אות אחת בראש המילה, והמשפט משתנה
ה״א הידיעה ווו״ו החיבור כבר עברו לפניכם, והדף הזה אינו חוזר על ההסבר; הוא מבקש שתפעילו אותן. פותחים בשולחן הגהה שבו אתם מכריעים על שמונה משפטים, והציון נפתח בבת אחת. אחריו שישה כרטיסים קצרים, ומהם אל 24 שאלות המסודרות מן הקל אל הקשה: תחילה זיהוי מי עושה מה, אחר כך כתיבה נכונה של רשימה ושל צמד, ולבסוף המקרים שבהם צריך גם לשמוע, ולא רק לראות. אף משפט כאן לא נכתב מחומר חדש.
שלושה משפטים, ואות אחת מפרידה ביניהם. ב"ראינו כלב" הכלב חדש לקורא, והוא פוגש אותו כאן בפעם הראשונה. ב"הכלב נבח" אותו כלב ממש כבר מוכר לו, וה׳ אחת עשתה את כל ההבדל. וב"כלב וחתול" נוספה ו׳ אחת, ומשני בעלי חיים שהונחו זה ליד זה נעשתה חבורה אחת. בכל אחת מ-24 השאלות שלמטה עומדת בדיוק ההחלטה הזאת: איזו אות נכנסת כאן, אם בכלל.
סדר ההכרעה, בארבע שאלות
כשמגיעה שאלה, לא מנחשים. עוברים בארבע שאלות קבועות, תמיד באותו סדר, וכל אחת מהן מכריעה משהו אחר. השתיים הראשונות עוסקות בה״א ושואלות מה הקורא כבר יודע. השלישית עוסקת בווי״ו ושואלת אם בכלל יש כאן מה לצרף. הרביעית היא זו שנשכחת: היא בודקת אם לפני הה״א עומדת אחת האותיות שבולעות אותה, ואז היא כבר לא תיראה בכתב.
- 1 מדובר כאן בדבר אחד מסוים? אם אפשר להצביע ולומר "אלה", ממשיכים. אם מדברים בכלל, עוצרים כאן ולא מוסיפים ה״א
- 2 הקורא כבר פגש אותו למעלה? פגש, ולכן זו הזכרה חוזרת והה״א נכנסת. בהזכרה ראשונה היא לא הייתה נכנסת
- 3 יש כאן שני דברים לצרף? כאן פריט אחד בלבד, ולכן לווי״ו אין מה לעשות. ברשימה היא הייתה נכנסת לפני האחרון
- 4 עומדת לפני הה״א אות ל, ב או כ? לא עומדת, ולכן הה״א נכתבת ונראית. אילו עמדה שם, היא הייתה נבלעת מן הכתב
שישה כרטיסי תזכורת
שישה כרטיסים שאינם מוסיפים כלום. כל כלל שנבנה לפניכם צעד אחר צעד מסוכם בהם במשפט. קראו אותם פעם אחת. משפט שתיתקעו בו, ההכרעה עליו נמצאת כאן. שני דברים אינם כאן, בדיוק כמו בדף הלימוד: מה שקורה לה״א בתוך סמיכות, שממתין לכיתה ה׳, וכללי הניקוד המלאים של אותיות בכ״ל.
מה עושה ה״א הידיעה
ה״א אחת נדבקת לתחילת שם, בלי רווח, ועושה אותו מסוים ומוכר. היא מצביעה על דבר המוכר לדובר ולשומע, לכותב ולקורא. כלב הוא איזה כלב שהוא, ואילו הכלב הוא אחד שאפשר להצביע עליו.
הה״א שמחזירה אחורה
תפקיד שני, והוא נראה יפה בסיפורים: מה שמוזכר בפעם הראשונה בא בלי ה״א, וכשהוא חוזר בהמשך הוא בא עם ה״א. כך הה״א מאזכרת דבר שצוין קודם בטקסט, והקורא מרגיש מיד שאין כאן פריט חדש.
מתי דווקא בלי
להוסיף ה״א סתם זו טעות. כשמדברים על משהו בכלל, ולא על פריט אחד מסוים, כותבים בלי. מבחן מהיר: אם אי אפשר להצביע ולומר "זה", כנראה אין כאן צורך בה״א. גם ההזכרה הראשונה בסיפור נכתבת בלי, כי הקורא עדיין אינו מכיר.
מה עושה וו״ו החיבור
וו״ו אחת נדבקת לתחילת מילה ומחברת אותה אל מה שנאמר לפניה. שימו לב לכתיב, כי כאן נופלות רוב הטעויות: הווי״ו נכתבת צמודה למילה שאחריה, בלי רווח ובלי מקף. ווי״ו העומדת לבדה אינה כתיב תקין.
ווי״ו ברשימה
כשמונים כמה פריטים ברצף, מפרידים ביניהם בפסיקים, והווי״ו באה רק לפני האחרון. היא עושה שם יותר מאשר לחבר: היא מודיעה לקורא שהרשימה נסגרת כאן. רשימה שנגמרת בפסיק נשמעת קטועה, כאילו שכחנו להמשיך.
שתי מלכודות
הראשונה: כשמצרפים ל, ב או כ אל שם מיודע, הה״א נבלעת ואינה נכתבת עוד, והשם בכל זאת נשאר מיודע. השנייה: הווי״ו נשמעת בשלוש דרכים, וְ ווּ ווִ, אבל הכתיב אינו משתנה כלל. ההבדל יושב באוזן בלבד.
שלוש דוגמאות פתורות, לפני שאתם לבד
אחת על הה״א שמאזכרת, אחת על רשימה שצריך לסגור, ואחת על הה״א שנעלמת מן הכתב. שימו לב שבשלושתן חוזרת אותה שאלה עצמה: מה הקורא כבר יודע בנקודה הזאת, ומה אני רוצה שיידע. הפריטים שבתרגול הם אחרים לגמרי, והדרך היא אותה דרך.
- שואלים מי מוזכר כאן: חתול לבן אחד, ואותו בדיוק הזכרנו במשפט הקודם.
- בודקים מה הקורא כבר יודע: הוא כבר קרא עליו, ולכן החתול הזה אינו חדש לו.
- מפעילים את הכלל: דבר שצוין קודם בטקסט חוזר עם ה״א הידיעה.
- ההשלמה: החתול לא זז משם. במשפט הראשון בלי ה״א, במשפט השני עם ה״א.
- סופרים: שלושה פריטים, כלומר שני מקומות שצריך להפריד ביניהם.
- מפרידים: בין השניים הראשונים בא פסיק.
- סוגרים: לפני הפריט האחרון באה וו״ו החיבור, צמודה למילה שאחריה.
- הרשימה: עוגה, נרות ושירים. הווי״ו האחרונה היא שמודיעה לקורא שהרשימה נגמרה.
- מרכיבים: ל + החדר. שתי האותיות ל׳ וה׳ נפגשות בתחילת המילה.
- בודקים מה קורה: ה״א הידיעה נבלעת ואינה נכתבת עוד.
- כותבים: נכנסנו לחדר. הכתיב "להחדר" אינו קיים בעברית.
- שימו לב מה לא השתנה: החדר עדיין מיודע, וזה עדיין החדר שדיברנו עליו. רק הה״א איננה נראית.
תרגול מדורג בארבע רמות
הרמה הראשונה מבקשת רק לזהות מי עושה מה. השנייה מבקשת מכם לכתוב נכון: רשימה, צמד וצירוף. השלישית עוברת אל האוזן, אל שלוש דרכי ההיגוי של הווי״ו ואל מה שנשאר קבוע בכתב. הרביעית היא מקרי הגבול: ה״א שנבלעת, ה״א שבאה מוקדם מדי, וווי״ו שמסתתרת בתוך מילה קטנה. בכל שאלה שתפספסו, ההסבר אומר איזו מארבע השאלות דילגתם עליה. זה מה שכדאי לקחת משם, ולא את התשובה עצמה.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
מה לוקחים מכאן
- 1לא מנחשים. ארבע השאלות עובדות על כל משפט, גם על כזה שלא ראיתם מעולם.
- 2הה״א היא הבטחה לקורא שהוא כבר מכיר. אל תבטיחו לו את זה בהזכרה הראשונה.
- 3דיבור כללי נשאר בלי ה״א, גם כשהמשפט ארוך ורשמי.
- 4ברשימה יש חלוקת עבודה: הפסיקים מפרידים, והווי״ו האחרונה סוגרת.
- 5אחרי ל, ב, כ הה״א נעלמת מן העין, אבל לא מן התפקיד. השם נשאר מיודע.
- 6הכתיב אינו הולך אחרי האוזן. שלוש דרכי ההיגוי נכתבות באות ו׳ אחת ויחידה.
| השאלה | אם כן | אם לא |
|---|---|---|
| 1. מדובר בדבר אחד מסוים? | הה״א בדרך, ממשיכים לשאלה 2 | דיבור כללי, ולכן בלי ה״א |
| 2. הקורא כבר פגש אותו? | הזכרה חוזרת, ולכן עם ה״א | הזכרה ראשונה, ולכן בלי ה״א |
| 3. יש כאן שני דברים לצרף? | ווי״ו לפני האחרון, ופסיקים בין השאר | אין לווי״ו מה לעשות כאן |
| 4. לפני הה״א עומדת ל, ב או כ? | הה״א נבלעת ואינה נכתבת, והשם נשאר מיודע | הה״א נכתבת כרגיל |
שלוש דרכי היגוי, כתיב אחד: הווי״ו נשמעת שוואית ברוב המילים, גברים וְנשים; שרוקה לפני האותיות ב, ו, מ, פ, שטר וּמטבע; ובחיריק מלא לפני מילים אחדות שפותחות ביו״ד, וִירושלים. בכל שלוש השורות נכתבת אות ו׳ אחת ויחידה, ולכן אף שאלה כאן אינה מבקשת מכם לשנות את הכתיב.
עד סוף כיתה ד׳ לומדים להכיר את תפקידיהן של ה״א הידיעה וו״ו החיבור ולהשתמש בהן שימוש תקין.
