לדעת מראש איך הטקסט בנוי
קראתם שלוש מילים, ואתם כבר יודעים מה יבוא אחר כך. אחרי היה היה תבוא בעיה, ואחרי 1. שוטפים את התפוח יבוא סעיף 2. את זה אתם עושים כבר שנים, בלי לשים לב. הדף הזה הופך את זה לכלי שאפשר להרים ביד: לתת שם לכל חלק בטקסט, לדעת מה תפקידו, ואז להשתמש בידע הזה בכוונה - כשקוראים, כדי לדעת איפה לחפש, וכשכותבים, כדי לדעת מה שמים איפה.
שלוש מילים, ואתם כבר יודעים מה יבוא. אחרי היה היה אתם מחכים לבעיה ולפתרון. אחרי למה עלים נושרים בסתיו? אתם מחכים לתשובה. ואחרי 1. שוטפים את התפוח אתם מחכים לסעיף 2, ולא למוסר השכל. אף אחד לא אמר לכם את זה. אתם יודעים את זה מפני שקראתם הרבה טקסטים, והמוח שלכם שם לב לתבנית. עכשיו נלמד לקרוא לחלקים בשמם, וזה בדיוק ההבדל בין לדעת בלי לשים לב ובין שימוש מודע.
מסגרת הסיפור
לסיפור יש שלד. הסיפור האופייני בנוי בדרך כלל על פי תבנית קבועה, מסגרת הסיפור, ואלה רכיביה, אחד אחד. לפניכם התבנית הזאת, עם ההגדרה של כל רכיב. שימו לב לצד השני של האיור: לטקסט מידעי אין עלילה, ובמקומה יש לו סימני דרך אחרים לגמרי.
שישה כרטיסים על תוכן ומבנה
כל מה שבכרטיסים האלה שייך בדיוק לרצועת הגיל שלכם. מה שלא נמצא כאן: מיון של אגדה, מעשייה ומשל לפי מאפייניהן וההבדל בין שפת דיבור לשפה כתובה שייכים לכיתות ה-ו, ולכן הם מחכים לכם בהמשך.
מסגרת הסיפור: שלושה חלקים גדולים
לפני שנכנסים לפרטים, זה השלד הגדול. כל סיפור נשען עליו.
פתיח עלילה סגיר
הפתיח הוא הרקע לסיפור, הכולל את הצגת הדמויות, תיאור הזמן והמקום של ההתרחשות. כלומר: מי, מתי, איפה.
הסגיר הוא הסוף, והוא מוגדר כ"סגיר (קודה) המקשר את האירוע הסיפורי להווה ולעתים כולל מוסר השכל". במשל זהו הנמשל.
העלילה: חמישה שלבים בסדר קבוע
העלילה היא החלק האמצעי, והיא אינה ערימה של אירועים. יש בה סדר, וכל שלב עושה משהו אחר. אלה חמשת הרכיבים:
אירוע מאתחל "מצב ראשוני שממנו נובעת בעיה"
סיבוך "התפתחות המצב הבעייתי"
שיא "נקודת השיא בעלילה"
הַתָּרָה "תיאור המכשולים בדרך לפתרון הבעיה"
פתרון הבעיה ולבסוף, הסוף
הסדר הזה אינו קישוט. הוא מה שגורם לכם לרצות להמשיך לקרוא.
מקדמי הארגון: סימני הדרך בעמוד
לטקסט מידעי אין עלילה, ולכן יש לו משהו אחר: סימנים שנועדו לעזור לכם למצוא. ולמה הם חשובים: שימוש במקדמי הארגון שבטקסט למציאת המידע הדרוש.
כותרת כותרת משנה ספרור תוכן העניינים פסקות הדגשים הערות שוליים
שימו לב למילה למציאת. אלה אינם קישוטים אלא כלי חיפוש. תלמיד שמחפש כמה מים שותה גמל ומתחיל לקרוא מן העמוד הראשון פשוט לא משתמש בכלים שיש לו.
רכיבי מבנה בולטים, ומה תפקיד כל אחד
בתוך פסקה אחת יכולים לשבת כמה רכיבים שונים, ולכל אחד יש עבודה משלו. נדרשים "זיהוי רכיבי מבנה בולטים בטקסט והבנת תפקידם", ואלה הם:
שאלה ותשובה הסבר טענה נימוק הגדרה דוגמה הוראות הפעלה
המילים "והבנת תפקידם" הן הלב. לא די לומר "יש כאן הגדרה". צריך לדעת למה היא שם: כדי שנדע בדיוק במה מדובר לפני שממשיכים.
היחסים הלוגיים, והמילים שמסגירות אותם
חלקי הטקסט אינם מונחים זה ליד זה סתם. יש ביניהם יחס, והנה חמישה יחסים כאלה:
בעיה ופתרון סיבה ותוצאה השוואה הנגדה רצף כרונולוגי
ואיך יודעים איזה יחס לפנינו? לפי סמני הקישוריות, ובעברית פשוטה: המילים הקטנות שמחברות.
כי, לכן, בגלל מסגירים סיבה ותוצאה. אבל, ואילו, לעומת מסגירים הנגדה. אחר כך, בסוף מסגירים רצף.
שימוש מודע: מה עושים עם כל זה
עד כאן הכרנו חלקים. עכשיו לעיקר: שימוש מודע בידע. שני מצבים, ובשניהם אותו ידע עובד בשבילכם.
כשקוראים אתם יודעים איפה לחפש. מחפשים מספר? הכותרות ותוכן העניינים. רוצים לדעת איך הסיפור ייגמר? חפשו את השיא, וההתרה כבר בדרך.
כשכותבים אתם יודעים מה שמים איפה. וזה בדיוק מה שנדרש: יש להקפיד על בהירות וסדר בעת הצגת האירועים ובעת זיהוי הגיבורים.
ומעל הכול, המשפט שמחבר בין תוכן ומבנה. יש זיקה בין מבנה הטקסט ועיצובו לבין תוכנו. כלומר: הצורה שבה הטקסט בנוי אינה מקרית, והיא מספרת לכם משהו על מה שהוא רוצה לומר.
- חופרים גומה בעומק שני סנטימטרים.
- מניחים בה גרעין אחד ומכסים באדמה.
- משקים מעט כל בוקר.
- ממתינים כשבועיים עד להנצה.
שלוש דוגמאות, שלושה שימושים
דוגמה אחת על מסגרת הסיפור, אחת על מקדמי הארגון, ואחת על היחסים הלוגיים. בכל אחת נעשה את אותו דבר: נשאל מה תפקיד החלק שלפנינו, ורק אחר כך נכריע.
- שואלים מה הרכיב הזה עושה: הוא אינו מציג את דן ואינו אומר איפה ומתי. את זה כבר עשה הפתיח.
- בודקים אם נולדה כאן בעיה: כן. עד עכשיו הכול היה בסדר, ומכאן ואילך יש קושי.
- מתאימים להגדרה: אירוע מאתחל הוא מצב ראשוני שממנו נובעת בעיה. זה בדיוק זה.
- הרכיב: אירוע מאתחל. ומעכשיו אנחנו כבר יודעים מה מחכה בהמשך: סיבוך.
- לא מתחילים לקרוא: קריאה של 90 עמודים היא בזבוז, והיא גם לא הדרך שהספר בנוי בשבילה.
- הולכים לתוכן העניינים: מחפשים את הפרק על מדבר או על גמלים.
- סורקים את כותרות המשנה: אחת מהן תגיד "מה הגמל שותה" או משהו קרוב.
- בפסקה עצמה מחפשים הדגשה או מספר: מקדמי הארגון עובדים גם בתוך הפסקה.
- זה בדיוק מה שנקרא "שימוש במקדמי הארגון שבטקסט למציאת המידע הדרוש".
- מחפשים את המילה המחברת: המילה היא "לכן", והיא יושבת בדיוק בין שני החלקים.
- שואלים מה היא עושה: היא אומרת שהחלק השני קרה בגלל החלק הראשון.
- מתאימים לרשימת היחסים: מבין חמשת היחסים הלוגיים מתאים כאן סיבה ותוצאה.
- היחס: סיבה ותוצאה. כך מסתייעים בסמני קישוריות.
תרגול אינטראקטיבי
שלוש רמות. ברמה הראשונה נותנים שם לרכיב, בשנייה מזהים יחס לוגי ומוצאים מידע, ובשלישית עוברים אל השימוש המודע עצמו: מה לצפות, מה לתכנן, ומה בעצם ההבדל בין מודעות ובין שימוש. בחרו תשובה, בדקו, והתקדמו.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
הנקודות שכדאי לזכור
- 1מסגרת הסיפור: פתיח (מי, מתי, איפה), עלילה, וסגיר שמקשר להווה ולעתים נושא מוסר השכל.
- 2חמשת רכיבי העלילה בסדר: אירוע מאתחל, סיבוך, שיא, הַתָּרָה, פתרון הבעיה.
- 3מקדמי הארגון נועדו למציאת מידע: כותרת, כותרת משנה, ספרור, תוכן העניינים, פסקות, הדגשים, הערות שוליים.
- 4רכיבי מבנה בולטים ותפקידם: שאלה ותשובה, הסבר, טענה, נימוק, הגדרה, דוגמה, הוראות הפעלה.
- 5חמישה יחסים לוגיים, ומזהים אותם לפי סמני הקישוריות: בעיה ופתרון, סיבה ותוצאה, השוואה, הנגדה, רצף כרונולוגי.
- 6שימוש מודע: בקריאה הידע אומר לכם איפה לחפש, ובכתיבה הוא אומר לכם מה לשים איפה.
| הטקסט | איך הוא בנוי | מילים שמסגירות | מה מחפשים בו |
|---|---|---|---|
| סיפור, מעשייה, משל | פתיח, עלילה בחמישה שלבים, סגיר | היה היה · פעם אחת · יום אחד · ולבסוף | מה הבעיה, ואיך היא נפתרת |
| טקסט מידעי | כותרת, כותרות משנה, פסקות לפי נושא | כי · לכן · לעומת · לדוגמה | איפה יושב המידע שאני צריך |
| הוראות הפעלה | רשימת סעיפים ממוספרים, לפי סדר ביצוע | 1. 2. 3. · תחילה · אחר כך · בסוף | מה עושים עכשיו, ומה אחריו |
שלושה דברים שכדאי לדעת, ואינם בטבלה. ראשון: מבנה אינו כלל ברזל. הסיפור האופייני בנוי בדרך כלל על פי תבנית קבועה. יש סיפורים שמדלגים על רכיב, ויש כאלה שמתחילים דווקא מן השיא. שני: אותו תוכן יכול לקבל שני מבנים. אפשר לספר איך שתלנו גרעין כסיפור, ואפשר לכתוב את אותו דבר כרשימת הוראות. הבחירה משנה למי הטקסט מתאים ולמה הוא מועיל, וזו בדיוק הזיקה בין מבנה הטקסט ועיצובו לבין תוכנו. שלישי: מה עוד לא עכשיו. להבחין בין אגדה, מעשייה ומשל לפי מאפייניהן, ובין שפת דיבור לשפה כתובה, תלמדו בכיתות ה-ו. כאן עוסקים במבנה ובתפקיד החלקים, ולא במיון הסוגות.
