פועל מוכן, ואתם מזהים את הזמן ואת הגוף
בדף הלימוד בניתם צורות: בחרתם זמן, בחרתם גוף, וראיתם מה נוסף לשורש. כאן הכיוון הפוך. מקבלים צורה מוכנה, ומפרקים אותה עד שאפשר לומר בביטחון באיזה זמן היא עומדת ובאיזה גוף. קודם תיק האבחון, שנותן לכם צורה אחת בכל פעם ובודק אתכם. אחריו שש כרטיסיות להיזכר בהן, ואז 24 שאלות שעולות בארבע מדרגות: מזיהוי החלקים, דרך זמן וגוף, אל המלכודות שבהן אותה אות עושה שני דברים שונים, ועד השימוש בנטייה בטקסט הוראות ובכל שבעת הבניינים.
שמרת. עכשיו תגידו לי מי. אותן ארבע אותיות בדיוק, ושתי צורות שונות לגמרי: שָׁמַרְתָּ אם מדובר באתה, ושָׁמַרְתְּ אם מדובר באת. שלד האותיות זהה, והניקוד הוא שמפריד ביניהן; בטקסט לא מנוקד מכריע המשפט שסביב הפועל. זה בדיוק מה שהתרגול הזה מבקש מכם, ואין כאן דרך אחרת: לא לנחש לפי הרושם, אלא לבדוק איפה יושבת כל אות ומה היא מציינת.
סדר הבדיקה, בארבעה צעדים
כשמגיעה צורה, לא מנחשים. עוברים עליה בארבעה צעדים קבועים, תמיד באותו סדר, וכל צעד עונה על שאלה אחרת. הראשון שולף את שלוש אותיות השורש, כדי שנדע מה בכלל נשאר. השני מסתכל על ההתחלה ושואל אם יושבת שם אחת מארבע אותיות אית"ן. השלישי מסתכל על הסוף ושואל איזו סיומת נוספה. והרביעי מכריז זמן וגוף. הצעדים השני והשלישי הם שנופלים בהם, מפני שאותה אות ממש יכולה לשבת בשני הצדדים ולעשות שני דברים שונים לגמרי. הנה כל הסדר, על הצורה שכבר פירקתם בדף הלימוד:
- 1 אילו שלוש אותיות הן השורש? ש, מ, ר. הן יושבות באמצע, ומה שנשאר משני צדדיהן נוסף
- 2 מה יושב בהתחלה? התי"ו, והיא אחת מאותיות אית"ן. כאן היא תחילית, וזה מצביע על עתיד
- 3 מה יושב בסוף? הוי"ו, והיא סיומת. סיומות מוסרות מין ומספר
- 4 אז מה מכריזים? עתיד, ובגוף שהתי"ו מציינת. הוי"ו מוסיפה שמדובר ביותר מאחד
שש כרטיסיות תזכורת
שש שורות, אחת לכל מקום שסדר הבדיקה עלול להיתקע בו. כל אחת מהן מקפלת לשורה מה שהוסבר שם לרוחב, וכשמשהו נתקע באמצע התרגול חוזרים לכאן ולא לניחוש. שימו לב למה שאין כאן, ובכוונה: גזרות אחרות וההבחנה בין פעיל לסביל. הדף הזה עובד בגזרת השלמים בלבד, בדיוק כמו דף הלימוד.
מהי גזרת השלמים
שורשים ששלוש אותיותיהם נשמרות בכל הצורות, בלי שאף אחת מהן תיעלם או תתחלף. ש-מ-ר ו-כ-ת-ב הם כאלה. יש שורשים שאינם מתנהגים כך, והם אינם נבדקים בדף הזה.
עבר: רק סיומות
בזמן עבר לא מוסיפים דבר בהתחלה, וההתחלה נשארת נקייה. כל ההבדל בין גוף לגוף יושב בסיומת שבסוף, וצורה אחת בלבד עומדת שם בלי שום סיומת.
הווה: אין תחיליות של גוף
בהווה אין גוף ראשון, שני ושלישי נפרדים, ולכן אל תחפשו שם תחילית שתגלה מי מדבר. הצורות נבדלות זו מזו במין ובמספר, ואת הגוף מוסר כינוי הגוף שלפני הפועל.
עתיד: תחילית מאית"ן
בעתיד תמיד יש תחילית, ותמיד אחת מארבע בלבד. ארבע האותיות האלה נקראות יחד אית"ן, והשם עצמו הוא כבר הרשימה. אות מאית"ן בהתחלה היא הסימן הראשון לעתיד, ובודקים אותה מול הסוף לפני שמכריזים.
ציווי: עתיד בלי התי"ו
הציווי פונה תמיד לגוף שני, ובגזרת השלמים הוא נבנה מן העתיד בהורדת התי"ו שבהתחלה. לכן צורת ציווי אינה נושאת תחילית, ובכל זאת אינה עבר.
הקצוות אינם יודעים מהו הבניין
אותה סיומת בדיוק חוזרת בכל שבעת הבניינים, וכך גם התחילית. סִפַּרְתִּי והִתְלַבַּשְׁתִּי הן משני בניינים שונים ונגמרות אותו דבר. הבסיס שביניהן משתנה, החלק שמציין את הגוף לא.
שלוש דוגמאות פתורות, לפני שאתם לבד
שלוש הדוגמאות עוברות באותם ארבעה צעדים, כדי שתראו אותם עובדים על שלושה מקרים שונים: פעם על צורת עבר ארוכה, פעם על צורה שאין בה תחילית ובכל זאת אינה עבר, ופעם על שאלה של שימוש בטקסט הוראות. שאר הצורות מחכות לכם בתיק האבחון ובתרגול.
- שולפים את השורש: ש, מ, ר. שלוש האותיות יושבות במקומן, וזו גזרת השלמים.
- בודקים את ההתחלה: אין שם שום אות שנוספה, וההתחלה נקייה. אפשר לפסול עתיד.
- בודקים את הסוף: נוספה הסיומת ־תֶּם, והיא מציינת גוף שני רבים.
- זמן וגוף: עבר, אתם. שימו לב שגם התנועה בראש הבסיס השתנתה כאן, ולא רק הסוף, וזה עדיין אותו שורש.
- שולפים את השורש: ש, מ, ר, ושוב אין אף אות שנעלמה.
- בודקים את ההתחלה: אין תחילית, ולכן אין כאן עתיד. עד כאן זה אכן נראה כמו עבר.
- בודקים את הסוף: הסיומת ־י מציינת נקבה יחידה, אבל אף אחת מסיומות העבר אינה יושבת כאן, וזה מה שמפיל את ההשערה.
- לא עבר אלא ציווי, את. בגזרת השלמים הציווי נבנה מן העתיד בגוף שני בהורדת התי"ו שבהתחלה, וזה בדיוק מה שקרה כאן.
- מזהים מה יש: תחילית ת של גוף שני, וסיומת ־וּ של רבים. זהו עתיד, אתם.
- מורידים את התי"ו שבהתחלה: נשארת הצורה שִׁמְרוּ, וזו כבר צורת ציווי.
- בוחרים לפי הנמען: השלט פונה אל הכיתה כולה, ולכן פונים ברבים ולא ביחיד.
- שִׁמְרוּ על השקט. בטקסטים רבים בוחרים במקום זה בצורת ההווה ברבים: שומרים על השקט.
תרגול מדורג בארבע רמות
הרמה הראשונה שואלת רק מה נוסף לשורש ואיפה. השנייה מבקשת זמן וגוף לפי הצורה עצמה. השלישית היא המלכודות: אותה אות בשני צדדים, סיומת שאינה מעידה על הזמן, וזמן שאין בו תחיליות כלל. הרביעית עוברת לשימוש, בטקסט הוראות ובכל שבעת הבניינים, ושם כבר צריך להסביר למה ולא רק לזהות. וכשצורה מפילה אתכם, חזרו אל הצעד שדילגתם עליו ולא אל התשובה בלבד.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
מה לוקחים מכאן
- 1קודם השורש. שולפים את שלוש האותיות, ורק מה שנשאר הוא מועמד להיות תחילית או סיומת.
- 2ההתחלה מדברת על הזמן. אות מאית"ן בהתחלה מצביעה על עתיד, והסוף הוא שמאשר. התחלה נקייה משאירה שלוש אפשרויות פתוחות.
- 3הסוף מדבר על מין ומספר, ובזמן עבר הוא מוסר גם את הגוף.
- 4אותה אות בשני צדדים אינה אותו דבר. תמיד שואלים איפה היא יושבת לפני ששואלים מה היא עושה.
- 5ההווה יוצא דופן, ולכן חיפוש תחילית של גוף בתוכו לא יסתיים לעולם.
- 6הבניין אינו נוגע בקצוות. מה שמתחלף בין בניין לבניין הוא הבסיס שביניהם.
| הצעד | השאלה ששואלים | מה התשובה מסגירה |
|---|---|---|
| 1. שולפים שורש | אילו שלוש אותיות חוזרות בכל צורות המשפחה? | כל מה שנשאר מחוץ להן נוסף, ואפשר להתחיל לבדוק אותו |
| 2. בודקים התחלה | יושבת שם אחת מאותיות אית"ן? | אם כן, עתיד הוא המועמד, והצעד הבא מאשר. אם לא, נשארו שלוש אפשרויות |
| 3. בודקים סוף | איזו סיומת נוספה, ומה היא מציינת? | מין ומספר, ובזמן עבר גם את הגוף עצמו |
| 4. מכריזים | איזה זמן ואיזה גוף, במילים שלכם? | אם שני גופים עדיין מתאימים, המשפט שסביב הפועל מכריע |
שתי המלכודות, כדי שלא תיפלו בהן שוב: אות אחת יכולה לשבת בהתחלה בצורה אחת ובסוף בצורה אחרת, ולעשות בכל צד דבר אחר לגמרי; ואות שפותחת צורה אינה בהכרח תחילית של גוף, שהרי היא יכולה להיות סימן של הבניין. את גזרות הפועל האחרות, את ההבחנה בין פעיל לסביל ואת זיהוי שבעת הבניינים לא בדקנו כאן כלל, בדיוק כמו בדף הלימוד.
בכיתות ה-ו לומדים להבין את עקרון המבנה של הבניינים בעברית ושל הנטייה בזמנים ובגופים בגזרת השלמים.
