עכשיו אתם מַחְלִיטִים
בדף הלימוד ראיתם את הַפְּסִיק מַפְרִיד ואת הַמֵּרְכָאוֹת עוטפות. כאן לא לומדים מחדש. כאן מקבלים משפט בלי סִימָן אחד, ומחליטים: מה יש כאן, ומה הַסִּימָן צריך לעשות. יש תזכורת קצרה בשש כרטיסיות, מַעְבָּדָה שבה אתם מְסַמְּנִים בעצמכם ולוחצים בְּדִיקָה, ואז 30 שאלות: ארבעה סטים שהולכים ומתקשים, וסט חמישי על הסימנים שאתם שמים כשאתם כּוֹתְבִים בעצמכם. אותם משפטים מן הַסִּפּוּר על אֲבִיגַיִל ועל הַמַּפְתֵּחַ, ובכל פעם שאלה אחרת עליהם.
כאן הַמִּשְׁפָּטִים מגיעים עירומים מסימנים. בחרו מִשְׁפָּט, בחרו סִימָן, ולחצו על החלון הריק שבין הַמִּלִּים כדי לשים אותו שם. לחיצה שנייה על אותו חלון מורידה את הַסִּימָן. כשסיימתם, לחצו בְּדִיקָה.
שׁוּרָה אחת, וארבע החלטות. הנה השורה האחרונה בְּעַמּוּד של אֲבִיגַיִל, אחרי שהורידו ממנה כל סִימָן: תּוֹדָה אִמָּא אָמְרָה אֲבִיגַיִל. מי אָמַר, ומה בדיוק נֶאֱמַר, ולמי היא פּוֹנָה. ארבעה מקומות בשורה הזאת מחכים להחלטה שלכם, ובלעדיה אי אפשר לקרוא אותה נכון.
שָׁלוֹשׁ שאלות, בסדר הזה
לפני כל סִימָן שאתם שמים, עברו על שְׁלוֹשׁ השאלות שבסולם מלמעלה למטה, ועצרו בָּרִאשׁוֹנָה שהתשובה עליה כן. הסולם הזה אינו כלל חדש; הוא בסך הכול הסדר שבו כדאי לבדוק את מה שכבר למדתם, כדי שלא תשימו פְּסִיק רק מפני שהמשפט נראה ארוך.
הסולם עובד מלמעלה למטה, ולפני כל סִימָן שאתם שמים עוצרים בשאלה הראשונה שהתשובה עליה כן. מִשְׁפָּט אחד יכול כמובן לעבור בשתי תחנות: בשורה האחרונה בְּעַמּוּד של אֲבִיגַיִל יש גם צִטּוּט וגם פְּנִיָּה בתוכו, ולכן יש בה גם מֵרְכָאוֹת וגם פְּסִיק.
שש כרטיסיות תזכורת
בכל כרטיסייה יש שאלה אחת שאתם שואלים את עצמכם, הַכְּלָל בשורה אחת, ומשפט אחד מן הַסִּפּוּר שבו רואים אותו עובד. אלה הם אותם שישה כְּלָלִים מדף הלימוד, מנוסחים כאן כבדיקה ולא כהסבר.
יש כאן רְשִׁימָה?
אם מונים כמה דברים בשורה, פְּסִיק בא בין פריט לפריט, ולפני הָאַחֲרוֹן וי״ו במקומו: אֲבִיגַיִל אָרְזָה לַטִּיּוּל מַחְבֶּרֶת, מַצְלֵמָה, כּוֹבַע וּבַקְבּוּק מַיִם. בדיקה מהירה: בין הפריטים יש הפרדה אחת פחות ממספרם, ואת ההפרדה האחרונה עושה הוי״ו ולא הַפְּסִיק.
קוראים למישהו בשמו?
אם כן, זו פְּנִיָּה, והיא צריכה פְּסִיק שיפריד בינה לבין שאר הַמִּשְׁפָּט: דָּנָה, תִּסְגְּרִי בְּבַקָּשָׁה אֶת הַחַלּוֹן. אם הַפְּנִיָּה בסוף, הַפְּסִיק בא לפניה: בּוֹאוּ נֹאכַל, סַבְתָּא.
יש מילת קִשּׁוּר באמצע?
מילים כמו אֲבָל וכִּי מחברות שְׁנֵי חֲלָקִים שלמים, וְהַפְּסִיק בא לפניהן ולא אחריהן: רָצִינוּ לָצֵאת לֶחָצֵר, אֲבָל הִתְחִיל גֶּשֶׁם. שימו לב שזו עֲצִירָה קְצָרָה בלבד. לעצירה הגמורה יש נקודה.
מישהו מדבר, ואלה מילותיו?
אם אתם מוסרים את הַמִּלִּים בדיוק כפי שנאמרו, הן נכנסות לתוך מֵרְכָאוֹת: אִמָּא קָרְאָה מִן הַמִּטְבָּח: "בָּדַקְתְּ בַּכִּיס הַקָּדְמִי?" גם סִימָן השאלה נכנס פנימה, מפני שאמא היא ששאלה.
איפה נגמר מי אָמַר?
הפועל שמספר מי דיבר, כמו אָמְרָה או קָרְאָה, נשאר תמיד בחוץ. אחריו באות נְקֻדָּתַיִם, ורק אז נפתחות הַמֵּרְכָאוֹת: דָּנָה אָמְרָה: "שָׁכַחְתִּי אֶת הַמַּחְבֶּרֶת בַּבַּיִת". אפשר גם להפוך את הסדר, ואז הַצִּטּוּט בא רִאשׁוֹן.
ואולי אין כאן צִטּוּט בכלל?
אפשר למסור דברים גם בַּמִּלִּים שלנו: דָּנָה אָמְרָה שֶׁהִיא שָׁכְחָה אֶת הַמַּחְבֶּרֶת. כאן יורדות הַמֵּרְכָאוֹת, ואיתן יורדות גם הַנְּקֻדָּתַיִם, מפני שאין מה לפתוח. אם אינכם בטוחים, שאלו: האם אלה בדיוק הַמִּלִּים שיצאו מפיו?
שְׁלוֹשָׁה מִשְׁפָּטִים, ועליהם מריצים את הסולם
בכל אחד משלושת המשפטים האלה נריץ את שְׁלוֹשׁ השאלות לפי הסדר, ולפני כל סִימָן נעצור בָּרִאשׁוֹנָה שהתשובה עליה כן ורק אז נשים אותו. במשפט אחד יכולים לשבת כמה סימנים, וכל אחד מהם מקבל ריצה משלו. שימו לב שהמשפטים האלה אינם חוזרים בשאלות שלמטה. שם תריצו את הסולם לבד.
- רְשִׁימָה? לא. אין כאן דברים שנמנים בשורה.
- פּוֹנִים למישהו? לא. אף אחד אינו נקרא כאן בשמו.
- מילת קִשּׁוּר? כן, הַמִּלָּה כִּי, והיא מחברת בין מה שקרה לבין הסיבה. הַפְּסִיק בא לפניה.
- לְיַד הַדֶּלֶת הִיא עָצְרָה, כִּי לֹא מָצְאָה אֶת הַמַּפְתֵּחַ.
- מישהו מדבר? כן, אֲבִיגַיִל, ואלה בדיוק מילותיה. אבל כאן הַצִּטּוּט בא רִאשׁוֹן, ולכן אין נְקֻדָּתַיִם לפניו.
- מה נכנס פנימה: תּוֹדָה אִמָּא בלבד. הַמִּלִּים אָמְרָה אֲבִיגַיִל מספרות מי דיברה, והן נשארות בחוץ.
- ובתוך הַצִּטּוּט: אֲבִיגַיִל פּוֹנָה לאמא בשמה, ולכן שם צריך פְּסִיק של פְּנִיָּה. ופסיק נוסף מַפְרִיד בין הַצִּטּוּט הסגור לבין מי שאמרה אותו.
- "תּוֹדָה, אִמָּא", אָמְרָה אֲבִיגַיִל.
- מישהו מדבר? לא. אף אחד אינו מְצַטֵּט כאן אף אחד.
- אז למה בכל זאת מֵרְכָאוֹת: מפני שהמשפט מדבר על הַמִּלָּה עצמה ואינו משתמש בה. הוא אינו מספר על מַחְבֶּרֶת שמונחת בתיק.
- ומה נכנס פנימה: רק הַמִּלָּה שמדברים עליה. הַמִּלִּים אֶת הַמִּלָּה רק מכריזות עליה, ולכן הן בחוץ.
- בַּמִּבְחָן שָׁכַחְתִּי אֵיךְ כּוֹתְבִים אֶת הַמִּלָּה "מַחְבֶּרֶת".
30 שאלות בחמש רמות
הרמה הראשונה היא הַפְּסִיק לבדו, השנייה הַמֵּרְכָאוֹת לבדן, השלישית שניהם בתוך אותו סִפּוּר, הרביעית מבקשת למצוא טעות ולהסביר מה בדיוק עושה כל סִימָן, והחמישית עוברת לסימנים שאתם שמים כשאתם כּוֹתְבִים סִפּוּר בעצמכם. בחרו תְּשׁוּבָה, לחצו בְּדִיקָה, וקראו את הַהֶסְבֵּר גם כשצדקתם.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
הבדיקות שכדאי לזכור
- 1ספרו את ההפרדות ברשימה, לא את הפריטים: הן אחת פחות ממספרם, ואת האחרונה שבהן עושה הוי״ו.
- 2שם של מישהו שקוראים לו הוא פְּנִיָּה, וְהַפְּסִיק מַפְרִיד בינו לבין שאר הַמִּשְׁפָּט.
- 3אֲבָל וכי מבקשות פְּסִיק לפניהן, לא אחריהן. זו עֲצִירָה קְצָרָה, לא סוף מִשְׁפָּט.
- 4הפועל שמספר מי אָמַר נשאר בחוץ תמיד, ואחריו נְקֻדָּתַיִם ורק אז מֵרְכָאוֹת.
- 5סִימָן שאלה של הַדּוֹבֵר נכנס פנימה יחד עם דבריו, מפני שהוא ששאל.
- 6אין צִטּוּט מדויק, אין מֵרְכָאוֹת, וגם הַנְּקֻדָּתַיִם יורדות איתן.
| מה נראה על הדף | השאלה שחושפת את הטעות | התיקון |
|---|---|---|
| פְּסִיק גם לפני הוי״ו ברשימה | האם הַמִּלָּה הבאה מתחילה בוי״ו? | כּוֹבַע וּבַקְבּוּק, ולא כּוֹבַע, וּבַקְבּוּק |
| הַפְּסִיק אחרי מילת הַקִּשּׁוּר | איפה עובר הגבול בין שְׁנֵי הַחֲלָקִים? | לֶחָצֵר, אֲבָל, ולא לֶחָצֵר אֲבָל, |
| פועל האמירה בתוך הַמֵּרְכָאוֹת | האם הַדּוֹבֵר אמר על עצמו אָמְרָה? | אָמְרָה: "שָׁכַחְתִּי", ולא "אָמְרָה: שָׁכַחְתִּי" |
| מֵרְכָאוֹת סביב מסירה בַּמִּלִּים שלנו | אלה בדיוק הַמִּלִּים שיצאו מפיו? | דָּנָה אָמְרָה שֶׁהִיא שָׁכְחָה, בלי סִימָן |
עד סוף כיתה ד׳ לומדים להכיר את תפקידם של סימני פיסוק נוספים, הפסיק והמרכאות, ואת דרכי השימוש בהם בטקסט הכתוב. כשכותבים סיפור עם דו-שיח, מראים בכתב את ההבדל בין דיבור ישיר לדיבור עקיף: מרכאות, נקודתיים ופועלי אמירה.
