מילה אחת או שתי מילים, ועשרים וארבע הכרעות
את שתי הצורות כבר ראיתם בדף הלימוד, וכאן איש אינו חוזר ומלמד אותן: כאן מבקשים מכם להפעיל אותן בעצמכם. ראשית שולחן מיון, ובו עשר צורות שאתם משבצים, והתשובה נפתחת בסוף. אחריו שש תזכורות קצרות, ומהן אל 24 שאלות שהעבודה בהן גדלה סט אחר סט: מן השאלה הפשוטה איזו צורה זו, דרך קריאה איטית של הסיומת, ועד ההכרעה איזו צורה מתאימה לאיזה טקסט. אף צורה כאן לא הומצאה לצורך התרגול; כולן עברו מולכם כבר בדף הלימוד.
שלושה זוגות, ובכל זוג ההפרש קטן והתשובה שונה. בין ספרי לספריי נכנסה יו״ד אחת, ומספר הספרים השתנה. בין ילדי לילדינו התחלפה הסיומת, והבעלים השתנו. בין החבר שלי לחבר שלי נפלה ה״א אחת, והמשלב השתנה. שלושת ההפרשים האלה הם כל מה שהתרגול הזה בודק, ולכן כדאי לקרוא לאט ולא לזהות ממבט.
סדר הבדיקה, בארבע שאלות
כשמגיעה צורה, לא מנחשים ולא מזהים ממבט. עוברים בארבע שאלות קבועות, תמיד באותו סדר, וכל שאלה עונה על משהו אחר. הראשונה רק סופרת מילים ומכריעה בין חבורה לפרודה. השנייה שואלת מי הבעלים, השלישית שואלת כמה עצמים, והרביעית מטפלת ביידוע ובהמרה. השלישית היא זו שרוב הטעויות נופלות בה, מפני שהסימן שלה קטן:
- 1 כמה מילים יש כאן? אחת בלבד, ואין בה "של". זו צורה חבורה, והכינוי בה הוא סיומת
- 2 מי הבעלים, לפי הסיומת? הסיומת היא ו, כלומר שלו. עד כאן ידוע למי, ועוד לא כמה
- 3 עצם אחד או כמה עצמים? לפני הסיומת יושבת יו״ד, ולכן מדובר ברבים ולא באחד
- 4 ואם צריך להמיר: יש ה״א היידוע? בצורה הפרודה השם חוזר להיות מיודע, והכינוי עובר אל המילה "של"
שש כרטיסיות תזכורת
כל כרטיסייה כאן מכווצת לשורה אחת נקודה שדף הלימוד פרש על פני פסקה שלמה, מספירת המילים ועד ה״א היידוע. עברו עליהן פעם אחת, ואם באמצע התרגול תיתקעו על סיומת, חזרו לכאן ולא לניחוש.
מה בכלל מחפשים
כינוי קניין הוא מה שאומר למי שייך העצם שמדברים עליו, ולעברית יש לו שתי צורות. הילד שלי וילדי אומרות בדיוק את אותו דבר, ושתיהן תקינות.
ספירת מילים היא הבדיקה הראשונה
שתי מילים עם "של" באמצע הן צורה פרודה, ומילה אחת שהכינוי בה הוא סיומת היא צורה חבורה. זה המבחן המהיר, והוא עובד גם על צורה שלא ראיתם מעולם.
הסיומת מוסרת שני דברים
בצורה חבורה כל המידע דחוס בסוף המילה: גם מי הבעלים וגם כמה עצמים יש. בצורה הפרודה שני הדברים האלה גלויים לעין, ולכן היא קלה יותר לקריאה.
היו״ד היא כל ההבדל
אות אחת מפרידה בין עצם אחד לכמה עצמים: ספרי מול ספריי, ספרו מול ספריו. מי שקורא מהר מפספס אותה, ולכן קוראים את הסיומת לאט.
כל צורה והמשלב שלה
החבורה רווחת בשיח הפורמלי, הדבור והכתוב, והפרודה רווחת בשיח הלא פורמלי. אין כאן נכון מול לא נכון, אלא מתאים מול פחות מתאים לטקסט שלפניכם.
ה״א היידוע, בשני הכיוונים
בפרודה היא גלויה או חסרה, ושתי האפשרויות תקינות: החבר שלי מול חבר שלי, והשנייה לא פורמלית במיוחד. בחבורה היא אינה נכתבת כלל, מפני שהיא כבר בלועה בתוך הצורה.
שלוש דוגמאות פתורות, לפני שאתם לבד
שלוש הדוגמאות עובדות על אותו סדר בדיקה משלושה כיוונים: פעם קוראים סיומת ומפרקים אותה, פעם בונים צורה חבורה מצורה פרודה, ופעם מכריעים בין שתי אפשרויות תקינות לפי הטקסט שהן יושבות בו. הצורות שבתרגול עצמו שונות מאלה שכאן.
- סופרים מילים: מילה אחת, ואין בה "של". זו צורה חבורה.
- שואלים מי הבעלים: הסיומת היא "נו", כלומר שלנו.
- שואלים כמה עצמים: לפני הסיומת יושבת יו״ד, ולכן רבים.
- התשובה: הספרים שלנו. בלי היו״ד היה כאן ספר אחד בלבד.
- מזהים את הצורה: שתי מילים והמילה "של" באמצע, ולכן זו צורה פרודה.
- לוקחים את הכינוי: "שלי" הוא גוף ראשון יחיד, והסיומת המתאימה לו היא "י".
- מדביקים לסוף השם, ומוותרים על ה״א היידוע: הצורה החבורה אינה נושאת אותה.
- התשובה: ילדי.
- מזהים את הסוגה: נאום, כלומר שיח פורמלי, גם אם הוא נאמר בקול ולא נכתב.
- נזכרים בכלל: השיח הפורמלי, הדבור והכתוב, מעדיף כינויים חבורים.
- בונים את הצורה: "האח שלי" נעשה מילה אחת, והכינוי נדבק לסוף השם.
- הבחירה: אחי. גם "האח שלי" תקינה לגמרי, אבל בנאום היא תישמע נמוכה מדי.
תרגול מדורג בארבע רמות
הרמה הראשונה מבקשת רק לספור מילים ולתת שם לצורה. השנייה עוברת לסיומת ושואלת מי הבעלים וכמה עצמים. השלישית עוזבת את הצורה ועוברת למשלב: לאיזה טקסט כל צורה הולכת. הרביעית היא מקרי הגבול, ובהם שם שמשנה את עצמו לפני הסיומת, וכתיב בלי ניקוד שאינו מכריע לבדו. אם טעיתם, אל תעברו הלאה לפני שקראתם את ההסבר: הוא אומר לכם באיזו בדיקה נפלתם, ולא רק שנפלתם.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
מה לוקחים מכאן
- 1קודם סופרים. מילה אחת היא חבורה, שתי מילים עם "של" הן פרודה.
- 2הסיומת עובדת קשה: היא מוסרת גם את הבעלים וגם את מספר העצמים.
- 3היו״ד שלפני הסיומת היא כל ההבדל בין עצם אחד לכמה, ולכן קוראים אותה לאט.
- 4חבורה רווחת בשיח הפורמלי, הדבור והכתוב, ופרודה בשיח הלא פורמלי.
- 5גם היידוע מסמן משלב: פרודה בלי ה״א היידוע לא פורמלית במיוחד.
- 6אין כאן נכון מול שגוי. שתי הצורות תקינות, והשאלה היא לאיזה טקסט הן הולכות.
| השאלה | מה בודקים בפועל | מה זה קובע |
|---|---|---|
| 1. כמה מילים? | יש כאן "של" נפרדת, או שהכול מילה אחת? | פרודה מול חבורה, ואין מקרה שלישי |
| 2. של מי? | קוראים את הסיומת עד סופה, ולא רק את האות האחרונה | גוף הבעלים: שלי, שלך, שלו, שלה, שלנו, שלהם |
| 3. כמה עצמים? | יש יו״ד לפני הסיומת, או שאין? | עצם אחד מול כמה עצמים, וזה כל ההבדל |
| 4. יש ה״א היידוע? | רק בצורה הפרודה, ורק בראש השם | עד כמה השיח לא פורמלי |
שלושה מקרי גבול שכדאי להכיר לפני התרגול. ראשית, יש שמות שמשנים את עצמם מעט לפני שהסיומת נדבקת אליהם, וכך "מדינה" נעשית "מדינת" בתוך מדינתי. שנית, בלי ניקוד לא כל צורה מכריעה לבדה: "ספרך" של זכר ו"ספרך" של נקבה נכתבות בדיוק אותו הדבר, וההקשר הוא שמבחין ביניהן. שלישית, אות שימוש בראש המילה אינה מפריעה לכלום ואינה נספרת כמילה שנייה, ולכן בספרו היא עדיין צורה חבורה אחת.
ההבחנה: כינויי קניין חבורים רווחים בשיח הפורמלי הדבור והכתוב (ילדינו, מדינתי), וכינויי קניין פרודים רווחים בשיח הלא-פורמלי (הילדים שלנו, המדינה שלי).
