת הגוף והפועל שבא אחריה חייבים להסכים ביניהם. כל אלה נראים היטב גם בלי סימן ניקוד אחד.
