בדיקה אחת שחוזרת בכל צירוף
בדף הלימוד כבר ראיתם מה עושה הסמיכות, והדף הזה מודד ולא מלמד. פותחים בשולחן סיומות שבו אתם מחליטים מה יקרה לכל מילה כשתיעשה נסמך, והתשובה ממתינה לסוף. שש תזכורות בנות שורה מחכות אחריו, ומהן אל 24 שאלות שמסודרות בארבע מדרגות: בראשונה זיהוי מי נסמך ומי סומך, בשנייה צורת הנסמך לפי מין ומספר, ובאחרונה מקרי הגבול שבהם היידוע והריבוי נפגשים באותו צירוף. אין כאן צירוף שלא עמד קודם בדף הלימוד.
שלוש סיומות, ורק שתיים מהן זזות. אצל ספרים נופלת ה־ים ובמקומה באה ־י. אצל מלחמה נופלת ה־ה ובמקומה באה ־ת. ואצל חנויות לא קורה כלום: ה־ות נשארת בדיוק במקומה, והנסמך נראה כמו המילה החופשית. כל התרגול שלמטה נשען על ההבחנה הזאת, מפני שהיא זו שמפילה: קל לזכור שהנסמך משתנה, וקשה לזכור מתי הוא דווקא לא.
סדר הבדיקה, בארבעה צעדים
כשמגיעה שאלה, לא מנחשים לפי האוזן. עוברים בארבעה צעדים קבועים, תמיד באותו סדר, וכל צעד עונה על שאלה אחרת. הצעד הראשון רק שואל אם יש כאן בכלל סמיכות, השני מוצא מי הנסמך, השלישי בודק מה קרה לסיומת שלו, והרביעי שואל איפה יושבת ה״א היידוע. הצעד השלישי הוא זה שרוב הטעויות נופלות בו, מפני שלפעמים התשובה הנכונה היא שלא קרה כלום:
- 1 יש כאן שני שמות עצם? חנויות, רחוב. שניהם שמות עצם, ולכן זו סמיכות
- 2 מי הנסמך? הראשון, חנויות. הוא זה שעשוי לשנות את צורתו
- 3 מה קרה לסיומת שלו? כלום. ־ות של הנקבה ברבים עומדת במקומה, והכתיב נשאר
- 4 איפה יושבת ה״א היידוע? על הסומך, הרחוב. על הנסמך היא לא תבוא לעולם
שש כרטיסיות תזכורת
אין כאן כלל חדש. שש שורות, ובכל אחת עניין שהוסבר קודם לפרטיו: ארבע צורות של נסמך לפי מין ומספר, ואחריהן היידוע והריבוי. קראו פעם אחת. צירוף שתתלבטו בו, הבדיקה שמכריעה אותו כאן.
זכר יחיד: הכתיב נשאר
בשם עצם בזכר יחיד הנסמך נראה בדרך כלל כמו המילה החופשית: עכבר ← עכבר הכפר. מה שמסמן כאן את הסמיכות הוא המקום ולא האותיות. לפעמים משתנה רק הניקוד, כמו בַּיִת שנעשה בֵּית הספר.
זכר רבים: ־ים נעשית ־י
זהו השינוי הבולט ביותר, וגם השכיח ביותר בשאלות. סיומת הרבים ־ים יורדת, ובמקומה באה ־י: ספרים ← ספרי ילדים. אם ראיתם מילה שמסתיימת ב־ים לפני שם עצם אחר, כמעט תמיד משהו כאן לא תוקן.
נקבה יחיד: ־ה נעשית ־ת
שם עצם בנקבה שמסתיים ב־ה מחליף אותה ב־ת כשהוא נסמך: מלחמה ← מלחמת העצמאות, רכישה ← רכישת ציוד. זה הכלל שחוזר בכל רשימה ובכל כותרת.
נקבה רבים: ־ות לא זזה
סיומת הרבים של הנקבה, ־ות, אינה משתנה. חנויות ← חנויות הרחוב. הנסמך נראה בדיוק כמו המילה החופשית, ורק המקום מגלה שזו סמיכות. שימו לב: זו הכרטיסייה שהכי קל לשכוח בשאלה, כי היד כבר רגילה לשנות משהו.
יידוע: ה״א אחת, ורק לסומך
כדי ליידע סמיכות מוסיפים ה״א למילה השנייה: בית הספר, מלחמת העצמאות. הה״א נדבקת לסומך, ולנסמך אף פעם לא. וכשהסומך מיודע, כל הצירוף מיודע.
ריבוי: סימן הרבים על הראשונה
כשרוצים לרבות סמיכות, סימן הרבים נופל על המילה הראשונה, כי היא ראש הצירוף: שיעור בית אחד, ורבים הם שיעורי בית. הסומך אינו נוגע בזה. אגב, יש גם סמיכות שכולה מתפקדת כתואר: גבה קומה, יפת עיניים.
שלוש דוגמאות פתורות, לפני שאתם לבד
שלוש הדוגמאות האלה מראות שלוש פעולות שונות על סמיכות, כדי שתדעו מה בדיוק שואלים מכם בכל שאלה: פעם בונים צורה של נסמך, פעם מיידעים צירוף קיים, ופעם מרבים אותו. שאר הבנק מחכה לכם בתרגול.
- מזהים שני שמות עצם: ספרים, ילדים. אפשר לחבר אותם לסמיכות.
- קובעים מי הנסמך: הראשון, ספרים. הוא זה שישנה את צורתו.
- בודקים מין ומספר: זכר, רבים. ולכן הסיומת ־ים יורדת ובמקומה באה ־י.
- התוצאה: ספרי ילדים. שתי מילים במקום שלוש, וזו בדיוק תכליתה של הרשומה.
- מזהים את הנסמך: מלחמה, נקבה יחיד המסתיימת ב־ה.
- משנים את צורתו: ־ה נעשית ־ת, ומתקבל מלחמת.
- ממקמים את היידוע: ה״א היידוע נצמדת לסומך בלבד, ולכן היא נשארת על העצמאות.
- התוצאה: מלחמת העצמאות. הצורה "המלחמת עצמאות" אינה קיימת בעברית.
- מסתכלים על הצירוף: שיעור בית. הנסמך שיעור הוא זכר יחיד, ולכן ביחיד הוא אינו משנה אף אות.
- מחליטים מי מתרבה: הנסמך, כי הוא ראש הצירוף. הסומך נשאר כמו שהוא.
- מחילים את כלל הרבים: ברבים המילה מקבלת את סיומת הנסמך ־י.
- התוצאה: שיעורי בית, ולא "שיעור בתים". זהו ריבוי הסמיכות.
תרגול מדורג בארבע רמות
הרמה הראשונה מבקשת רק לזהות: מי כאן נסמך, מי סומך, ומה בכלל אינו סמיכות. השנייה עוברת לצורת הנסמך לפי מין ומספר. השלישית עוסקת ביידוע, בריבוי וברשומות. הרביעית היא מקרי הגבול: נסמך שלא זז, נסמך שהשתנה רק בניקוד, וצירוף שבו היידוע והריבוי נפגשים יחד. אם טעיתם, חזרו אל הצירוף ובדקו באיזה מארבעת הצעדים הוא נשבר, ורק אז המשיכו.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
מה לוקחים מכאן
- 1קודם מין ומספר, אחר כך סיומת. בלי שני הנתונים האלה אי אפשר לדעת מה יקרה לנסמך.
- 2הנסמך משתנה, הסומך לא. כל השינוי הצורני יושב במילה הראשונה בלבד.
- 3שתי סיומות זזות: ־ים נעשית ־י, ו־ה נעשית ־ת.
- 4שתי צורות לא זזות: ־ות של הנקבה ברבים, והזכר ביחיד. וזו התשובה שהכי קשה לסמוך עליה.
- 5ה״א היידוע על הסומך. על הנסמך היא לא תבוא לעולם, גם אם האוזן מבקשת.
- 6ריבוי נעשה בראשונה, יידוע בשנייה. שני הכללים חיים בשלום באותו צירוף.
| הצעד | השאלה ששואלים | מה עושים אם התשובה לא |
|---|---|---|
| 1. שני שמות עצם? | שתי המילים כאן הן שמות עצם? | אם השנייה היא שם תואר, זו כלל אינה סמיכות |
| 2. מי הנסמך? | איזו מילה יושבת ראשונה? | הנסמך הוא תמיד הראשונה, ואין כאן מה להתלבט |
| 3. מה קרה לסיומת? | מה המין והמספר של הנסמך? | אם הוא נקבה ברבים או זכר ביחיד, לא אמור לקרות כלום |
| 4. איפה ה״א? | הה״א יושבת על המילה השנייה? | אם היא על הראשונה, מעבירים אותה. אין צורה כזאת |
שתי המלכודות, כדי שלא תיפלו בהן שוב: הראשונה היא לשנות משהו כשאין מה לשנות, כלומר להפוך ־ות ל־ת או לקצר נסמך בזכר יחיד. השנייה היא ה״א היידוע, שהאוזן רוצה לשמוע בהתחלה, ובעברית היא יושבת רק על הסומך. מעבר לשתי אלה לא נבדק כאן דבר שדף הלימוד לא לימד.
