ארבע בדיקות שעוברות על כל המרה
שתי הצורות כבר הוצגו לכם, וכאן איננו מסבירים אותן פעם שנייה, אלא מפעילים. פותחים בשולחן הבקרה, שבו מונחות לפניכם המרות מוכנות ואתם אומרים על כל אחת מה בדיוק קרה בה. אחר כך באות שש תזכורות בנות שורה, ורק אז נפתח המאגר: ארבעה סטים של שש שאלות, ובכל סט העבודה גדלה. בפתיחה זיהוי הצורה והרכיבים, בהמשך המרה של ממש, ובסוף הכיוון ההפוך ומקרי הגבול. כל כלל וכל דמות כאן הגיעו מדף הלימוד.
ההמרה לא נבדקת בהרגשה. היא נבדקת ברשימה. כשמשפט עובר מדיבור ישיר לדיבור עקיף, ארבעה דברים יכולים לזוז, ורק ארבעה: הפיסוק, מילת הקישור, הגוף ומילות הזמן והמקום. לפעמים זזים כולם, לפעמים רק שניים, ולפעמים בדיקה אחת עוברת ריקה מפני שאין מה להזיז בה. מה שאסור הוא לדלג עליה.
סדר הבדיקה, בארבעה צעדים
כשמגיעה המרה, לא מנחשים. עוברים בארבעה צעדים קבועים, תמיד באותו סדר, וכל צעד שואל דבר אחד בלבד. הסדר אינו קישוט: מי שמתקן קודם את הגוף כמעט תמיד שוכח סימן אחד בדרך. הצעד השלישי הוא זה שרוב הטעויות נופלות בו, והרביעי הוא זה שהכי הרבה אנשים מדלגים עליו:
- 1 אילו סימנים יש כאן? נקודתיים, מרכאות, סימן שאלה, סימן קריאה. בדרך אל העקיף כולם יורדים, ובדרך חזרה כולם חוזרים
- 2 מה מחבר עכשיו את שני החלקים? הודעה מקבלת ש או כי, שאלה עם מילת שאלה גוררת אותה, שאלת כן או לא מקבלת אם, וציווי הופך לשם הפועל
- 3 מי מדבר כאן על מי? אני, שלי ואותי הם דברי הדובר על עצמו, וכולם הופכים לגוף שלישי. לא רק הראשון שבהם
- 4 האם הזמן או המקום התרחקו? אם כן, מחר הופך ללמחרת וכאן הופך לשם. אם לא, המילים נשארות בדיוק כפי שהן
שש כרטיסיות תזכורת
אין בכרטיסיות כלל חדש. כל אחת מקפלת לשורה נושא שהוסבר לכם קודם לרוחב. קראו אותן פעם אחת. המרה שתסתבך, ארבע הבדיקות כתובות כאן.
דיבור ישיר, בשלושה חלקים
פועל אמירה (אמר, שאל, ענה, לחש, צעק), אחריו נקודתיים, ואחריהם דברי הדובר בתוך מרכאות, מילה במילה. כשפועל האמירה בא דווקא אחרי הדברים, במקום הנקודתיים בא פסיק.
דיבור עקיף, ומה נשאר בו
אין מרכאות ואין נקודתיים, ובמקומם מילת הקישור ש (או כי, גבוהה יותר במשלב). פועל האמירה נשאר, והוא הסימן היחיד שמישהו בכלל דיבר כאן.
הגוף, השינוי שתמיד
הדובר דיבר על עצמו בגוף ראשון. ברגע שאתם מספרים עליו הוא כבר גוף שלישי: אני ← הוא שלי ← שלה אותי ← אותה. זה החלק שמי שמדלג עליו מקבל משפט לא הגיוני.
זמן ומקום, ורק כשזזו
היום ← באותו יום · אתמול ← יום קודם · כאן ← שם · עכשיו ← אז · מחר ← למחרת. שימו לב לתנאי: זה נכון רק כשהזמן באמת התרחק. באותו יום עצמו מחר נשאר מחר.
שאלה
סימן השאלה נעלם, מפני שהמשפט השלם שלכם מספר על שאלה ואינו שואל. מילת השאלה נגררת ומחברת בעצמה, ולכן אין צורך גם ב-ש. ואם זו שאלת כן או לא, נכנסת אם.
בקשה וציווי
הציווי הופך לשם הפועל, ופועל האמירה מתחלף בפועל שמתאים לבקשה: ביקש, ציווה, הורה. גם סימן הקריאה נעלם, מאותה סיבה בדיוק שסימן השאלה נעלם.
שלוש המרות פתורות, לפני שאתם לבד
שלוש ההמרות האלה מראות את אותן ארבע בדיקות משלושה כיוונים: פעם על משפט רגיל, פעם על שאלה, ופעם בכיוון ההפוך. שימו לב במיוחד לדוגמה הראשונה: שם בדיקה אחת עוברת ריקה, ובכל זאת עושים אותה.
- פיסוק: יורדות הנקודתיים ויורדות המרכאות. פועל האמירה, "ענה", נשאר בדיוק במקומו.
- מילת קישור: אין כאן שאלה ואין ציווי, ולכן נכנסת ש. אפשר גם כי, והיא נשמעת גבוהה יותר.
- גוף: "אני" הוא הצייד, ואנחנו מספרים עליו, ולכן הוא הופך ל"הוא".
- זמן ומקום: אין במשפט מחר, כאן או עכשיו. הבדיקה עוברת ריקה, ובכל זאת עשינו אותה.
- הצייד ענה שהוא רעב מאוד.
- פיסוק: יורדות המרכאות, ויורד גם סימן השאלה. המשפט השלם שלנו מספר על שאלה, והוא עצמו אינו שואל.
- מילת קישור: "למה" היא מילת שאלה, והיא נגררת ומחברת בעצמה. לכן אין כאן ש ואין אם.
- גוף: בדברי נועה אין אני ואין שלי, ולכן אין מה לתקן. בודקים בכל זאת.
- זמן ומקום: גם כאן אין מה להזיז.
- נועה שאלה למה הדלת פתוחה.
- מוצאים את הגבול: "ש" היא הגבול, וכל מה שאחריה הם דברי כיפה אדומה.
- מילת קישור: ש יורדת, מפני שבדיבור ישיר אין לה מקום.
- גוף: "היא" חוזר להיות "אני", מפני שכיפה אדומה מדברת על עצמה.
- פיסוק: נקודתיים אחרי פועל האמירה, ומרכאות סביב הדברים.
- כיפה אדומה אמרה: ״אני הולכת אל סבתא.״
תרגול מדורג בארבע רמות
הרמה הראשונה מבקשת רק לזהות צורה ולנקוב בשם של רכיב. השנייה היא המרה של ממש, ובה נבדקים הגוף והסימנים. השלישית מוסיפה את מילות הזמן, את השאלות ואת הבקשות. הרביעית היא הכיוון ההפוך ומקרי הגבול. אם טעיתם, קראו את ההסבר לפני שאתם ממשיכים; שם נמצא כל הערך של התרגול.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
מה לוקחים מכאן
- 1לא מנחשים. ארבע הבדיקות עובדות על כל משפט, גם על אחד שלא ראיתם מעולם.
- 2הסדר חשוב: קודם פיסוק, אחר כך מילת קישור, ורק אז הגוף. מי שמתחיל מהגוף מאבד סימן בדרך.
- 3הגוף הוא הנפילה השכיחה. אני, שלי ואותי כולם זזים, ולא רק הראשון שבהם.
- 4מילת זמן זזה רק אם הזמן זז. באותו יום עצמו מחר נשאר מחר.
- 5סימן שאלה וסימן קריאה יורדים מאותה סיבה: המשפט שלכם מספר, ואינו שואל ואינו קורא.
- 6בדיקה שעוברת ריקה היא עדיין בדיקה. אין מה להזיז זה לא אותו דבר כמו לא בדקנו.
| הבדיקה | השאלה ששואלים | מה עושים |
|---|---|---|
| 1. פיסוק | יש כאן נקודתיים, מרכאות, סימן שאלה או סימן קריאה? | בדרך אל העקיף כולם יורדים, ובדרך חזרה כולם חוזרים |
| 2. מילת קישור | זו הודעה, שאלה עם מילת שאלה, שאלת כן או לא, או ציווי? | ש או כי · מילת השאלה נגררת · אם · שם הפועל |
| 3. גוף | יש בדברי הדובר אני, שלי או אותי? | כולם הופכים לגוף שלישי, ולא רק הראשון שבהם |
| 4. זמן ומקום | יש מחר, היום, אתמול, כאן או עכשיו, והזמן התרחק? | אם התרחק, מזיזים. אם לא, משאירים כפי שהוא |
שתי המלכודות, כדי שלא תיפלו בהן שוב: הראשונה היא לערבב חצי מכל צורה, ש יחד עם מרכאות. השנייה היא לחשוב שהזמן חייב לזוז. הוא אינו חייב: בדוגמת המרקיז, המרקיז מדבר בהווה וגם בגרסה העקיפה הפועל נשאר בהווה. מה שחייב לזוז הוא הגוף.
