וְשֹׁרֶשׁ אֶחָד מֵאֲחוֹרֵי כֻּלָּן
בדף הלימוד כבר עמדתם על הַשֹּׁרֶשׁ, והדף הזה אינו מסביר אותו שוב; הוא מבקש להפעיל אותו. פותחים בשֻׁלְחַן מִיּוּן, שבו אתם מחלקים מִלִּים לְמִשְׁפָּחוֹת והבדיקה נפתחת מיד. שש שורות תזכורת מחכות אחריו, ואחריהן 24 שאלות שעולות מדרגה בכל פעם: מקילוף פשוט של תּוֹסֶפֶת, דרך השאלה מי שייך לַמִּשְׁפָּחָה ומי רק נשמע קרוב, ועד מקרי הגבול שבהם צריך לבדוק גם את הַמַּשְׁמָעוּת. אין כאן מִלָּה אחת שלא עמדה מולכם קודם.
אותו שֹׁרֶשׁ, שָׁלוֹשׁ מִלִּים שאינן דומות זו לזו. בלוֹמֵד יש ו באמצע, בלִמּוּד יש ו במקום אחר, ובתַּלְמִיד יש ת בהתחלה ו-י לפני הסוף. שלוש חליפות שונות לגמרי, ותחת כולן אותן ל, מ ו-ד, תמיד באותו סדר. כל התרגול שלמטה הוא בעצם תרגיל אחד שחוזר: להוריד את החליפה ולראות מי עומד מתחתיה.
סדר הבדיקה, בארבעה צעדים
כשמגיעה שאלה, לא מנחשים. עוברים בארבעה צעדים קבועים, תמיד באותו סדר, וכל צעד עונה על שאלה אחרת. הצעד הראשון רק סופר, השני מוריד את מה שנוסף, השלישי מוודא שלא התבלבלנו בסדר, והרביעי שואל אם הַמַּשְׁמָעוּת בכלל מתאימה. הצעד הרביעי הוא זה שרוב הטעויות נופלות בו, ולכן עליו לא מדלגים:
- 1 כמה אוֹתִיּוֹת יש כאן? ל, ו, מ, ד. ארבע, ולכן אחת מהן תרד
- 2 מה נוסף, ומה רק מסמן תנועה? בראש ובסוף כלום, אבל ה-ו שבאמצע יורדת
- 3 מה שנשאר יושב בסדר שלו? ל, אחריה מ, אחריה ד. כן, כמו בַּמִּלָּה עצמה
- 4 הַמִּשְׁפָּחָה מדברת על אותו עניין? לִמּוּד, תַּלְמִיד. כן, וזאת ההוכחה
שש כרטיסיות תזכורת
שש שורות, ולא כלל אחד חדש בהן: מה שנפרש בדף הלימוד על פסקה שלמה מצטמצם כאן לשורה. קראו אותן לפני שמתחילים, ואם מִלָּה אחת תתעקש באמצע הדרך, התשובה כאן. את המשקל ואת דרכי התצורה אין כאן, בדיוק כמו בדף הלימוד; הם מחכים לכיתות ה-ו.
מה בכלל מחפשים
קבוצת הָאוֹתִיּוֹת שחוזרת בכל מִלּוֹת הַמִּשְׁפָּחָה, לרוב שָׁלוֹשׁ ולפעמים ארבע. כותבים אותה עם קו קטן בין אות לאות: ש-מ-ר, א-כ-ל, ג-ד-ל.
למה זה שווה משהו
הַשֹּׁרֶשׁ נושא את הַמַּשְׁמָעוּת של כל מִלּוֹת הַמִּשְׁפָּחָה. לכן מִלָּה שלא פגשתם מעולם מפסיקה להיות זרה ברגע שמצאתם בה שֹׁרֶשׁ מוכר, ויש לכם כיוון טוב לנחש בו.
הַסֵּדֶר קובע
אוֹתִיּוֹת הַשֹּׁרֶשׁ יושבות תמיד באותו סדר בתוך הַמִּלָּה, מן הראשונה אל האחרונה. אם סימנתם שָׁלוֹשׁ אוֹתִיּוֹת נכונות אבל רשמתם אותן הפוך, התשובה עדיין שגויה.
איפה יושבות הַתּוֹסָפוֹת
בראש הַמִּלָּה, בסופה, ולפעמים בשני הצדדים גם יחד. הָאוֹת מ בראש נוספת הרבה מאוד, ובסוף כבר פגשתם ן, ה ות. הציצו בשני הקצוות לפני שאתם מחליטים.
מי יושב בַּמִּשְׁפָּחָה
תחת שֹׁרֶשׁ אחד מתקבצות מִלִּים מסוגים שונים. אוֹכֵל מספרת מה מישהו עושה, ואילו אֲכִילָה ומַאֲכָל הן שמות. הסוג משתנה, העניין המשותף לא.
שתי מלכודות
הראשונה: א, ה, ו ו-י מסתובבות לפעמים בתוך מִלָּה רק כדי לסמן תנועה. השנייה: סִפֵּר, סֵפֶר והִסְתַּפֵּר בנויות על אותן שָׁלוֹשׁ אוֹתִיּוֹת ופותחות שלושה עניינים נפרדים.
שָׁלוֹשׁ דוגמאות פתורות, לפני שאתם לבד
שלוש הדוגמאות האלה עובדות על מִשְׁפָּחָה אחת מן הדף, כדי שתראו את אותה דרך עבודה משלושה כיוונים: פעם שולפים שֹׁרֶשׁ, פעם מזהים אות שאינה שייכת אליו, ופעם מוציאים מן הַמִּשְׁפָּחָה מִלָּה שרק נשמעת קרובה. שאר המשפחות מחכות לכם בתרגול.
- קוראים לאט: ת, ל, מ, י, ד. חמש אוֹתִיּוֹת, ואנחנו מחפשים שָׁלוֹשׁ, ולכן שתיים מהן ייצאו.
- מקלפים מן הראש: ה-ת שבהתחלה נוספה, ונשארות ל, מ, י ו-ד.
- מוציאים את אות התנועה: ה-י אינה שֹׁרֶשׁ, בדיוק כמו ה-י בשְׁמִירָה.
- הַשֹּׁרֶשׁ: ל-מ-ד, וההוכחה היא שהמשפחה נפתחת: לוֹמֵד, לִמּוּד.
- קוראים לאט: ל, מ, ו, ד. ארבע אוֹתִיּוֹת, ואף אחת מהן אינה בראש או בסוף הַמִּלָּה בתור תּוֹסֶפֶת.
- שואלים על כל אות בנפרד: ה-ו כאן נשמעת כתנועה, ממש כמו ה-ו שבתוך צוֹחֵק.
- בודקים מה נשאר: ל, מ ו-ד, ושלושתן בסדר שלהן.
- הָאוֹת שאינה שייכת: ו. הַשֹּׁרֶשׁ הוא ל-מ-ד.
- שולפים שֹׁרֶשׁ מכל אחת: לוֹמֵד, לִמּוּד ו-תַּלְמִיד נותנות כולן ל-מ-ד.
- ובמילה הרביעית: ב-לִימוֹן אין ד כלל, ולכן היא אינה יכולה להיות מאותה מִשְׁפָּחָה.
- בודקים גם בַּמַּשְׁמָעוּת: שְׁלוֹשׁ הראשונות מדברות על לימוד, והמשמעות של לִימוֹן רחוקה מזה.
- הַמִּלָּה שאינה שייכת: לִימוֹן. רק פתיחה דומה, ולא אותה מִשְׁפָּחָה.
תרגול מדורג בארבע רמות
הרמה הראשונה מבקשת רק לקלף מִלָּה ולהגיד מה נשאר. השנייה שמה לפניכם מִשְׁפָּחָה ושואלת מי בפנים ומי רק נשמע קרוב. השלישית עוברת לַתּוֹסָפוֹת, לְסֵדֶר הָאוֹתִיּוֹת וְלַמַּשְׁמָעוּת. הרביעית היא מקרי הגבול: אות תנועה, שֹׁרֶשׁ בן ארבע, ואותן אוֹתִיּוֹת שפותחות שני עניינים. אם טעיתם, קראו את ההסבר לפני שאתם ממשיכים; שם נמצא כל הערך של התרגול.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
מה לוקחים מכאן
- 1לא מנחשים. ארבעת הצעדים עובדים על כל מִלָּה, גם על כזו שלא ראיתם מעולם.
- 2הַתּוֹסֶפֶת יכולה לשבת בשני הצדדים, ולכן שְׁלוֹשׁ הָאוֹתִיּוֹת הראשונות אינן תמיד הַשֹּׁרֶשׁ.
- 3א, ה, ו ו-י הן החשודות הקבועות: לפעמים הן שֹׁרֶשׁ ולפעמים רק תנועה.
- 4בדיקת הַמִּשְׁפָּחָה היא ההוכחה. אם אף מִלָּה קרובה לא נפתחת, כנראה קילפתם יותר מדי או פחות מדי.
- 5הַמַּשְׁמָעוּת היא המילה האחרונה. אותן אוֹתִיּוֹת יכולות לפתוח יותר מעניין אחד.
- 6הכלל של שָׁלוֹשׁ הוא הרוב, לא החוק. יש גם שָׁרָשִׁים בני ארבע אוֹתִיּוֹת.
| הצעד | השאלה ששואלים | מה עושים עם התשובה |
|---|---|---|
| 1. קוראים לאט | כמה אוֹתִיּוֹת יש כאן בסך הכול? | אם יש בדיוק שָׁלוֹשׁ, אין מה לקלף וזה כבר הַשֹּׁרֶשׁ |
| 2. מקלפים | יש אות שנוספה בראש או בסוף, או אות שרק מסמנת תנועה? | מסירים אותה, ובודקים כמה נשאר |
| 3. בודקים סדר | הָאוֹתִיּוֹת שנשארו יושבות בסדר שלהן? | אם התהפכו, סימנתם לא נכון |
| 4. בודקים מַשְׁמָעוּת | הַמִּשְׁפָּחָה שנפתחת מדברת על אותו עניין? | אם לא, חוזרים לצעד 2 ומקלפים אחרת |
שתי המלכודות, כדי שלא תיפלו בהן שוב: הָאוֹתִיּוֹת א, ה, ו ו-י מסתובבות לפעמים בתוך הַמִּלָּה בלי להיות שֹׁרֶשׁ, והן מסמנות תנועה. וכן להפך: יש שָׁרָשִׁים באורך ארבע אוֹתִיּוֹת, כמו ט-ל-פ-ן בטִלְפֵּן. את המשקל ואת דרכי התצורה לא בדקנו כאן כלל; הם נלמדים בכיתות ה-ו.
