מתי קרה, ומי עשה
בדף הלימוד בניתם צורות מתוך שורש. כאן עושים את הדרך ההפוכה, וזו הדרך שמבחן שואל בה: מקבלים מילה מוכנה, ומוציאים ממנה את שתי ההודעות שהיא נושאת. פותחים בלוח זיהוי שבו אתם מכריעים על שש צורות, והציון נפתח בבת אחת. אחריו שש כרטיסיות קצרות, ומהן אל 24 שאלות בארבע מדרגות: הזמן לבדו, אחריו הגוף, אחריו בניית הצורה שהמשפט מבקש, ולבסוף הפועל בתוך סיפור, בתוך דיווח ובתוך הוראות. כל צורה כאן כבר עמדה לפניכם בטבלה של דף הלימוד.
אֶלְמַד. לָמַדְתִּי. לוֹמֵד. אותו שורש, ל-מ-ד, ואותו אדם אחד בדיוק מדבר בשלושתן. ובכל זאת אתם מזהים אותן מיד, ולא מפני שאתם זוכרים אותן בעל פה: באחת יש אות שנוספה בראש, בשנייה יש סיומת שנוספה בזנב, ובשלישית לא נוסף שום סימן גוף. כל התרגול שלמטה הוא בעצם שאלה אחת שחוזרת 24 פעמים: מה נוסף כאן, ואיפה.
סדר הבדיקה, בשלושה צעדים
כשמגיעה צורה, לא מנחשים לפי התחושה. עוברים בשלושה צעדים קבועים, תמיד באותו סדר, ובודקים קודם את הראש. למה דווקא את הראש? מפני שהסיומת "ו" מופיעה גם בעבר וגם בעתיד, כפי שראיתם בטבלה של דף הלימוד, ורק האות הפותחת מכריעה ביניהן. מי שמתחיל מן הזנב נופל בדיוק שם:
- 1 מה יש בראש המילה? אל"ף, והיא אחת מארבע אותיות איתן. מכאן שהזמן עתיד, והאות כבר אומרת מי
- 2 ואם הראש ריק, מה יש בזנב? הסיומות תי, ת, נו ו-ו שייכות לעבר, וכל אחת מהן אומרת גוף אחר
- 3 ואם אין לא זה ולא זה? נשאר ההווה. את הזמן כן יודעים, ואת הגוף מחפשים במילה אחרת במשפט
שש כרטיסיות תזכורת
שש שורות בלבד, ואף כלל לא נוסף בהן. מה שנפרש קודם לאורך יושב כאן במשפט. עברו עליהם פעם אחת. צורה שלא תיפתח לכם, הסימנים שלה כאן. את שמות הבניינים, את הפעיל והסביל ואת שם הפועל ושם הפעולה לא תמצאו כאן, בדיוק כמו בדף הלימוד; הם מחכים לכיתות ה-ו.
מה קבוע ומה זז
שלוש אותיות השורש אינן זזות לעולם, ובאותו סדר: כָּתַבְתִּי, כּוֹתֵב, אֶכְתּוֹב. כל מה שנוסף להן הוא תצורה, ותפקידה לומר שני דברים בלבד: מתי ומי.
שלושה זמנים ודרך נוספת
עבר למה שכבר קרה, הווה למה שקורה עכשיו או קורה תמיד, עתיד למה שעוד לא קרה. לצדם עומדת דרך הציווי, שבה מבקשים ממישהו לעשות: כְּתוֹב!, שִׁמְרוּ!
בעבר הסימן בזנב
הסיומת היא שמסגירה מי: שָׁמַרְתִּי היא אני, שָׁמַרְתָּ היא אתה, שָׁמַרְנוּ היא אנחנו ושָׁמְרוּ היא הם. ולגוף הוא אין תוספת כלל: שָׁמַר.
בעתיד הסימן בראש
ארבע אותיות פותחות, ונוח לזכור אותן במילה איתן: אל"ף לאני (אֶלְמַד), תי"ו לאתה (תִּלְמַד), יו"ד להוא (יִלְמַד) ונו"ן לאנחנו (נִלְמַד). ברבים מצטרפת גם סיומת: יִלְמְדוּ.
ההווה אינו יודע מי
בהווה אין סימן גוף כלל. לוֹמֵד משרת את אני, את אתה ואת הוא, ולוֹמְדִים משרת את אנחנו, את אתם ואת הם. ההווה מבחין רק במין ובמספר, ולכן צריך מילה נוספת במשפט.
לכל טקסט הרגל זמן
סיפור עלילה מסופר בעבר. הוראות פונות אל הקורא בציווי ובעתיד. דיווח והוראות משתמשים גם בהווה רבים בלי לומר מי בדיוק עושה. ובאמצע סיפור אפשר לקפוץ לרגע להווה כדי להגביר את המתח.
שלוש דוגמאות פתורות, לפני שאתם לבד
שלוש הדוגמאות עובדות על שורש אחד, ל-מ-ד, ועל אדם אחד, אני, כדי שתראו את אותה שיטה בשלושה מצבים: פעם הסימן בראש, פעם בזנב, ופעם אין סימן גוף בכלל ולכן התשובה חלקית. כל שאר השורשים והגופים מחכים לכם בתרגול.
- בודקים את הראש: המילה פותחת באל"ף, והיא אחת מארבע אותיות "איתן".
- מסקנת הזמן: אות איתן בראש שייכת לעתיד בלבד, ולכן הזמן עתיד.
- מסקנת הגוף: באותה נשימה נסגר גם הגוף, כי בעתיד האל"ף היא סימן הגוף אני.
- עתיד, גוף אני. שימו לב שהשורש ל-מ-ד עומד שלם בפנים.
- בודקים את הראש: המילה פותחת ישר באות הראשונה של השורש. אין כאן אות איתן, ולכן אין כאן עתיד.
- בודקים את הזנב: בסוף יושבת הסיומת "תי", וסיומות גוף שייכות לעבר.
- קוראים את הסיומת שוב: "תי" היא הסיומת של הגוף אני.
- עבר, גוף אני. אפשר למחוק מן המשפט את המילה "אני", והפועל עדיין יגיד מי.
- בודקים את הראש: אין אל"ף, אין תי"ו, אין יו"ד ואין נו"ן. זה אינו עתיד.
- בודקים את הזנב: אין "תי", אין "ת", אין "נו" ואין "ו". זה אינו עבר.
- מה שנשאר: הווה, וההווה אינו נושא שום סימן גוף.
- את הזמן אפשר לדעת, את הגוף לא. צריך מילה נוספת במשפט: אני לוֹמֵד, הוא לוֹמֵד.
תרגול מדורג בארבע רמות
הרמה הראשונה שואלת רק על הזמן. השנייה עוברת לגוף: איפה יושב הסימן, ולמי הוא שייך. השלישית הופכת את הכיוון ומבקשת מכם לבנות את הצורה שהמשפט מבקש. הרביעית מוציאה את הפועל מן הטבלה ומכניסה אותו לסיפור, לדיווח ולהוראות, ומוסיפה את מקרי הגבול. אם טעיתם, אל תמשיכו לפני שההסבר הראה לכם איפה ישב הסימן שלא ראיתם, בראש או בזנב.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
מה לוקחים מכאן
- 1קודם הראש, אחר כך הזנב. הסיומת "ו" יושבת גם בעבר וגם בעתיד, ורק האות הפותחת מכריעה.
- 2אות איתן בראש פותרת בבת אחת גם את הזמן וגם את הגוף.
- 3סיומת בזנב אומרת עבר, ואומרת מי: תי, ת, נו, ו.
- 4לגוף הוא אין בעבר תוספת, ולכן זו הצורה הקצרה ביותר של הפועל.
- 5אין ראש ואין זנב, אז זה הווה, ואז השאלה מי נענית רק ממילה אחרת במשפט.
- 6הטקסט מצפה לזמן מסוים. סיפור בעבר, הוראות בציווי, דיווח גם בהווה רבים סתמי.
| הצעד | מה מחפשים | ומה זה מוכיח |
|---|---|---|
| 1. הראש | אל"ף, תי"ו, יו"ד או נו"ן פותחת | עתיד, והאות עצמה כבר אומרת מי |
| 2. הזנב | הסיומות תי, ת, נו, ו | עבר, והסיומת עצמה אומרת מי |
| 3. לא זה ולא זה | שום סימן גוף, לא בראש ולא בסוף | הווה, ואת מי מחפשים במילה אחרת במשפט |
שתי המלכודות, כדי שלא תיפלו בהן שוב: הסיומת "ו" מופיעה גם בכָּתְבוּ וגם ביִכְתְּבוּ, ולכן היא לבדה אינה מכריעה כלום ותמיד בודקים לפניה את הראש. והשנייה: תשובה כמו "הגוף הוא הוא" אינה נכונה בהווה גם כשהיא נשמעת סבירה, מפני שאותה צורה בדיוק משרתת גם את אני וגם את אתה. את שמות הבניינים, את ההבחנה בין פעיל לסביל ואת שם הפועל ושם הפעולה לא בדקנו כאן כלל; הם נלמדים בכיתות ה-ו.
