סִיּוֹמֶת אחת, ומיד יודעים
על כל שם בעברית אפשר לשאול שתי שאלות קטנות: הוא בִּלְשׁוֹן זָכָר או בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה, והוא בְּיָחִיד או בְּרַבִּים. את התשובה נותנת בדרך כְּלָל הַסִּיּוֹמֶת: יַלְדָּה נגמרת ב-ה, יְלָדִים נגמרת ב-ים, יְלָדוֹת נגמרת ב-ות. עד כאן הכול מסודר. אבל אז מגיע שֻׁלְחָן, שהוא בִּלְשׁוֹן זָכָר, ומתעקש להיות שֻׁלְחָנוֹת. הַמִּלִּים האלה נקראות יוֹצְאֵי הַדּוֹפֶן, והן הלב של הדף הזה.
נשמעו לכלל
יוצאי הדופן
שתי מִלִּים מצייתות, ואחת עושה מה שהיא רוצה. יֶלֶד בִּלְשׁוֹן זָכָר, וּבְרַבִּים יְלָדִים, עם ים. יַלְדָּה בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה, וּבְרַבִּים יְלָדוֹת, עם ות. יפה. ועכשיו שֻׁלְחָן: הוא בִּלְשׁוֹן זָכָר, ולפי הַכְּלָל היינו מצפים לשולחנים. אבל אומרים שֻׁלְחָנוֹת. הַכְּלָל נכון ברוב המקרים, ולצדו יש רשימה קצרה של מִלִּים שצריך פשוט להכיר.
ארבע משבצות, ומדף אחד של חריגים
לכל שם יש שתי שאלות, ולכן ארבע תשובות אפשריות: זָכָר בְּיָחִיד, נְקֵבָה בְּיָחִיד, זָכָר בְּרַבִּים, נְקֵבָה בְּרַבִּים. הנה הן על שם אחד, יֶלֶד, וכל סִיּוֹמֶת צבועה. ולידן המדף שעליו יושבות הַמִּלִּים שאינן מצייתות:
מדף יוצאי הדופן
אלה לא נכנסים לארבע המשבצות שמשמאל. את הרשימה הזאת פשוט מכירים.
- שֻׁלְחָן ← שֻׁלְחָנוֹתזכר, ות
- חַלּוֹן ← חַלּוֹנוֹתזכר, ות
- קִיר ← קִירוֹתזכר, ות
- שָׁנָה ← שָׁנִיםנקבה, ים
- מִלָּה ← מִלִּיםנקבה, ים
- בֵּיצָה ← בֵּיצִיםנקבה, ים
שישה כרטיסים על סִיּוֹמוֹת
שני הכרטיסים הראשונים מסדרים את מה שכבר ידעתם, ומשם והלאה עוסקים בחריגים. וזה בכוונה: מה שנוסף כאן על מה שכבר ידעתם הוא בדיוק יוֹצְאֵי הַדּוֹפֶן. את הסמיכות ואת ההתאמה המלאה בין שם לפועל ולתואר לא נלמד כאן.
שתי שאלות על כל שם
על כל שֵׁם עֶצֶם שואלים שתי שאלות. הראשונה היא שאלת הַמִּין: זָכָר או נְקֵבָה. השנייה היא שאלת הַמִּסְפָּר: יָחִיד או רַבִּים. חָתוּל הוא זָכָר בְּיָחִיד, חֲתוּלוֹת היא נְקֵבָה בְּרַבִּים. שתי שאלות, ותמיד שתיהן.
הַסִּיּוֹמוֹת הרגילות
בְּיָחִיד, סִיּוֹמֶת ה או ת מסמנת בדרך כְּלָל נְקֵבָה: יַלְדָּה, זַמֶּרֶת, ולפעמים גם ית: שַׂחְקָנִית. בְּרַבִּים, זָכָר מקבל ים וּנְקֵבָה מקבלת ות: תַּלְמִידִים מול תַּלְמִידוֹת. זה הַכְּלָל, והוא עובד ברוב הַמִּלִּים.
יוֹצֵא דּוֹפֶן ראשון: זָכָר עם ות
יש שֵׁמוֹת בִּלְשׁוֹן זָכָר שמקבלים בְּרַבִּים דווקא ות. שֻׁלְחָן נעשה שֻׁלְחָנוֹת, חַלּוֹן נעשה חַלּוֹנוֹת, קִיר נעשה קִירוֹת, מָקוֹם נעשה מְקוֹמוֹת. הם נשארו בִּלְשׁוֹן זָכָר; רק הַסִּיּוֹמֶת התחלפה.
יוֹצֵא דּוֹפֶן שני: נְקֵבָה עם ים
ולהפך: יש שֵׁמוֹת בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה שמקבלים בְּרַבִּים ים. שָׁנָה נעשית שָׁנִים, מִלָּה נעשית מִלִּים, בֵּיצָה נעשית בֵּיצִים, דְּבוֹרָה נעשית דְּבוֹרִים. גם הן נשארו בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה.
נְקֵבָה בלי שום סִיּוֹמֶת
המקרה המבלבל ביותר: שֵׁמוֹת בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה שאין בסופם ה ואין ת. עִיר, אֶבֶן, דֶּרֶךְ, כּוֹס, רוּחַ. הם נראים בדיוק כמו שֵׁמוֹת בִּלְשׁוֹן זָכָר, וּבְרַבִּים הם מתגלים: עָרִים, אֲבָנִים, דְּרָכִים, כּוֹסוֹת.
איך בכל זאת בודקים
כשאין סִיּוֹמֶת, אל תנחשו. שמעו איך אומרים: אומרים עִיר גְּדוֹלָה ולא עיר גדול, ולכן עִיר היא בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה. במתכון כתוב שְׁתֵּי בֵּיצִים ולא שני ביצים, ולכן בֵּיצָה היא בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה גם כשהריבוי שלה בְּסִיּוֹמֶת ים. את כְּלָל ההתאמה עצמו תלמדו בדף נפרד.
שלוש דוגמאות פתורות
שתיים מן השלוש הן יוֹצְאֵי דּוֹפֶן, וזה לא במקרה. הדרך תמיד אותה דרך: קודם קובעים את הַמִּין, אחר כך מפעילים את הַכְּלָל, ורק אז בודקים אם הַמִּלָּה הזאת בכלל שומעת לַכְּלָל.
- קובעים את הַמִּין: אומרים שֻׁלְחָן גָּדוֹל, ולא שולחן גדולה. זה שֵׁם בִּלְשׁוֹן זָכָר.
- מפעילים את הַכְּלָל: זָכָר בְּרַבִּים מקבל ים, ולכן היינו מצפים לשולחנים.
- בודקים במציאות: על השלט כתוב שֻׁלְחָנוֹת, וכך גם אומרים.
- בְּרַבִּים: שֻׁלְחָנוֹת. זהו יוֹצֵא דּוֹפֶן: שֵׁם בִּלְשׁוֹן זָכָר עם סִיּוֹמֶת ות.
- מחזירים ליחיד: הצורה בְּיָחִיד היא שָׁנָה, והיא נגמרת ב-ה.
- מה אומרת הַסִּיּוֹמֶת: ה בסוף מסמנת בדרך כְּלָל לשון נְקֵבָה.
- בודקים בהתאמה: אומרים שָׁנָה טוֹבָה, ולא שנה טוב. אכן נְקֵבָה.
- הַמִּלָּה בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה, אף שברבים היא מקבלת ים. יוֹצֵא דּוֹפֶן שני.
- מסתכלים בַּמִּלָּה שלפני: שְׁתֵּי היא צורת נְקֵבָה, ושְׁלוֹשָׁה היא צורת זָכָר.
- מסיקים על בֵּיצָה: כתוב שְׁתֵּי, ולכן בֵּיצָה היא בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה, למרות הַסִּיּוֹמֶת ים.
- מסיקים על תַּפּוּחַ: כתוב שְׁלוֹשָׁה, ולכן תַּפּוּחַ הוא בִּלְשׁוֹן זָכָר, וְסִיּוֹמֶת ים מתאימה לו.
- רשימת מצרכים היא מקום מצוין לגלות מין של שם, גם כשהסיומת מטעה.
תרגול בשלוש רמות
הרמה הראשונה חוזרת על הַסִּיּוֹמוֹת הרגילות. השנייה כולה יוֹצְאֵי דּוֹפֶן. השלישית היא הקשה: שֵׁמוֹת בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה שאין להם שום סִיּוֹמֶת, ואיך בכל זאת מזהים אותם.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
הנקודות שכדאי לזכור
- 1שתי שאלות על כל שם: מין (זָכָר או נְקֵבָה) ומספר (יָחִיד או רַבִּים).
- 2בְּיָחִיד: סִיּוֹמֶת ה או ת, ולפעמים ית, מסמנת בדרך כְּלָל לשון נְקֵבָה.
- 3בְּרַבִּים: זָכָר מקבל ים וּנְקֵבָה מקבלת ות. זה הַכְּלָל.
- 4יוֹצְאֵי דּוֹפֶן א: שֵׁמוֹת בִּלְשׁוֹן זָכָר עם ות, כמו שֻׁלְחָנוֹת, חַלּוֹנוֹת, קִירוֹת.
- 5יוֹצְאֵי דּוֹפֶן ב: שֵׁמוֹת בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה עם ים, כמו שָׁנִים, מִלִּים, בֵּיצִים.
- 6בלי סִיּוֹמֶת: עִיר, אֶבֶן, דֶּרֶךְ ו-כּוֹס הן בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה. בודקים לפי איך אומרים עליהן.
| יָחִיד | רַבִּים | הַסִּיּוֹמֶת בְּרַבִּים | |
|---|---|---|---|
| לשון זָכָר, לפי הַכְּלָל | תַּלְמִיד | תַּלְמִידִים | ים |
| לשון נְקֵבָה, לפי הַכְּלָל | תַּלְמִידָה | תַּלְמִידוֹת | ות |
| לשון זָכָר, יוֹצֵא דּוֹפֶן | שֻׁלְחָן | שֻׁלְחָנוֹת | ות |
| לשון זָכָר, יוֹצֵא דּוֹפֶן | חַלּוֹן | חַלּוֹנוֹת | ות |
| לשון נְקֵבָה, יוֹצֵאת דּוֹפֶן | שָׁנָה | שָׁנִים | ים |
| לשון נְקֵבָה, יוֹצֵאת דּוֹפֶן | בֵּיצָה | בֵּיצִים | ים |
| לשון נְקֵבָה בלי סִיּוֹמֶת | עִיר | עָרִים | ים |
סימני היכר ומקרי גבול: מִלָּה שנגמרת ב-ות אינה בהכרח נְקֵבָה, וּמִלָּה שנגמרת ב-ים אינה בהכרח זָכָר; הַסִּיּוֹמֶת בְּרַבִּים מספרת מה נוסף לַמִּלָּה, לא מה הַמִּין שלה. שני מקרי גבול ששווה להכיר: לַיְלָה נגמרת ב-ה והיא בִּלְשׁוֹן זָכָר, ואָב נראה זָכָר לגמרי וּבְרַבִּים הוא אָבוֹת. ויש עוד צורה שלישית שאינה יָחִיד ואינה רַבִּים, הזוגי, כמו יָדַיִם ורַגְלַיִם; היא אינה בתחנה הזאת, ותפגשו אותה בהמשך.
עד סוף כיתה ב׳ לומדים להכיר את הַסִּיּוֹמוֹת האופייניות למילים בִּלְשׁוֹן זָכָר וּבִלְשׁוֹן נְקֵבָה, בְּיָחִיד וּבְרַבִּים. עד סוף כיתה ד׳ נוספים עליהן יוֹצְאֵי הַדּוֹפֶן, ולכן הם החידוש בשלב הזה.
