כשהטקסט ארוך, והשני משלים אותו
בכיתה ג׳ עבדתם על שני קטעים קצרים. כאן הטקסט המרכזי ארוך יותר, ולצדו יושב טקסט נלווה שאינו כתוב בכלל בפסקאות: כותרת, רשימה ממוספרת וטבלה. שלושת המבטים נשארו אותם מבטים, ונוסף עליהם דבר אחד: לצורה שהטקסט לובש יש סיבה, והסיבה קשורה למה שהטקסט רוצה לעשות לקורא. מי שרואה את הסיבה הזאת, מוצא בטקסט מהר יותר ומבין ממנו יותר.
שני טקסטים, ורק אחד מהם יודע לענות. לפניכם שלוש שאלות על אותו עניין בדיוק, מדף ספרים בכיתה. הראשונה נענית רק מן הדוח שמספר מה קרה, השנייה נענית רק מן השלט שתלו מעל המדף, והשלישית אינה נענית מאף אחד מהם לבדו. זו העבודה שדף כזה מבקש: לא לענות מהר, אלא לדעת לאן ללכת. בבחינה ארצית זה נקרא ניווט בין חוברת הטקסטים לבין חוברת המשימות, וכאן זה פשוט הרגל טוב של קורא.
טקסט מרכזי, וטקסט נלווה
אלה שני הטקסטים של הדף, ושניהם עוסקים באותו מדף ספרים. הראשון הוא דוח שמספר מה קרה מתחילת השנה ועד הפתרון, והוא כתוב בפסקאות לפי סדר הזמן. השני הוא השלט שתלו מעל המדף, והוא אינו כתוב בפסקאות כלל: יש בו כותרת, ארבעה סעיפים ממוספרים וטבלה. קראו את שניהם עכשיו, ושימו לב בזמן הקריאה לא רק למה שכתוב, אלא גם לצורה שבה כל אחד מהם מסודר על העמוד.
בתחילת השנה עמד ליד דלת הכיתה מדף ריק. יעל הציעה להניח עליו ספרים שכבר קראנו בבית, כדי שכל מי שרוצה יוכל לקחת סֵפֶר, לקרוא אותו ולהחזיר אותו למקומו.
בשבוע הראשון הביאו הילדים שנים עשר ספרים. המדף התמלא, ובכל הפסקה עמדו לידו ילדים.
אחרי שבועיים התברר שמשהו אינו עובד. ספרים נלקחו ולא חזרו, ואיש לא ידע אצל מי הם נמצאים. בכיתה התחילו ויכוחים, וכמה ילדים הפסיקו להביא ספרים מן הבית.
המחנכת לא סגרה את המדף. היא ביקשה מן הכיתה לכתוב כללים. הילדים כתבו ארבעה כללים קצרים, תלו אותם מעל המדף, וקבעו ששני ילדים אחראים לו בכל יום, לפי תּוֹר.
מאז חזרו הספרים. יעל אמרה בסוף החודש שמה שחסר בהתחלה לא היה מדף ולא היו ספרים, אלא הסכמה על מה שעושים איתם.
- לוקחים ספר אחד בכל פעם.
- מחזירים בתוך שבוע.
- רושמים שם ותאריך בטבלה שליד המדף.
- ספר קרוע מוסרים לאחראי היום, ולא מחזירים אותו למדף.
| יום | האחראים |
|---|---|
| ראשון | יעל ואורי |
| שני | תמר ונעם |
| שלישי | דן ושירה |
| רביעי | עומר ומאיה |
| חמישי | יונתן וגיל |
שישה כרטיסים
הכרטיס הראשון מסביר למה דף כזה בנוי משתי חוברות. אחריו שלושת המבטים על טקסט ארוך, ואז הכרטיס החדש של השנה: הזיקה בין המבנה והעיצוב של הטקסט ובין תוכנו. מה שאינו כאן: מיון של אגדה, מעשייה ומשל לפי מאפייניהן תלמדו בכיתות ה-ו.
למה שתי חוברות
בבחינה הארצית בכיתה ד׳ הטקסטים והשאלות אינם מודפסים יחד. יש חוברת אחת ובה הטקסטים, ויש חוברת שנייה ובה השאלות, והתלמיד עובר ביניהן.
כך זה נראה במבחנים של השנים האחרונות: הטקסטים הם מסוגות שונות ויש בהם בסך הכול כאלף מילים, הם מנוקדים ניקוד מסייע חלקי בלבד, לפעמים אחד מהם אינו כתוב ברצף, ולפעמים מצטרף אליהם טקסט חזותי כמו מפה, תרשים או איור.
והערה חשובה, שאינה על מבחנים אלא עליכם. הדף הזה אינו הכנה למבחן. אין צורך להתכונן למבחן החיצוני, ותרגולים טכניים דווקא מזיקים: הם מייצרים שחיקה ופוגעים באהבת הקריאה. מה שכן מועיל הוא להכיר את המבנה ולתרגל את המעבר בין החוברות, וזה בדיוק מה שנעשה כאן.
המבט הגלוי על טקסט ארוך
אותם חמישה כלים שהכרתם, אלא שעכשיו הטקסט ארוך והאיתור עצמו נעשה עבודה.
מילים בהקשר, רצפים כרונולוגיים, קשרים לוגיים מפורשים לפי מילות הקישור, הרכיבים הלשוניים ודרכי הארגון והעיצוב, והנושא המפורש.
הכלל שמשתנה בטקסט ארוך: אל תתחילו לקרוא מן ההתחלה בכל שאלה. צמצמו קודם. שאלו באיזה טקסט מדובר, ואז באיזו פסקה או באיזו שורה בטבלה, ורק שם קראו לאט.
המבט הסמוי, וחמשת הכלים שלו
יחסים לוגיים שאינם מפורשים, הסקת מסקנות, יצירת הכללות, הבנת מטרת הטקסט, וקישור לטקסט אחר ולידע העולם.
ומה שמתחדד כאן: כששני טקסטים יושבים זה לצד זה, הקישור ביניהם הופך לכלי ממשי. אחד מוסר מה קרה, והשני מוסר מה הוחלט, ורק יחד הם מספרים את כל הסיפור.
והתנאי לא השתנה: מסקנה חייבת משענת. אחרי כל מסקנה שאלו על איזו שורה, באיזה מן השניים, אתם מצביעים.
כשטקסט אחד מאשר את השני, או סותר אותו
שני טקסטים על אותו עניין מאפשרים בדיקה שטקסט בודד אינו מאפשר: אפשר להעמיד אותם זה מול זה.
שלוש שאלות שכדאי לשאול: האם מה שכתוב בטקסט האחד מתאים למה שכתוב בשני? האם יש בשני פרט שאינו בראשון? והאם אחד מהם מסביר משהו שהשני רק מזכיר?
שימו לב שזה עובד גם על מספרים ועל שמות. פרט קטן בטבלה יכול לאשר משפט שלם בדוח, או להראות שמשהו אינו מתיישב.
הכרטיס החדש: הצורה אינה מקרית
זה הדבר שנוסף לכם השנה, והוא נקרא הזיקה בין מבנה הטקסט ועיצובו לבין תוכנו. בעברית פשוטה: הצורה שבה הטקסט מסודר על העמוד קשורה למה שהוא רוצה לומר ולמה שהוא רוצה שתעשו.
שתי שאלות, ותמיד באותו סדר. ראשונה: מה הטקסט הזה רוצה שאעשה, אקרא אותו עד הסוף או אמצא בו דבר אחד? שנייה: איך הצורה עוזרת לזה דווקא?
הצורות שתפגשו הן פסקאות, מספור, כותרות משנה, טבלה, הדגשה ורשימה. אף אחת מהן אינה קישוט, ולכל אחת יש עבודה. כשאתם מזהים את העבודה, אתם יודעים מראש איך לקרוא.
המבט השלישי, והמעבר בין החוברות
פרשנות, הערכה ונקיטת עמדה, ביחס לרעיונות, לנושאים ולמסרים. כאן אתם מחליטים ומנמקים, ואין תשובה אחת נכונה לכולם.
בטקסט ארוך נוספת לכך עבודה אחת: לחזור. עמדה שנשענת על מה שזכרתם מן הקריאה הראשונה היא עמדה חלשה. לפני שכותבים, חוזרים אל השורה שעליה רוצים להישען.
ומכאן גם ההרגל שכדאי לאמץ: קוראים תחילה את שני הטקסטים ברצף, בלי לחפש כלום, ואחר כך חוזרים אליהם שאלה אחר שאלה. זו התאמת דרך הקריאה למטרה, והיא חוסכת יותר זמן משהיא לוקחת.
ביום ראשון אחראים יעל ואורי, ביום שני תמר ונעם, ביום שלישי דן ושירה, ביום רביעי עומר ומאיה, וביום חמישי יונתן וגיל.
| ראשון | יעל ואורי |
| שני | תמר ונעם |
| שלישי | דן ושירה |
| רביעי | עומר ומאיה |
| חמישי | יונתן וגיל |
שלוש שאלות, שלוש דרכים להגיע
הראשונה נענית מן הדוח, השנייה דורשת את שני הטקסטים יחד, והשלישית עוסקת בצורה עצמה. בכל אחת נעשה קודם את אותו דבר: נחליט לאן הולכים, ורק אחר כך נקרא.
- מחליטים לאן הולכים: השאלה על מעשה שקרה, והשלט אינו מספר מעשים. הולכים אל הדוח.
- מצמצמים לפסקה: הבעיה מתוארת בפסקה השלישית, ולכן מה שנעשה בעקבותיה יופיע אחריה.
- קוראים את הפסקה הרביעית לאט: ושם כתוב גם מה היא לא עשתה וגם מה כן ביקשה.
- מבט גלוי, ובטקסט המרכזי בלבד. כל העבודה הייתה לצמצם.
- בודקים אם הדוח עונה: הוא אומר ששני ילדים אחראים בכל יום, ואינו אומר כמה ימים.
- בודקים אם השלט עונה: הטבלה מונה ימים ושמות, והיא אינה אומרת שני ילדים ליום במילים.
- מחברים: סופרים את שורות הטבלה, ולכל שורה מוסיפים את מה שהדוח קבע.
- בודקים שאין סתירה: מה שמצאנו בטבלה מתיישב עם מה שהדוח קובע, ואין שם שורה חריגה.
- מבט סמוי, ובשני הטקסטים יחד. אף אחד מהם לא היה מספיק לבדו.
- שואלים מה הטקסט רוצה שנעשה: לא לקרוא אותו עד הסוף, אלא למצוא בו שורה אחת, של היום שלנו.
- שואלים איך הצורה עוזרת לזה: לטבלה יש טור של ימים, והעין רצה עליו מהר ועוצרת במקום הנכון.
- בודקים מה היה קורה בצורה אחרת: באותו מידע כמשפט רץ, היינו צריכים לקרוא את כולו ולעקוב אחרי הפסיקים.
- זו הזיקה בין המבנה והעיצוב לבין התוכן: תוכן שנועד לחיפוש קיבל צורה שאפשר לחפש בה.
תרגול אינטראקטיבי
שלושה סטים. בראשון מאתרים בתוך שני הטקסטים, בשני מסיקים ומקשרים ביניהם, ובשלישי עוסקים בצורה, בעמדה ובמעבר בין החוברות. בחרו תשובה, בדקו, והתקדמו.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
הנקודות שכדאי לזכור
- 1בטקסט ארוך מצמצמים קודם. באיזה טקסט, באיזו פסקה או באיזו שורה, ורק שם קוראים לאט.
- 2שני טקסטים על אותו עניין מאפשרים להעמיד אותם זה מול זה: לאשר פרט, להשלים פרט, או לגלות שמשהו אינו מתיישב.
- 3מסקנה חייבת משענת, ועכשיו צריך גם לומר באיזה מן השניים היא יושבת.
- 4הצורה אינה מקרית. שאלו מה הטקסט רוצה שתעשו, ואז איך הצורה עוזרת לזה דווקא.
- 5פסקאות לרצף, מספור לסדר פעולות, טבלה לחיפוש. כל צורה נבחרה בשביל עבודה מסוימת.
- 6בעמדה חוזרים אל השורה לפני שכותבים. עמדה מן הזיכרון היא עמדה בלי משענת.
| הצורה | מה היא עושה | איך קוראים בה | איפה תפגשו אותה |
|---|---|---|---|
| פסקאות לפי סדר הזמן | מוסרות רצף של אירועים | מן ההתחלה עד הסוף | דוח, סיפור, כתבה |
| סעיפים ממוספרים | מוסרים כללים או סדר פעולות | סעיף אחד בכל פעם | שלט, מתכון, הוראות |
| טבלה | מעמידה נתונים זה מול זה | מוצאים טור, ורצים על השורה | לוח זמנים, רשימת תורנויות |
| כותרת משנה | מודיעה במה עוסק החלק הבא | סורקים אותן לפני הקריאה | טקסט מידעי, ספר לימוד |
שלוש מלכודות של טקסט ארוך. ראשונה: מילה מן השאלה שנמצאה בטקסט אינה התשובה. בטקסט ארוך אותה מילה מופיעה פעמים רבות, ומי שעוצר במופע הראשון עונה לעתים קרובות על משהו אחר. שנייה: שתיקה אינה הכחשה. אם טקסט אחד אינו מזכיר פרט, זה לא אומר שהוא שולל אותו. בדקו בטקסט השני לפני שאתם מכריעים. שלישית: טבלה אינה קישוט. שאלה שנראית קשה בדוח נפתרת לפעמים בשורה אחת בטבלה, ומי שמדלג על הטקסט הנלווה מחפש במקום הלא נכון.
