אֲנִי, אַתָּה, הוּא ומה שביניהם
בכל שיחה בעולם יש שלושה תפקידים. יש מי שמדבר, יש מי שמקשיב, ויש מי שמדברים עליו והוא בכלל לא נמצא. לשלושת התפקידים האלה יש שמות, ואלה השמות שנלמד כאן: גּוּף רִאשׁוֹן, גּוּף שֵׁנִי וגּוּף שְׁלִישִׁי. והדבר המפתיע ביותר: הגוף אינו תכונה של האדם. אותה ילדה בדיוק היא אֲנִי כשהיא מדברת, אַתְּ כשמדברים אליה, והִיא כשמדברים עליה. התפקיד מתחלף לפי מי מחזיק ברגע הזה בדיבור.
בכל שורה מסומנת מילה אחת. הפעילו עליה שלוש חוגות, ותמיד באותו סדר: גוף (מי מדבר, למי, או על מי), אחר כך מספר (אחד או יותר), ולבסוף מין. שימו לב שבגוף ראשון חוגת המין כבויה, מפני שאֲנִי ואֲנַחְנוּ אינן מבחינות. השורה הראשונה פתורה כדוגמה.
אותה ילדה, שלוש מילים שונות, ולא השתנה בה דבר. דִּינָה עומדת בחצר. כשהיא מספרת מה קרה לה היא אומרת אֲנִי. כשחברתה פונה אליה היא אומרת לה אַתְּ. וכשהמורה מספרת עליה למורה אחרת היא אומרת הִיא. דינה לא זזה ולא השתנתה. מה שהשתנה הוא התפקיד שלה בשיחה הזאת, וזה כל מה שהמילה "גוף" מודדת.
דיאלוג בתוך מעשייה, ומי מחזיק בדיבור
לפניכם קטע קצר ממעשייה. שימו לב לחץ שמסמן בכל שורה מי מחזיק ברגע הזה בדיבור, ואיך אותה דמות עצמה מקבלת שם אחר בכל פעם.
שימו לב גם לשורות המקווקוות. אלה שורות המספר, והן כתובות כולן בגוף שלישי: "הַנַּעַר הִגִּיעַ", "הִיא שָׁתְתָה". ברגע שדמות פותחת את פיה בתוך המרכאות, הסיפור קופץ לגוף ראשון ושני, וכשהמרכאות נסגרות הוא חוזר לגוף שלישי.
עשר מילים, ואיך לא מתבלבלים ביניהן
אחרי שיודעים איזה גוף זה, נשארות שתי שאלות קטנות בלבד: כמה הם ומי הם. שלוש השאלות יחד בוחרות בדיוק מילה אחת מתוך עשר. בשני הכרטיסים האחרונים מחכות המלכודת שכולם נופלים בה, ומקום אחד מחוץ לסיפור שבו הגופים עובדים קשה במיוחד.
גּוּף רִאשׁוֹן: מִי שֶׁמְּדַבֵּר
זה מי שהמילים יוצאות מפיו ברגע הזה. הוא מדבר על עצמו.
אֲנִי אֲנַחְנוּ
אֲנִי מָצָאתִי אֶת הַמַּפְתֵּחַ. אֲנַחְנוּ חוֹזְרִים מָחָר.
שימו לב: אֲנִי משמשת גם לילד וגם לילדה. היא ואֲנַחְנוּ הן שתי המילים שאינן משתנות לפי המין.
גּוּף שֵׁנִי: מִי שֶׁמְּדַבְּרִים אֵלָיו
זה מי שעומד מולכם ומקשיב. אתם פונים אליו ישירות.
אַתָּה אַתְּ אַתֶּם אַתֶּן
אַתָּה שָׁכַחְתָּ אֶת הַתִּיק. אַתְּ יוֹדַעַת אֶת הַדֶּרֶךְ?
בְּגוּף שֵׁנִי יש ארבע מילים, מפני שכאן חשוב גם כמה הם וגם מי הם. זהו הגוף העשיר ביותר.
גּוּף שְׁלִישִׁי: מִי שֶׁמְּדַבְּרִים עָלָיו
זה מי שהשיחה עוסקת בו, והוא עצמו אינו משתתף בה. לרוב הוא אפילו לא נמצא בחדר.
הוּא הִיא הֵם הֵן
הוּא הָלַךְ אֶל הַנָּהָר. הֵן חִכּוּ לוֹ בַּשַּׁעַר.
רוב הסיפורים בעולם כתובים בְּגוּף שְׁלִישִׁי, מפני שמישהו מספר לנו על אחרים.
יָחִיד וְרַבִּים: כַּמָּה הֵם
השאלה השנייה קצרה: אחד, או יותר מאחד?
יָחִיד אֲנִי · אַתָּה · אַתְּ · הוּא · הִיא
רַבִּים אֲנַחְנוּ · אַתֶּם · אַתֶּן · הֵם · הֵן
עצה מעשית: כמעט כל מילות הרבים נגמרות בם או בן או בנו. זה סימן היכר טוב, והוא נכון בשמונה מקרים מתוך עשרה.
הַמַּלְכֹּדֶת: אַתָּה מוּל אַתְּ
לשתיהן אותן שתי אותיות בדיוק, א ו-ת, ורק הניקוד מבדיל ביניהן. בכתיבה בלי ניקוד הן נראות כמעט זהות, ולכן זו הטעות השכיחה ביותר בנושא הזה.
אַתָּה כָּתַבְתָּ יָפֶה, יוֹנָתָן.
אַתְּ כָּתַבְתְּ יָפֶה, נוֹעָה.
אַתָּה כָּתַבְתְּ יָפֶה, נוֹעָה.
המבחן: אל תסתכלו על המילה, הסתכלו על מי שאתם מדברים אליו. אם זו ילדה, המילה היא אַתְּ והפועל הולך אחריה.
לֹא רַק בְּסִפּוּר
הגופים עובדים גם מחוץ למעשייה. הנה דוגמה מטקסט שנועד לשכנע: "אנחנו פונים אליכם בקריאה להתנדב; אתם, נציגי הציבור, מתבקשים להתנדב!".
ראו מה קורה שם. אֲנַחְנוּ הוא מי שכתב את המודעה, ואַתֶּם הוא כל מי שקורא אותה. שני גופים בלבד, וכבר יש פנייה ישירה.
נסו לכתוב את אותה מודעה בְּגוּף שְׁלִישִׁי: "הם פונים אליהם". מיד היא מתקררת ומפסיקה לדבר אליכם. זה בדיוק הכוח של גּוּף שֵׁנִי.
שלוש מילים, שלוש שאלות לכל אחת
בכל דוגמה נשאל בדיוק את אותן שלוש שאלות, ותמיד באותו סדר: מי מדבר כאן, כמה הם, ומי הם. הסדר הזה חשוב, מפני שהשאלה הראשונה כבר מצמצמת את התשובה משמונה אפשרויות לשתיים או לארבע.
- מי מדבר כאן? מי שאומר את המשפט מספר על עצמו ועל חבריו. הוא מדבר על עצמו, ולכן זהו גּוּף רִאשׁוֹן.
- כמה הם? לא אחד. יצאו כמה אנשים יחד, ולכן רַבִּים.
- מי הם? בְּגוּף רִאשׁוֹן רבים יש מילה אחת בלבד, וזו אֲנַחְנוּ. היא משמשת גם לבנים וגם לבנות, ולכן אין כאן שאלת מין כלל.
- אֲנַחְנוּ: גּוּף רִאשׁוֹן, רַבִּים. (זכר ונקבה יחד, כמו אֲנִי.)
- מי מדבר כאן? הדובר פונה אל מישהי שעומדת מולו. זו פנייה ישירה, ולכן גּוּף שֵׁנִי.
- כמה הם? אחת בלבד, ולכן יָחִיד.
- מי הם? כאן ההכרעה. אַתָּה או אַתְּ? הפועל שאחריה, שָׁכַחְתְּ, נגמר ב-ת ולא ב-תָ, וזה סימן ברור.
- אַתְּ: גּוּף שֵׁנִי, יָחִיד, נְקֵבָה. (אילו היה כתוב שָׁכַחְתָּ היינו קוראים אַתָּה, לילד.)
- מי מדבר כאן? מישהו מספר לנו על אחרות, והן עצמן אינן מדברות. זהו גּוּף שְׁלִישִׁי, וזה הגוף שרוב המעשיות כתובות בו.
- כמה הן? "הִגִּיעוּ" ולא "הִגִּיעָה", ולכן רַבִּים.
- מי הן? הֵם או הֵן? הֵם נאמר על קבוצה של בנים או של בנים ובנות יחד, והֵן נאמר על קבוצה שכולה בנות.
- הֵן: גּוּף שְׁלִישִׁי, רַבִּים, נְקֵבָה. (ואילו היה שם ולו ילד אחד, היינו כותבים הֵם.)
תרגול אינטראקטיבי
שלוש רמות. ברמה הראשונה מזהים את הגוף בלבד, בשנייה מוסיפים מספר ומין, ובשלישית מגיעות ההכרעות הקשות: אַתָּה מול אַתְּ, הֵם מול הֵן, וגוף שמתחלף באמצע הסיפור. בחרו תשובה, בדקו, והתקדמו.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
הנקודות שכדאי לזכור
- 1גּוּף רִאשׁוֹן הוא מי שמדבר: אֲנִי, אֲנַחְנוּ.
- 2גּוּף שֵׁנִי הוא מי שמדברים אליו: אַתָּה, אַתְּ, אַתֶּם, אַתֶּן.
- 3גּוּף שְׁלִישִׁי הוא מי שמדברים עליו: הוּא, הִיא, הֵם, הֵן.
- 4הגוף אינו תכונה של האדם. אותה דמות היא אֲנִי, אַתְּ או הִיא לפי תפקידה בשיחה.
- 5אַתָּה ואַתְּ נכתבות באותן אותיות. מי שמדברים אליו מכריע, והפועל שאחריה מסגיר.
- 6המעשייה מסופרת בְּגוּף שְׁלִישִׁי, והדיאלוג שבתוכה קופץ לְגוּף רִאשׁוֹן ושני.
| המילה | גוף | מספר | מין | סימן היכר |
|---|---|---|---|---|
| אֲנִי | רִאשׁוֹן | יָחִיד | זָכָר וּנְקֵבָה | המילה היחידה שאינה מבחינה בין ילד לילדה |
| אֲנַחְנוּ | רִאשׁוֹן | רַבִּים | זָכָר וּנְקֵבָה | נגמרת ב-נו, כמו הפועל: הָלַכְנוּ |
| אַתָּה | שֵׁנִי | יָחִיד | זָכָר | הפועל אחריה נגמר ב-תָּ: כָּתַבְתָּ |
| אַתְּ | שֵׁנִי | יָחִיד | נְקֵבָה | הפועל אחריה נגמר ב-תְּ: כָּתַבְתְּ |
| אַתֶּם | שֵׁנִי | רַבִּים | זָכָר | גם לקבוצה מעורבת של בנים ובנות |
| אַתֶּן | שֵׁנִי | רַבִּים | נְקֵבָה | רק כשכל הקבוצה בנות |
| הוּא | שְׁלִישִׁי | יָחִיד | זָכָר | אינו משתתף בשיחה, מדברים עליו |
| הִיא | שְׁלִישִׁי | יָחִיד | נְקֵבָה | נבדלת מ-הוּא בניקוד ובאות האמצעית |
| הֵם | שְׁלִישִׁי | רַבִּים | זָכָר | גם לקבוצה מעורבת |
| הֵן | שְׁלִישִׁי | רַבִּים | נְקֵבָה | רק כשכל הקבוצה בנות |
שלושה מקרי גבול ששווה להכיר. ראשון: קבוצה מעורבת של בנים ובנות מקבלת תמיד את צורת הזכר, אַתֶּם ו-הֵם, גם אם יש בה תשע בנות וילד אחד. שני: אֲנִי ואֲנַחְנוּ אינן מבחינות בין זכר לנקבה כלל, ולכן בהן נשאלות שתי שאלות בלבד ולא שלוש. שלישי: כשמישהו כותב יומן או מכתב הוא מספר בְּגוּף רִאשׁוֹן על עצמו, אבל ברגע שהוא מצטט מה אמרו לו, הציטוט קופץ לגּוּף שֵׁנִי. הגוף מתחלף באמצע המשפט, וזה תקין.
