אותה חוברת טקסטים, עשרים וארבע שאלות
בדף הלימוד ראיתם שהעבודה הראשונה אינה לענות אלא להחליט לאן הולכים, ושלצורה שהטקסט לובש יש סיבה. כאן מפעילים את שני הדברים האלה שוב ושוב: על כל שאלה תחליטו קודם באיזה מן הטקסטים לחפש, ובסט השלישי תשאלו על הצורה עצמה. שני הטקסטים הם אותם טקסטים, ובכוונה: כשחוברת הטקסטים מוכרת, נשארת רק העבודה האמיתית.
שלוש שאלות לחימום, והתשובות אינן כתובות כאן. אל תענו עליהן עדיין. עשו עליהן רק את הצעד הראשון שדף הלימוד ביקש: החליטו על כל אחת לאן הייתם הולכים, אל הדוח, אל השלט, או אל שניהם יחד. שלוש השאלות יחזרו בהמשך הדף, ושם כבר תענו ותבדקו את עצמכם. אם אחת מהן גורמת לכם להסס, זה סימן טוב: היסוס פירושו שאתם שוקלים ולא מנחשים.
שני הטקסטים, שוב
אלה בדיוק שני הטקסטים מדף הלימוד, בלי שינוי. קראו את שניהם פעם אחת ברצף, בלי לחפש כלום, ורק אחר כך התחילו לענות. הקריאה הראשונה הזאת אינה בזבוז זמן אלא ההפך: אחריה אתם כבר יודעים איזה טקסט מחזיק איזה סוג מידע, וכל שאלה נפתחת במקום הנכון.
בתחילת השנה עמד ליד דלת הכיתה מדף ריק. יעל הציעה להניח עליו ספרים שכבר קראנו בבית, כדי שכל מי שרוצה יוכל לקחת סֵפֶר, לקרוא אותו ולהחזיר אותו למקומו.
בשבוע הראשון הביאו הילדים שנים עשר ספרים. המדף התמלא, ובכל הפסקה עמדו לידו ילדים.
אחרי שבועיים התברר שמשהו אינו עובד. ספרים נלקחו ולא חזרו, ואיש לא ידע אצל מי הם נמצאים. בכיתה התחילו ויכוחים, וכמה ילדים הפסיקו להביא ספרים מן הבית.
המחנכת לא סגרה את המדף. היא ביקשה מן הכיתה לכתוב כללים. הילדים כתבו ארבעה כללים קצרים, תלו אותם מעל המדף, וקבעו ששני ילדים אחראים לו בכל יום, לפי תּוֹר.
מאז חזרו הספרים. יעל אמרה בסוף החודש שמה שחסר בהתחלה לא היה מדף ולא היו ספרים, אלא הסכמה על מה שעושים איתם.
- לוקחים ספר אחד בכל פעם.
- מחזירים בתוך שבוע.
- רושמים שם ותאריך בטבלה שליד המדף.
- ספר קרוע מוסרים לאחראי היום, ולא מחזירים אותו למדף.
| יום | האחראים |
|---|---|
| ראשון | יעל ואורי |
| שני | תמר ונעם |
| שלישי | דן ושירה |
| רביעי | עומר ומאיה |
| חמישי | יונתן וגיל |
שש תזכורות קצרות
אלה אינם כרטיסי לימוד אלא כרטיסי תזכורת. אם אחד מהם נראה לכם חדש, חזרו אל דף הלימוד לפני שאתם ממשיכים.
תזכורת 1: שלושת המבטים
הגלוי כתוב במילים. מאתרים.
הסמוי אינו כתוב. מחברים ומסיקים.
השלישי פרשנות, הערכה ונקיטת עמדה. מחליטים ומנמקים.
ובטקסט ארוך נוסף לכך צעד אפס: להחליט באיזה טקסט בכלל לחפש.
תזכורת 2: מצמצמים לפני שקוראים
בטקסט ארוך אי אפשר להתחיל מן ההתחלה בכל שאלה. הסדר הוא: באיזה טקסט, באיזו פסקה או באיזו שורה בטבלה, ורק שם קוראים לאט.
שימו לב למלכודת: בטקסט ארוך אותה מילה מופיעה כמה פעמים, ומי שעוצר במופע הראשון עונה לעתים קרובות על שאלה אחרת.
תזכורת 3: מעמידים טקסט מול טקסט
שלוש שאלות שכדאי לשאול: האם מה שכתוב באחד מתאים לשני, האם יש בשני פרט שאינו בראשון, והאם אחד מסביר משהו שהשני רק מזכיר.
וזכרו שגם שתיקה אינה הכחשה. אם טקסט אחד אינו מזכיר פרט, זה לא אומר שהוא שולל אותו.
תזכורת 4: הצורה אינה מקרית
שתי שאלות, ותמיד באותו סדר. מה הטקסט רוצה שאעשה, ואיך הצורה עוזרת לזה דווקא.
פסקאות, מספור, כותרת משנה, טבלה והדגשה. לכל אחת עבודה משלה, ואף אחת מהן אינה קישוט.
תזכורת 5: עמדה חוזרת אל השורה
בשאלה מן המבט השלישי אין תשובה אחת נכונה לכולם, ולכן מה שנבדק הוא הנימוק.
ובטקסט ארוך יש לכך תנאי נוסף: לפני שכותבים, חוזרים אל השורה שעליה רוצים להישען. עמדה מן הזיכרון היא עמדה בלי משענת.
תזכורת 6: כשאין תשובה בטקסט
לפעמים שאלה נוגעת בפרט שאינו כתוב באף אחד מן הטקסטים, ואי אפשר גם להסיק אותו.
במקרה כזה התשובה הנכונה אינה ניחוש. אומרים שאין בטקסטים תשובה, ומראים איפה בדקתם. זו תשובה מלאה ולא ויתור.
שלוש שאלות, שלוש דרכי עבודה
הראשונה מבקשת זמן, השנייה מבקשת להסביר חלוקת עבודה בין שני טקסטים, והשלישית מבקשת עמדה על משהו שלא קרה. בשלושתן נתחיל באותו צעד: נחליט לאן הולכים.
- מחליטים לאן הולכים: השאלה על זמן, והשלט אינו מוסר זמנים. הולכים אל הדוח.
- מחפשים סימני זמן: בפסקה השנייה כתוב "בשבוע הראשון", ובפסקה השלישית "אחרי שבועיים".
- מחברים: שתי מילות הזמן האלה עומדות זו אחרי זו בסדר הפסקאות, ולכן אפשר לחשב ביניהן.
- מבט גלוי, וכל העבודה הייתה למצוא שני סימני זמן ולא אחד.
- שואלים מה כל טקסט עושה: הדוח מוסר מה קרה, והשלט קובע מה מותר ומה אסור.
- בודקים מה קורה אם מערבבים: דוח שמעתיק לתוכו את כל הכללים נעשה ארוך, ואי אפשר למצוא בו כלל אחד במהירות.
- בודקים מה כן עשה הדוח: הוא אומר שנכתבו כללים ושהם נתלו, ומשאיר את הנוסח למקום שנועד לו.
- מבט סמוי. זו חלוקת עבודה בין שני הטקסטים, ואף אחד מהם אינו אומר אותה במילים.
- מזהים את סוג השאלה: הטקסטים מספרים מה קרה, ולא מה היה קורה אחרת. השאלה מופנית אליכם.
- נשענים על מה שכן כתוב: הדוח מראה מה קרה בלי כללים, ומה קרה אחריהם. שני המצבים האלה הם המשענת.
- בונים עמדה: ואפשר לבחור כל אחת מן השתיים, גם שהבעיה הייתה נמנעת וגם שהילדים לא היו מבינים למה צריך כללים.
- מבט שלישי. שתי התשובות ההפוכות טובות שתיהן, אם כל אחת מצביעה על פסקה בדוח.
תרגול אינטראקטיבי
ארבעה סטים מן הקל אל הקשה. בראשון מאתרים ומחליטים באיזה טקסט, בשני מסיקים ומקשרים בין השניים, בשלישי שואלים על הצורה עצמה, וברביעי על עמדה ועל המעבר בין החוברות. בחרו, בדקו, והתקדמו.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
הנקודות שכדאי לזכור
- 1צעד אפס בטקסט ארוך: להחליט באיזה טקסט לחפש, לפני שקוראים מילה.
- 2מילה מן השאלה שנמצאה בטקסט אינה התשובה. בטקסט ארוך היא מופיעה כמה פעמים.
- 3שתיקה אינה הכחשה. אם טקסט אחד אינו מזכיר פרט, בדקו בשני לפני שאתם מכריעים.
- 4לכל צורה עבודה: פסקאות לרצף, מספור לכללים ולסדר פעולות, טבלה לחיפוש ולהשוואה.
- 5בעמדה חוזרים אל השורה לפני שכותבים, ולא נשענים על הזיכרון.
- 6כשאין תשובה בטקסטים אומרים זאת ומראים איפה בדקתם. זו תשובה, ולא ויתור.
| איך נשמעת השאלה | לאן ללכת | מה עושים שם |
|---|---|---|
| מי, מתי, מה עשתה | אל הדוח | מצמצמים לפסקה, ומאתרים |
| מה מותר, תוך כמה זמן, מי אחראי | אל השלט | סעיף אחד, או שורה אחת בטבלה |
| האם זה מתאים לזה, כמה בסך הכול | אל שניהם | לוקחים פרט מכל אחד ומחברים |
| למה דווקא בצורה הזאת | אל הצורה | שואלים מה הטקסט רוצה שנעשה |
| האם זה היה נכון, מה דעתכם | אל עצמכם | מחליטים, וחוזרים לשורה לנמק |
שלוש מלכודות שחוזרות בתרגול הזה. ראשונה: טקסט נלווה אינו נספח. מי שקורא רק את הטקסט הארוך מפסיד את כל מה שיושב בטבלה ובסעיפים, ואלה בדרך כלל דווקא הפרטים המדויקים. שנייה: שאלה על צורה אינה שאלה על תוכן. כששואלים למה משהו נכתב ברשימה, לא מבקשים מכם לספר מה כתוב ברשימה אלא מה הרשימה מאפשרת לקורא. שלישית: מספר שמחושב אינו מספר שכתוב. יש שאלות שהתשובה להן אינה מודפסת בשום מקום, והיא נבנית מפרט אחד בטקסט אחד ומפרט שני בטקסט השני.
