אותם שני טקסטים, עשרים וארבע שאלות

בשבוע הראשון של החופש נשלח יואב לבית של סבא אברהם, בקצה המושב. "שבוע שלם," אמר לאמא בטלפון כבר בערב הראשון, "ואין לו אפילו מחשב." אמא צחקה. "יש לו נגרייה," אמרה. "תמצא מה לעשות."

הנגרייה הייתה חדר קטן בחצר, וריח של נסורת עמד בו גם כשהחלון היה פתוח. על הקיר היו תלויים כלים בשורות ישרות, וסביב כל כלי היה משורטט בעיפרון קו דק, כדי שסבא יידע בדיוק לאן להחזיר אותו. על השולחן לא היה דבר מלבד סרגל ארוך ומברשת.

בבוקר השני הניח סבא על השולחן שלושה קרשים. "עד שבת יהיה לך שרפרף," אמר. יואב הרים קרש אחד, הפך אותו מצד לצד והחזיר אותו למקומו. "בחנות יש שרפרפים מוכנים," אמר, "וזה לוקח חמש דקות." סבא לא התווכח. הוא הושיט לו נייר זכוכית ואמר רק: "קודם מחליקים."

יואב שייף כל הבוקר. הזרועות כאבו לו, והקרש נראה בעיניו בדיוק כמו קודם. בצהריים העביר סבא את כף ידו על העץ, לאט, בעיניים עצומות. "עוד קצת בצד הזה," אמר. יואב נאנח בקול רם, כדי שסבא ישמע. סבא שמע, וחייך אל הקרש.

ביום הרביעי התחילו לחבר. שתי רגליים כבר עמדו במקומן, ויואב רצה לראות את השרפרף עומד, ולכן קדח את החור השלישי בלי לסמן אותו קודם בעיפרון, כמו שסבא ביקש. החור יצא עקום. הרגל השלישית נכנסה בו באלכסון, והשרפרף התנדנד על השולחן כמו סירה קטנה.

יואב חיכה שסבא יכעס. במקום זה הוציא סבא מן הארון קופסת פח ישנה ופתח אותה. בפנים היו ברגים עקומים, יתדות שבורות וחתיכות עץ קטנות. "הטעויות שלי," אמר. "על כל אחת מהן אני יכול לספר לך מה למדתי ממנה. את הראשונה עשיתי כשהייתי בגיל שלך." הוא בחר יתד אחת, סדוקה לאורכה, והניח אותה בכף ידו של יואב. "את זאת אתה יכול לשמור."

אחר כך הראה לו איך ממלאים את החור בעץ ומתחילים מחדש. הפעם יואב סימן בעיפרון, מדד פעמיים, ורק אז קדח. זה לקח את כל אחר הצהריים. כשהרגל השלישית נכנסה הפעם ישרה, הוא שמע את עצמו צוחק.

ביום השישי עמד השרפרף על הרצפה. הוא לא היה חלק ויפה כמו שרפרף מן החנות. במושב, ליד הרגל השלישית, נשאר כתם כהה, במקום שבו היה פעם החור העקום. יואב עלה עליו, קפץ קפיצה קטנה, והשרפרף לא זז.

בשבת באה גלי, בת הדודה שלו, לבקר. היא ראתה את השרפרף בפינה ושאלה: "קניתם אותו בשוק?" יואב הניח יד על הכתם הכהה. "לא," אמר. "בניתי אותו. רואה את הכתם? כאן טעיתי."

גלי משכה בכתפיים. "אז למה לא צבעת עליו?" יואב פתח את הפה כדי להסביר, ונעצר. הוא הבין שאת זה אי אפשר להסביר במשפט אחד, ואולי גם לא בשניים.

כשחזר הביתה, השרפרף נסע איתו במושב האחורי, חגור בחגורת בטיחות כמו נוסע. ובכיס המכנסיים, שם שאיש לא יראה, הייתה היתד הסדוקה מקופסת הפח.