מאחורי כל צירוף, אותה סמיכות
מטבעות הלשון כבר עמדו לפניכם, ועכשיו הבדיקה מחליפה את ההסבר. השלב הראשון הוא שולחן מיון: אתם מחלקים ביטויים לפי מה שקרה לנסמך שלהם, והמענה מגיע רק כשסיימתם. אחריו שישה כרטיסים בני שורה, ואז המאגר. הוא בנוי ארבעה סטים ובכל סט שש שאלות: בראשון זיהוי הנסמך והסומך, אחריו המשמעות שביטוי נושא בתוך משפט, ובאחרון השאלה מהיכן הוא הגיע ומה עושים כשפוגשים ביטוי שאינכם מכירים. כל ביטוי כאן נלקח מן הרשימה שבדף הלימוד.
אותה מילה ראשונה, ושני ביטויים שאין ביניהם דבר. אבן פינה ואבן דרך פותחות באותו נסמך בדיוק. מי שקורא רק את המילה הראשונה ומנחש, יענה על שתיהן אותה תשובה, ויטעה באחת מהן תמיד. הסומך הוא שמכריע, ולכן כל התרגול שלמטה מתחיל באותו מהלך: קוראים את שתי המילים, ורק אז מחליטים.
סדר הבדיקה, בארבעה צעדים
כשמגיעה שאלה, לא מנחשים. עוברים בארבעה צעדים קבועים, תמיד באותו סדר, וכל צעד עונה על שאלה אחרת. הראשון שואל אם המשמעות היא בכלל סכום המילים, השני מפרק את הסמיכות, השלישי מנסה להחליף מילה, והרביעי חוזר אל המשפט ושואל מה ההקשר מבקש. הצעד הרביעי הוא זה שרוב הטעויות נופלות בו, ולכן עליו לא מדלגים:
- 1 המשמעות היא סכום שתי המילים? לשון ורע אינן מצטרפות למה שהביטוי אומר. לא סכום
- 2 מי הנסמך ומי הסומך? נסמך לשון, סומך הרע. סמיכות ככל סמיכות, בלי שום מיוחד
- 3 אפשר להחליף בו מילה נרדפת? דיבור הרע אינו אומר דבר. הצורה קפואה
- 4 מה המשפט עצמו מבקש כאן? מדובר במה שאומרים על אדם, ולא באיבר שבפה
שש כרטיסיות תזכורת
אין בכרטיסיות ביטוי חדש ואין כלל חדש; כל אחת מכווצת למשפט נושא שהורחב שם לפרטיו. די בקריאה אחת. צירוף שלא תדעו איך ליידע, התשובה כאן. פתגמים ומשלים אינם כאן, בדיוק כמו בדף הלימוד.
מה זה בכלל
צירוף קפוא. משמעותו נקבעה פעם אחת ומאז עוברת מיד ליד, ואי אפשר להרכיב אותה משתי המילים שבו. לומדים אותה כמו שלומדים מילה חדשה, ולא מחשבים אותה.
למה דווקא סמיכות
שני שמות עצם זה לצד זה, וזהו. אין שם מילת יחס ואין פועל, ולכן הצירוף קצר ונוח להעברה: עין הסערה, בעלי חיים.
שתי משמעויות
לכל מטבע יש מה שהמילים אומרות ומה שהביטוי אומר. שתיהן קיימות תמיד, וההקשר במשפט הוא שמכריע איזו מהן פעילה כרגע.
מבחן ההחלפה
זה המבחן הבטוח ביותר. ספרי ילדים שורד החלפה במילה קרובה ונשאר מובן. תפיסת עיניים אינו שורד, והצירוף מפסיק לומר דבר. מה שלא שורד הוא מטבע.
גם היידוע קפוא
בסמיכות רגילה אנחנו מחליטים אם ליידע. במטבע ההחלטה כבר נעשתה: יש שאומרים תמיד עם ה״א ויש שתמיד בלעדיה. וכשהיא קיימת, מקומה על הסומך ולא על הנסמך.
מאין הם באו
חלק גדול מן המטבעות הגיע מן המקורות היהודיים. כשדף הלימוד ידע לומר מאיזה ספר, הוא אמר; ובשמונה מטבעות הוא לא טען מקור כלל, ולכן גם כאן לא נשאלת עליהם שאלת מקור.
שלוש דוגמאות פתורות, לפני שאתם לבד
שלוש הדוגמאות עובדות על מטבע אחד מן הדף, כדי שתראו את אותה דרך עבודה משלושה כיוונים: פעם שולפים משמעות מתוך משפט, פעם מפילים צורה שבורה במבחן ההחלפה, ופעם בודקים מה קרה לנסמך ומהיכן הביטוי הגיע. שלושה עשר המטבעות האחרים מחכים לכם בתרגול.
- שואלים אם זה מילולי: האם אפשר לספר איבר שבפה? לא. אז המשמעות כאן מושאלת.
- מפרקים את הסמיכות: נסמך לשון, סומך הרע. שני שמות עצם זה אחר זה, סמיכות ככל סמיכות.
- חוזרים אל המשפט: מדובר במה שאומרים על מישהו, ולא במה שיש לו בפה.
- המשמעות: דיבור רע על אדם שאינו נמצא שם. הביטוי מוכר מספרות חז״ל.
- בודקים אם זה ביטוי מוכר: לא. הביטוי הקיים הוא לשון הרע, ואין ביטוי אחר כזה.
- שואלים למה זה נשבר: דיבור ולשון אכן קרובות במשמעות, אבל צורתו של מטבע קפואה.
- מסיקים כלל: מה שאפשר להחליף בו מילה נרדפת אינו מטבע מלכתחילה.
- הצורה הנכונה: לשון הרע, ורק היא.
- מסמנים: הנסמך הוא לשון, והסומך הוא הרע.
- בודקים את צורת הנסמך: לשון היא נקבה יחיד שאין בסופה סיומת, ולכן אין לה מה להחליף.
- שואלים מאין: דף הלימוד מוסר שזהו צירוף מוכר מספרות חז״ל, ולכן אפשר לומר זאת.
- הנסמך לא השתנה כלל, והביטוי בא מן המקורות היהודיים.
תרגול מדורג בארבע רמות
הרמה הראשונה מבקשת רק לזהות את המבנה: מי הנסמך, איפה ה״א היידוע, ומה בכלל עושה צירוף למטבע. השנייה שמה לפניכם משפט שלם ושואלת מה הביטוי אומר בתוכו. השלישית עוסקת במה שאסור לגעת בו: הצורה הקפואה, היידוע וצורת הנסמך. הרביעית היא רמת האתגר: מקורות, הבחנה בין מטבע לצירוף רגיל, ומה עושים מול ביטוי שאינכם מכירים. אם טעיתם, עצרו וקראו את ההסבר. הוא תמיד מצביע על אחד מארבעת הצעדים שלמעלה.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
מה לוקחים מכאן
- 1לא מנחשים לפי המילה הראשונה. אבן פינה ואבן דרך פותחות זהה ואומרות דברים שונים.
- 2המבנה רגיל לגמרי: רצף של שני שמות עצם, נסמך וסומך.
- 3ההקשר מכריע אם המשמעות הפעילה היא זו שהמילים אומרות או זו שהביטוי אומר.
- 4מבחן ההחלפה עובד תמיד. צירוף רגיל שורד מילה נרדפת, ומטבע נשבר בה.
- 5גם היידוע קפוא, וכשהוא קיים הוא יושב על הסומך ולא על הנסמך.
- 6מקור נטען רק כשיודעים אותו. על שמונה מן המטבעות שבדף לא נטען מקור, וזה בסדר גמור.
| הצעד | השאלה ששואלים | מה עושים עם התשובה |
|---|---|---|
| 1. משמעות | המשמעות היא סכום שתי המילים? | אם לא, כנראה לפניכם מטבע לשון ולא צירוף רגיל |
| 2. פירוק | מי הנסמך ומי הסומך? | מסמנים את שניהם, ובודקים אם הנסמך שינה צורה |
| 3. החלפה | אפשר להחליף מילה במילה נרדפת? | אם הצירוף נשבר, הצורה קפואה וזה מטבע |
| 4. הקשר | מה המשפט עצמו מבקש כאן? | ההקשר מכריע איזו מן שתי המשמעויות פעילה |
שלוש צורות הנסמך שתפגשו בשולחן המיון: נסמך שאינו משתנה כלל (גן, עין, שביל, עמוד), סיומת ־ה שמתחלפת ב־ת (כבשה נעשית כבשת), וסיומת ־ים שמתקצרת ל־י (כתבים נעשית כתבי). הכלל הזה אינו של מטבעות הלשון אלא של כל סמיכות בעברית, ולכן הוא חל גם על צירוף רגיל לגמרי כמו מלחמת העצמאות. פתגמים ומשלים לא נבדקו כאן כלל, בדיוק כמו בדף הלימוד.
