הַסִּיּוֹמֶת מבטיחה, ואתם בודקים
את הַכְּלָל אתם כבר יודעים: זָכָר מקבל בְּרַבִּים ים, נְקֵבָה מקבלת ות. כאן לא לומדים אותו מחדש אלא בודקים מתי הוא מחזיק ומתי הוא נשבר, כי שֻׁלְחָן מקבל ות ומִלָּה מקבלת ים. ארבעה סטים ועשרים וארבע שאלות: קודם הַכְּלָל בלי הפתעות, אחר כך שתי משפחות יוֹצְאֵי הַדּוֹפֶן, ולבסוף שֵׁמוֹת שאין להם שום סִיּוֹמֶת שתסגיר אותם.
לכל שם סמנו שתי תשובות: באיזו לשון הוא, ואיזו סיומת הוא מקבל ברבים. השורה הראשונה ממולאת כדוגמה. כשסיימתם את כל החמש, לחצו לבדוק.
שלוש משפחות, ורק הראשונה מתנהגת יפה. תַּלְמִיד הוא בִּלְשׁוֹן זָכָר ובְּרַבִּים תַּלְמִידִים, בדיוק לפי הַכְּלָל. שֻׁלְחָן הוא גם הוא בִּלְשׁוֹן זָכָר, ובְּרַבִּים הוא לוקח לעצמו ות. מִלָּה היא בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה, ובְּרַבִּים היא לוקחת ים. שלושתן מדברות עברית תקינה. התרגול שלמטה בודק אם אתם יודעים מי מהן מי.
שלושה שלבים, ובסדר הזה בלבד
הטעות הנפוצה כאן אינה שלא יודעים, אלא שמתחילים מן הסוף: מסתכלים על סוף הַמִּלָּה, מנחשים לפיו את הַמִּין, ונופלים. הדרך הנכונה הפוכה בדיוק, והיא בת שלושה שלבים. הנה הם על אֶבֶן, שֵׁם שאין בסופו שום סִיּוֹמֶת:
קובעים את המין
שואלים קודם באיזו לשון השם, ולא איך הוא נגמר. אם אין סיומת שעוזרת, מדביקים לשם תואר ושומעים איזו צורה מתאימה.
מפעילים את הכלל
זכר היה אמור לקבל ים, ונקבה ות. זו תחזית בלבד. רושמים אותה בצד, ועוד לא מחליטים לפיה.
בודקים מול המציאות
ורק עכשיו שואלים איך באמת אומרים. אם התחזית והמציאות נפרדו, זהו יוצא דופן, והמין של השם לא זז ממקומו.
שש כרטיסיות תזכורת
קצר ולעניין, כי את הדברים האלה כבר פגשתם בדף הלימוד. שלוש הכרטיסיות הראשונות מרעננות את הַכְּלָל, ומשם והלאה הכול עוסק בחריגות ממנו, מפני שזה מה שהתחנה הזאת מוסיפה.
שתי שאלות, ותמיד שתיהן
על כל שֵׁם עֶצֶם שואלים שאלת הַמִּין ושאלת הַמִּסְפָּר, ושתיהן צריכות תשובה. תַּלְמִיד הוא זָכָר וגם יָחִיד; תַּלְמִידוֹת הן נְקֵבָה וגם רַבִּים. מי שעונה רק על אחת מהן ענה חצי תשובה.
מה שהסוף מסגיר בְּיָחִיד
בְּשֵׁם אחד, סִיּוֹמֶת ה או ת מסמנת בדרך כְּלָל לשון נְקֵבָה, וכך גם ית: זַמֶּרֶת, שַׂחְקָנִית. שימו לב שזה כְּלָל של בְּיָחִיד בלבד. בְּרַבִּים הסיפור מתחיל מחדש.
הַכְּלָל שברבים
שֵׁם בִּלְשׁוֹן זָכָר מקבל בְּרַבִּים ים, ושֵׁם בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה מקבל ות: תַּלְמִידִים מול תַּלְמִידוֹת. הַכְּלָל הזה עובד ברוב הַמִּלִּים, וזו בדיוק הסיבה שהחריגות ממנו מפתיעות.
חריגה לצד אחד
יש שֵׁמוֹת בִּלְשׁוֹן זָכָר שמקבלים בְּרַבִּים דווקא ות. שֻׁלְחָן נעשה שֻׁלְחָנוֹת, ואומרים שֻׁלְחָן גָּדוֹל ולא שולחן גדולה. השם נשאר בדיוק במקום שהיה; רק הַסִּיּוֹמֶת קפצה לצד השני.
חריגה לצד ההפוך
ובאותה מידה יש שֵׁמוֹת בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה שמקבלים בְּרַבִּים ים. מִלָּה נעשית מִלִּים. ולפעמים אין בכלל סִיּוֹמֶת שתעזור: אֶבֶן נראית ממש כמו שֵׁם בִּלְשׁוֹן זָכָר, ובְּרַבִּים היא אֲבָנִים.
כשאין על מה להסתמך
כשאין סִיּוֹמֶת, אל תנחשו וגם אל תספרו אותיות. הדביקו לַשֵּׁם תואר ותנו לאוזן להכריע: אומרים אֶבֶן כְּבֵדָה ולא אבן כבד, ולכן היא בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה. זו בדיקה מעשית בלבד; את כְּלָל ההתאמה עצמו תלמדו בדף אחר.
שלוש דוגמאות פתורות
שלושתן הולכות באותם שלושה שלבים, וכל אחת נעצרת במקום אחר: בראשונה הַכְּלָל מחזיק עד הסוף, בשנייה הוא נשבר בשלב האחרון, ובשלישית אי אפשר בכלל להתחיל בלי בדיקה באוזן.
- קובעים את הַמִּין: הַסִּיּוֹמֶת ה בסוף מסמנת לשון נְקֵבָה, וזה מתאשר באוזן.
- מפעילים את הַכְּלָל: נְקֵבָה בְּרַבִּים אמורה לקבל ות.
- בודקים מול המציאות: אכן אומרים כך, והתחזית והמציאות נפגשו.
- בְּרַבִּים: תַּלְמִידוֹת. שֵׁם שהולך בדיוק לפי הַכְּלָל.
- קובעים את הַמִּין: אומרים שֻׁלְחָן גָּדוֹל ולא שולחן גדולה, ולכן זה שֵׁם בִּלְשׁוֹן זָכָר.
- מפעילים את הַכְּלָל: זָכָר בְּרַבִּים אמור לקבל ים.
- בודקים מול המציאות: על השלט כתוב שֻׁלְחָנוֹת, וכך גם אומרים. התחזית נפלה.
- יוֹצֵא דּוֹפֶן. שימו לב מה לא השתנה: השם נשאר בִּלְשׁוֹן זָכָר, ורק הַסִּיּוֹמֶת חרגה.
- קובעים את הַמִּין: אין כאן ה ואין ת, ולכן העין לא עוזרת. מדביקים תואר: אֶבֶן כְּבֵדָה. לשון נְקֵבָה.
- מפעילים את הַכְּלָל: נְקֵבָה בְּרַבִּים אמורה לקבל ות.
- בודקים מול המציאות: אומרים אֲבָנִים, עם ים. שוב נפלה התחזית.
- שֵׁם בלי סִיּוֹמֶת, שהוא גם יוֹצֵא דּוֹפֶן. בלי השלב הראשון אין שום סיכוי לפתור אותו.
תרגול מדורג בארבעה סטים
הסט הראשון הוא הַכְּלָל בלי הפתעות. השני והשלישי הם שתי משפחות יוֹצְאֵי הַדּוֹפֶן, כל אחת בכיוון שלה. הרביעי הוא הקשה: שֵׁמוֹת שאין להם שום סִיּוֹמֶת, ושאלות שמערבבות את כל השלושה יחד. בחרו תשובה, בדקו, והתקדמו.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
הנקודות שכדאי לזכור
- 1קודם הַמִּין, אחר כך הַסִּיּוֹמֶת. מי שמתחיל מסוף הַמִּלָּה מגיע לתשובה הפוכה.
- 2הַכְּלָל: זָכָר מקבל בְּרַבִּים ים, נְקֵבָה מקבלת ות. הוא נכון ברוב הַמִּלִּים.
- 3חריגה אחת: שֵׁמוֹת בִּלְשׁוֹן זָכָר שמקבלים ות, כמו שֻׁלְחָנוֹת.
- 4חריגה שנייה: שֵׁמוֹת בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה שמקבלים ים, כמו מִלִּים.
- 5הַמִּין אינו זז. שֵׁם אינו מחליף לשון כשעוברים מִיָּחִיד לְרַבִּים, גם כשהַסִּיּוֹמֶת חורגת.
- 6בלי סִיּוֹמֶת: מדביקים תואר ושומעים. כְּבֵדָה או כבד, וזהו.
| השלב | מה שואלים | על אֶבֶן | מה עוד לא ידוע |
|---|---|---|---|
| ראשון | באיזו לשון השֵׁם | נְקֵבָה | איזו סִיּוֹמֶת הוא יקבל |
| שני | מה הַכְּלָל מבטיח | ות | אם ההבטחה תתקיים |
| שלישי | איך באמת אומרים | אֲבָנִים | כלום. הגענו לתשובה |
הטעות שהתרגול הזה נבנה סביבה: להסיק את הַמִּין מן הַסִּיּוֹמֶת שברבים. הַסִּיּוֹמֶת מספרת מה נוסף לַמִּלָּה, לא מה הַמִּין שלה, ולכן מִלָּה שנגמרת ב-ות אינה בהכרח נְקֵבָה וּמִלָּה שנגמרת ב-ים אינה בהכרח זָכָר. שני מקרי גבול ששווה להכיר: לַיְלָה נגמרת ב-ה והיא בִּלְשׁוֹן זָכָר, ואָב נראה זָכָר לגמרי וּבְרַבִּים הוא אָבוֹת. יש גם צורה שלישית שאינה יָחִיד ואינה רַבִּים, הזוגי, כמו יָדַיִם ורַגְלַיִם; היא אינה נלמדת בשלב הזה, ולכן אינה מתורגלת כאן.
עד סוף כיתה ב׳ לומדים להכיר את הַסִּיּוֹמוֹת האופייניות למילים בִּלְשׁוֹן זָכָר וּבִלְשׁוֹן נְקֵבָה, בְּיָחִיד וּבְרַבִּים. עד סוף כיתה ד׳ נוספים עליהן יוֹצְאֵי הַדּוֹפֶן, ולכן הם החידוש בשלב הזה.
