מי יכול לדעת את זה?
בדף הלימוד הכרתם את השאלה מבעד לעיני מי. כאן היא חוזרת כמעט בכל פריט, ואיתה שאלה נוספת: איפה עובר הגבול בין קטע לקטע, ומה מחזיק ביניהם. פותחים במעבדה שבה אתם מחזירים לסדר פסקאות של סיפור, של רפלקציה ושל עמדה על טקסט. אחריה באים כרטיסי תזכורת, ואז השאלות: תחילה מה הדמות יכולה לדעת, אחר כך המעבר בין נקודות מבט, ולבסוף רשמים, רפלקציה ופרשנות.
אותו ערב, שני חדרים. כשהחשמל נפל, שירה ישבה מול המחשב בחדרה, ואבא עמד ליד הכיריים במטבח. כל אחד מהם יודע מה קרה אצלו, ומן החדר השני הוא שומע רק קולות. סיפור שמציג את שתי נקודות המבט צריך לשמור כל קטע בתוך העיניים של דמות אחת, ולומר לקורא מתי עוברים לעיניים האחרות.
מה שומר על נקודת המבט, ומה מסמן את המעבר
שתי טעויות חוזרות בתרגול הזה. הראשונה היא משפט שבורח לראש של דמות אחרת באמצע קטע. השנייה קטנה יותר ומבלבלת לא פחות: מעבר לעיניים אחרות בלי שום סימן, כך שהקורא מגלה רק באמצע הפסקה שהוא כבר במקום אחר. בטור הימני רואים מה דמות יכולה לדעת, ובטור השמאלי את הגבול שבין קטע לקטע.
שישה כרטיסי תזכורת
אין כאן הגדרה חדשה. מה שהוצג בדף הלימוד במלואו מקוצר כאן לכמה משפטים, ומה שאינו כאן גם לא ייבדק.
מבעד לעיני מי
בכל קטע של סיפור יש דמות שדרך עיניה הקורא רואה. הוא יודע מה שהיא רואה, שומעת, חושבת ומרגישה, ולא יותר.
הסיפור יכול להיות על אירוע או על דמות, אמיתיים או בדויים.
מה שבראש של דמות אחרת
מחשבה, תקווה או פחד של דמות אחרת אינם גלויים. הם מגיעים אל הקורא רק דרך סימנים: מבט, תנועה, משפט שנאמר בקול.
"היא נראתה עייפה" שומר על נקודת המבט. "היא הייתה בטוחה שתנצח" כבר נכנס לראש שלה.
כמה נקודות מבט, וגבול ברור
קטע נפרד לכל נקודת מבט. חלוקה לפסקאות, ולעתים כותרת משנה עם שם הדמות, מסמנות את המעבר.
מה שקורה בבת אחת מחברים בקשרי זמן: באותה השעה תוך כדי כך. מה שבא אחריו: לאחר מכן.
רשמים ורפלקציה
רשמים עונים על מה נשאר בי ולמה: רגע מסוים, בפרטים, ומה הוא עורר.
רפלקציה עונה על מה עשיתי, מה עזר לי, במה נתקעתי, ומה אעשה אחרת.
עמדה מנומקת על טקסט
טענה על מה שהטקסט אומר, ציטוט בתוך מרכאות שמראה איפה זה כתוב, והסבר שמחבר ביניהם.
פרשנות אחרת אפשרית, אם גם היא נשענת על מה שכתוב.
רשימת הבדיקה של הכתיבה
שלושה ממדים, תמיד באותו סדר:
תוכן אם הרעיון פותח, ואם כל קטע שומר על נקודת המבט שלו. מבנה אם יש כותרת, פסקאות במקומן, וקשרים בין הקטעים.
לשון משפטים תקינים, אוצר מילים מדויק, וסימני פיסוק לפי הכללים: פועל אמירה, נקודתיים ומרכאות לדברי דמות, ומרכאות סביב ציטוט.
דנה חיפשה בכל הכיסים, ואחר כך הפכה את התיק על המדרכה. המפתח לא היה שם.
השומר
באותה השעה, מעבר לשער, השומר ראה ילדה כורעת ליד ערימה של מחברות. הוא יצא מן הביתן ושאל: "איבדת משהו?"
שלוש דוגמאות פתורות, לפני שאתם לבד
הראשונה מתקנת משפט שבורח מנקודת המבט, השנייה בונה סיפור משתי נקודות מבט עוד לפני שנכתבה בו מילה, והשלישית הופכת רפלקציה כללית לרפלקציה שאפשר ללמוד ממנה.
- שואלים מבעד לעיני מי: אורי פותח את המקרר, והקטע עובר דרכו.
- בודקים כל משפט: את המקרר הוא רואה. את אחותו שעומדת מאחוריו הוא יכול לשמוע או לראות כשהוא מסתובב.
- המשפט האחרון: התקווה שלה סגורה בפני אורי. כאן הקטע נכנס לראש שלה.
- מתקנים בלי לאבד את המידע: "היא משכה אותו בשרוול והצביעה על המקפיא." עכשיו אורי רואה, והקורא מבין לבד.
- אותו מידע בדיוק, אבל הוא מגיע דרך מה שאורי רואה, ולא מתוך הראש של אחותו.
- מחליטים על העיניים: נוי ועידו. כל אחד מהם יודע רק מה שקרה בקבוצה שלו.
- בונים את הגבולות: פסקה לכל קטע, וכותרת משנה עם השם בכל פעם שמחליפים עיניים.
- בוחרים את הקשר הנכון: כשנוי ועידו הולכים בו בזמן, הקטע השני נפתח ב"באותה השעה". כשהקבוצות נפגשות, "לאחר מכן" מוביל אל הסוף.
- שומרים על כל קטע: בקטע של נוי, מה שעידו מרגיש מגיע רק דרך מה שהיא רואה ושומעת כשהם נפגשים.
- שתי נקודות מבט, גבול מסומן ביניהן, וקשר זמן שאומר לקורא אם זה אותו רגע או רגע אחר.
- מה עשיתי: לא כל סיפור, אלא הסיפור הזה. "כתבתי סיפור על השכנה מבעד לעיני החתול שלה."
- במה נתקעתי, ולמה: "היה קשה" אינו אומר כלום. "רציתי לספר מה השכנה חושבת, והחתול אינו יכול לדעת את זה" כבר אומר.
- מה עזר לי: "כשעברתי לתאר מה החתול רואה, הסיפור זז מחדש."
- מה אעשה אחרת: "בפעם הבאה אחליט מראש מה הדמות שלי יכולה לדעת."
- רפלקציה שאפשר ללמוד ממנה היא כנה וממוקדת: עם פרטים מן הדרך עצמה, ועם החלטה לפעם הבאה.
תרגול בשלוש רמות
הסט הראשון על מה שהדמות יכולה לדעת. השני על המעבר בין נקודות מבט ועל הקשרים שמחזיקים אותו. השלישי על רשמים, רפלקציה ועמדה מנומקת על טקסט. בסוף מחכה משימת כתיבה אחת, ואותה תבדקו לבד מול רשימה.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
מה נבדק כאן, ואיך יודעים שהתשובה מחזיקה
- 1קודם שואלים מבעד לעיני מי. כל משפט בקטע נבדק מול השאלה מה הדמות הזאת יכולה לדעת.
- 2"נראה" ו"נשמע" מתארים מבחוץ, ולכן הם שומרים על נקודת המבט. מחשבה של דמות אחרת נכנסת לראש שלה.
- 3מעבר בין נקודות מבט: פסקה חדשה, כותרת משנה עם שם הדמות, וקשר זמן.
- 4באותה השעה ותוך כדי כך פירושם בו בזמן. לאחר מכן פירושו אחר כך.
- 5רשמים בוחרים רגע. רפלקציה מסתכלת על הדרך, ועל מה שאשנה. עמדה על טקסט נשענת על ציטוט.
- 6כתיבה חופשית אינה נבדקת כאן, ולכן היא אינה נספרת במונה. אחריה מגיעה רשימה, ואתם המעריכים.
| מה כתוב בקטע של מיכל | מאיפה מיכל יודעת | שומר על נקודת המבט? |
|---|---|---|
| האורות באולם כבו בבת אחת | היא רואה | כן |
| מן המסדרון נשמע צלצול ארוך | היא שומעת | כן |
| הלב שלה נעצר לרגע | היא מרגישה בעצמה | כן |
| המנהלת שמחה שהערב נגמר | אין לה דרך לדעת | לא. אפשר: "המנהלת חייכה ונשמה עמוק" |
שני דברים שכדאי לדעת, ואינם בטבלה. ראשון: מה שנאמר בקול מותר. אם המנהלת אומרת: "איזה ערב ארוך", מיכל שומעת את זה, והקורא יודע. שני: אמיתי או בדוי, אותו כלל. גם סיפור על מה שקרה באמת נכתב דרך עיניים של מישהו.
