ילדינו או הילדים שלנו
לעברית יש שתי דרכים לומר בדיוק את אותו דבר. אפשר לומר הילדים שלנו, ואפשר לומר ילדינו. שתיהן תקינות, שתיהן אומרות את אותו הדבר, והבחירה ביניהן אינה בחירה של נכון מול לא נכון אלא בחירה של משלב: באיזה סוג טקסט אנחנו נמצאים ולמי אנחנו כותבים. הצורה שבה הכינוי נדבק אל השם נקראת חבורה, והצורה שבה הוא עומד בנפרד אחרי המילה "של" נקראת פרודה. בדף הזה נלמד להמיר ביניהן, ובעיקר לדעת מתי כדאי כל אחת.
בכל שורה נתונה צורה אחת, ולידה כתוב לאיזה כיוון להמיר אותה. שימו לב לשני דברים: מי הבעלים, וכמה עצמים יש. השורה הראשונה פתורה כדוגמה.
אותו מידע בדיוק, שני משלבים. אין הבדל במשמעות בין מדינתי לבין המדינה שלי: שתיהן מדברות על מדינה אחת ששייכת למדבר. ההבדל הוא במקום שבו כל צורה נשמעת בבית. הצורה החבורה רווחת בשיח הפורמלי, הדבור והכתוב; הצורה הפרודה רווחת בשיח הלא פורמלי. מי ששולט בשתיהן יכול לבחור, וזה בדיוק מה שנלמד בדף הזה.
איך בנויה כל צורה
שתי הצורות בנויות אחרת לגמרי. בפרודה יש שתי מילים: השם, ואחריו המילה של ועליה כינוי. בחבורה יש מילה אחת בלבד: הכינוי הפך לסיומת שנדבקת לסוף השם. הסיומת היא שמוסרת גם את הגוף (מי הבעלים) וגם את המספר (עצם אחד או רבים), ולכן צריך לקרוא אותה בעיון. הנה שלוש המרות זו לצד זו:
| צורה פרודה | מה קורה בדרך | צורה חבורה |
|---|---|---|
| הילד שלי | ילד + י | ילדי |
| הילדים שלנו | ילד + ינו | ילדינו |
| המדינה שלי | מדינת + י | מדינתי |
שש נקודות על שתי הצורות
נדרשת הכרת דרכי השימוש בשתי הצורות, ולא רק זיהוי שלהן. לכן חצי מן הכרטיסים כאן עוסקים בבנייה של הצורה, וחצי בשאלה מתי בוחרים בה.
מהו כינוי קניין
כינוי קניין הוא מה שאומר למי שייך העצם שעליו מדברים. אפשר לומר את זה בשתי דרכים: הילד שלי וילדי. שתי הדוגמאות האלה שוות במשמעות לחלוטין.
הצורה הפרודה
פרודה מלשון נפרד. הכינוי אינו נוגע בשם אלא עומד בנפרד, במילה של ועליה סיומת: הבית שלי, המחברת שלך, הילדים שלנו. זו הצורה שכולנו משתמשים בה בדיבור, והיא הקלה יותר לבנייה.
הצורה החבורה
חבורה מלשון מחובר. אין כאן מילה שנייה: הכינוי התכווץ לסיומת ונדבק לסוף השם. הבית שלי הופך לביתי, המדינה שלי הופכת למדינתי, והילדים שלנו הופכים לילדינו. שימו לב שלפעמים גם השם עצמו משתנה קצת: מדינה הופכת ל"מדינת" לפני הסיומת.
הסיומת מוסרת שני דברים
בצורה חבורה הסיומת עובדת קשה. היא אומרת גם מי הבעלים וגם כמה עצמים יש. ספרי הוא ספר אחד שלי, ואילו ספריי הם הספרים שלי. בֵּיתֵנוּ הוא בית אחד שלנו, ואילו בָּתֵּינוּ הם הבתים שלנו. בצורה הפרודה ההבדל הזה גלוי לעין, ובחבורה הוא חבוי בסיומת.
איזו צורה לאיזה משלב
כאן העיקר. הצורה החבורה רווחת בשיח הפורמלי, הדבור והכתוב: ילדינו, מדינתי. הצורה הפרודה רווחת בשיח הלא פורמלי: הילדים שלנו, המדינה שלי. לכן טקסט מידעי בספר לימוד יעדיף "בספרו על הטבע", ובועת דיבור בעלילון תעדיף "הספר שלו".
עם ה"א היידוע ובלעדיה
גם בתוך הצורה הפרודה יש מדרגה נוספת. מבחינים בין כינוי פרוד שמצטרף לשם מיודע, כלומר עם ה"א היידוע: החבר שלי, לבין כינוי פרוד שמצטרף לשם לא מיודע: חבר שלי. הצורה השנייה, בלי ה"א היידוע, אופיינית לשיח הלא פורמלי במיוחד.
דוגמאות פתורות
שלוש דוגמאות: אחת של המרה מצורה לצורה, אחת של בחירת הצורה שמתאימה לטקסט מידעי, ואחת של בחירת הצורה שמתאימה לבועת דיבור בעלילון.
- מפרידים את הסיומת: המילה היא "מדינת" ועליה הסיומת "י".
- קוראים את הסיומת: הסיומת "י" מוסרת גוף ראשון יחיד, כלומר שלי, ומדובר בעצם אחד.
- מחזירים את השם לצורתו החופשית: "מדינת" חוזרת להיות "מדינה", ומוסיפים ה"א היידוע.
- הצורה הפרודה: המדינה שלי.
- מזהים את סוג הטקסט: זהו טקסט מידעי-לימודי, כלומר משלב פורמלי.
- נזכרים בכלל: המשלב הפורמלי מעדיף כינויים חבורים.
- בונים את הצורה: "הספר שלו" הופך ל"ספרו", ועם אות השימוש: "בספרו".
- הבחירה: ספרו. "בספרו על הטבע" הוא צירוף של משלב פורמלי.
- מזהים את הסוגה: עלילון, ובתוכו בועת דיבור שמחקה שיחה.
- מזהים את המשלב: שיחה בין ילדים היא שיח לא פורמלי.
- בוחרים את הצורה: השיח הלא פורמלי מעדיף את הצורה הפרודה.
- בבועה יופיע האח שלי שכח את הכדור. "אחי" אינו שגוי, אבל הוא ישמע בבועה כמו לשון של נאום.
תרגול אינטראקטיבי
שלושה סטים מדורגים: קודם זיהוי שתי הצורות ובנייתן, אחר כך הקשר שבין הצורה למשלב, ולבסוף הבחירה בתוך סוגה מסוימת. בחרו תשובה, בדקו, והתקדמו.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
הנקודות שכדאי לזכור
- 1צורה פרודה: שתי מילים, השם ואחריו "של" ועליו כינוי. הבית שלי.
- 2צורה חבורה: מילה אחת, הכינוי הפך לסיומת שנדבקת לשם. ביתי.
- 3הסיומת מוסרת גוף ומספר: ספרי הוא ספר אחד שלי, ספריי הם הספרים שלי.
- 4חבורה רווחת בשיח הפורמלי, הדבור והכתוב: ילדינו, מדינתי.
- 5פרודה רווחת בשיח הלא פורמלי: הילדים שלנו, המדינה שלי.
- 6גם היידוע מסמן משלב: "החבר שלי" מול "חבר שלי", והשנייה לא פורמלית במיוחד.
| למי שייך | הצורה הפרודה | חבורה: ספר אחד | חבורה: כמה ספרים |
|---|---|---|---|
| שלי | הספר שלי | ספרי | ספריי |
| שלך (לזכר) | הספר שלך | ספרך | ספריך |
| שלו | הספר שלו | ספרו | ספריו |
| שלה | הספר שלה | ספרה | ספריה |
| שלנו | הספר שלנו | ספרנו | ספרינו |
| שלהם | הספר שלהם | ספרם | ספריהם |
| שימו לב לשני דברים. ראשית, בטור הפרוד ה״א היידוע גלויה לעין ובטור החבור היא נעלמת: ״ספרי״ פירושו כבר ״הספר שלי״, ואין צורך להוסיף לו ה״א. שנית, ביו״ד שלפני הסיומת נמצא כל ההבדל בין ספר אחד לכמה ספרים, ולכן כדאי לקרוא אותה לאט. ובלי ניקוד, ״ספרך״ של זכר ו״ספרך״ של נקבה נכתבות בדיוק אותו הדבר, וההקשר הוא שמבחין ביניהן. | |||
