המילה שעונה על השאלה איזה
אפשר לכתוב "בחצר עמד ילד", וזה משפט שלם. אבל הקורא עדיין לא רואה דבר. הוסיפו מילה אחת, "בחצר עמד ילד גבוה", ופתאום יש תמונה. המילה שהוספתם היא שם תואר, והתפקיד שלה הוא לייחס תכונה לשם עצם: איך הוא נראה מבחוץ, או איזה אופי יש לו. בדף הזה נלמד להבחין בין שם עצם לשם תואר, נראה מה קורה כשהתואר בא במקום השם, ונכיר שתי דרכים שבהן שמות תואר נבנים ממילים אחרות.
בכל משפט כאן מסתתר שם תואר אחד. קראו, שאלו על כל מילה אם היא עונה על "מי או מה" או על "איזה", ולחצו על המילה שעונה על "איזה". אחר כך עברו למשפט הבא.
אותו משפט, פעמיים. בשורה הראשונה יש רק שמות עצם ופועל, והיא מדויקת אבל ריקה. בשורה השנייה נוספו שתי מילים בלבד, ושתיהן שמות תואר. הן לא הוסיפו עצמים חדשים לחצר; הן סיפרו עליהם. זה כל ההבדל בין רשימה ובין תיאור, וזו הסיבה ששם התואר הוא המילה שהופכת כתיבה יבשה לכתיבה שרואים.
שתי שאלות שונות, שתי מילים שונות
הדרך הבטוחה להבחין בין שם עצם לשם תואר היא לשאול מה כל מילה עונה. שם עצם עונה על השאלה מי או מה: הוא נותן שם לעצם, לאדם, למקום או לרעיון. שם תואר עונה על שאלה אחרת לגמרי, איזה: הוא מייחס תכונה לשם העצם שלידו. והתכונות נחלקות לשתי משפחות שכדאי להכיר, תיאור המראה החיצוני ותיאור האופי. הנה ארבע דוגמאות, שתיים מכל משפחה:
שישה כרטיסים על שם התואר
שני הכרטיסים הראשונים מסבירים מה שם התואר עושה ואיך מזהים אותו. השלישי פורש את שתי משפחות התכונות. הרביעי מזכיר בקצרה את ההתאמה במין ובמספר, שנלמדה במלואה בדף ההתאם במין ובמספר, ולכן כאן רק נזכרים בה. החמישי מראה מקרה מיוחד שבו התואר עומד לבד, והשישי עוסק בשאלה איך שמות תואר נבנים. מבנה כמו גבה קומה או יפת עיניים, שבו שם תואר ושם עצם נצמדים ויוצרים יחד תואר אחד, אינו נלמד ואינו נבדק בדף הזה; הוא שייך לדף הסמיכות בכיתה ה׳.
מה שם התואר עושה
שם התואר מייחס תכונה לשם עצם. הוא אינו מוסיף עצם חדש למשפט, אלא מספר משהו על עצם שכבר נמצא שם. בצירוף עץ ענק יש עץ אחד בלבד; המילה השנייה רק אומרת עליו משהו. בצירוף של שם ותואר אפשר להוריד את התואר והמשפט יישאר משפט, רק בלי התכונה. יש גם מקרה שבו אי אפשר, כשהתואר עומד לבד במשפט, וגם עליו נדבר.
איך מזהים אותו
שאלו את המילה שאלה. אם היא עונה על מי או מה, זהו שם עצם. אם היא עונה על איזה, זהו שם תואר. מבחן שני, ואפשר לסמוך גם עליו: החליפו את שם העצם בשם אחר, ובדקו איזו מילה משתנה יחד אתו. בצירוף ילד ביישן, אם נחליף את הילד בילדה, תשתנה מיד גם המילה השנייה, ולכן השנייה היא התואר.
שתי משפחות של תכונות
התכונות נחלקות לשתי משפחות. הראשונה היא תיאור המראה החיצוני: איך העצם נראה לעין, למשל גבוה, מתולתל, ירוק. השנייה היא תיאור האופי: איך העצם מתנהג או מרגיש, למשל חרוץ, ביישן, עליז. אלה שתי דוגמאות ולא רשימה סגורה, ויש תכונות רבות נוספות.
ההתאמה, בקצרה
שם התואר מתאים את עצמו לשם העצם שהוא מתאר, במין ובמספר: ילד עליז, ילדה עליזה, ילדים עליזים, ילדות עליזות. ובצירוף, כשהתואר בא מיד אחרי השם, גם ה"א הידיעה חוזרת בשתי המילים. ההתאמה עצמה נלמדת במלואה בדף ההתאם במין ובמספר, ואם היא עדיין לא יושבת לכם, זה המקום לחזור אליו לפני שממשיכים כאן.
כשהתואר עומד לבד
לפעמים שם העצם נעלם מן המשפט, והתואר נשאר ותופס את מקומו. במשפט הזקן בא אין אחרי "הזקן" שום מילה שהוא מתאר, והוא עצמו מי שעושה את הפעולה. זהו שם תואר שבא במקום שם עצם. הדובר יודע על מי מדובר, ולכן אינו טורח לומר "האיש". כדי לזהות מקרה כזה שאלו: האם יש כאן שם עצם שהתואר נצמד אליו, או שאין.
תואר שנבנה ממילה אחרת
לא כל שם תואר הוא מילה שקיבלנו כמות שהיא. אפשר לבנות תואר בעזרת סיומת. הסיומת ־י בונה את יחידי, והסיומת ־ני בונה את רגשני. בשני המקרים הבסיס הוא מילה שכבר הכרנו, והסיומת הפכה אותה לתואר. בדף תצורת מילים על אותיות השורש, בהמשך היסודי, תפגשו את שתי הסיומות האלה שוב, לצד דרכים נוספות לבנות מילים.
שלוש דוגמאות פתורות
הדוגמה הראשונה מלמדת לאתר את שם התואר במשפט ולומר איזו תכונה הוא מייחס. השנייה עוסקת במקרה שבו התואר עומד לבד במקום שם עצם. השלישית מסתכלת על משקל אחד שחוזר בשמות תואר רבים, ומראה מה מסגיר אותו גם בכתיב שלנו, שאינו מנוקד.
- עוברים מילה מילה ושואלים מי או מה: "גינה" עונה, וגם "עץ" עונה. שתיהן שמות עצם.
- שואלים על המילה שנשארה: "ענק" אינו עונה מי או מה. אי אפשר לומר שראינו ענק בגינה ולהתכוון לזה.
- בודקים אם היא עונה על איזה: איזה עץ? ענק. כן, זהו שם תואר.
- שואלים איזו תכונה: ענק מספר עד כמה העץ גדול, כלומר איך הוא נראה. זהו תיאור של המראה החיצוני.
- התשובה: שם התואר הוא ענק, והוא מייחס לעץ תכונה של מראה חיצוני.
- בודקים אם יש שם עצם צמוד: אחרי "הביישן" בא מיד הפועל, ולפניו אין כלום. אין כאן שם עצם שהמילה מתארת.
- בודקים מה המילה עצמה: "ביישן" הוא תואר; הוא מתאר אופי, ואינו נותן שם לאף עצם.
- שואלים מי עושה את הפעולה: מי נשאר בחוץ? הביישן. כלומר התואר הוא שמילא כאן את מקומו של שם העצם.
- מנסחים: אפשר היה לכתוב "הילד הביישן נשאר בחוץ", והדובר ויתר על המילה "הילד" כי ברור על מי מדובר.
- התשובה: "הביישן" הוא שם תואר שבא במקום שם עצם, בדיוק כמו "הזקן" במשפט הזקן בא.
- סופרים אותיות: בשתי המילים ארבע אותיות. ר-ג-י-ש, ד-ב-י-ק.
- מחפשים אות שחוזרת באותו מקום: בשתיהן האות י יושבת בדיוק לפני האות האחרונה.
- קוראים בקול: גם הצליל דומה. שתי המילים נשמעות באותה מנגינה, אף שאין בהן אף אות משותפת חוץ מן היו"ד.
- נותנים לזה שם: תבנית קבועה כזאת נקראת משקל, ושם המשקל הזה הוא קָטִיל. הוא כתוב כאן בניקוד, כי בלי סימני הניקוד אי אפשר להראות משקל.
- התשובה: שתי המילים בנויות באותו משקל, ובשתיהן אות י לפני האות האחרונה.
תרגול אינטראקטיבי
שלושה סטים שעולים בקושי. בראשון מבחינים בין שם עצם לשם תואר ובין שתי משפחות התכונות. בשני מתאימים את התואר לשם ופוגשים תואר שעומד לבד. בשלישי עובדים על תארים שנבנו ממילים אחרות, פוגשים שוב תואר שעומד לבד ובודקים התאמה. בחרו תשובה, בדקו, והתקדמו.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
הנקודות שכדאי לזכור
- 1מה הוא עושה: שם התואר מייחס תכונה לשם עצם, ואינו מוסיף עצם חדש.
- 2איך מזהים: שם עצם עונה על "מי או מה", ושם תואר עונה על "איזה".
- 3שתי משפחות: תיאור המראה החיצוני ותיאור האופי, ואלה רק שתי דוגמאות.
- 4התאמה: התואר לובש את המין ואת המספר של השם שהוא מתאר, וכשהוא בא מיד אחריו, גם את ה"א הידיעה שלו.
- 5לבד במשפט: תואר יכול לבוא במקום שם עצם, כמו "הזקן" במשפט הזקן בא.
- 6תצורה: תואר נבנה בסיומת ־י או ־ני, ויש גם משקל שבו אות י יושבת לפני האות האחרונה.
| הדרך | מה נוסף למילה | הדוגמאות |
|---|---|---|
| סיומת | ־י | יחידי |
| סיומת | ־ני | רגשני |
| משקל | קָטִיל | רגיש, דביק |
שם של משקל אי אפשר להראות בלי סימני ניקוד, כי המשקל הוא בדיוק מה שהסימנים האלה קובעים. במילים עצמן, רגיש ודביק, אין ניקוד. מה שאתם כן יכולים לראות בהן בלי ניקוד הוא האות י שלפני האות האחרונה.
בבית הספר היסודי לומדים להבחין בין שם עצם לשם תואר, ולהכיר את התואר כמייחס תכונות לשמות עצם.
