סופרים את הסימנים, ואז מכריעים
את שני המשלבים כבר פגשתם בדף הלימוד, ובמקום שיעור נוסף מחכה כאן מדידה. פותחים בשולחן הצמדה ובו שישה זוגות, כל צורה דיבורית והתאומה הכתובה שלה, והבדיקה מגיעה רק בסוף. לאחר מכן שישה כרטיסים בני שורה, ומהם אל 24 שאלות שמסודרות מן הגלוי אל הדק: בראשונות זיהוי המשלב במבט אחד, אחריהן איתור הסימן המדויק שהסגיר אותו, ובאחרונות המרה לשני הכיוונים ובחירת משלב לפי הנמען. אין כאן צורה שהדף לא הראה קודם.
שפת דיבור
שפה כתובה
משפט אחד, ובתוכו שלושה סימנים שמסגירים. "תשמעו, בגלל שירד גשם הם לא יצאו מהבית שלהם." יש כאן פנייה אל מי שיושב מולנו, קשר סיבה דיבורי, וכינוי קניין פרוד, ושלושתם באותה שורה. כשעולים אל הדף כל אחד מהם מתחלף, והתוכן נשאר בדיוק אותו תוכן. כל התרגול שלמטה הוא בעצם תרגיל אחד שחוזר: לספור כמה סימנים יש כאן, ואז להחליט לאן הם מושכים.
סדר הבדיקה, בארבעה צעדים
כשמגיעה שאלה, לא בוחרים לפי מה שנשמע יפה יותר. עוברים בארבעה צעדים קבועים, תמיד באותו סדר, וכל צעד מחפש סימן אחר. הראשון שואל מי הנמען, השני מסתכל על הכינויים, השלישי על צורת הבקשה ועל מילות הקישור, והרביעי בודק אם המשפט נדחס. הצעד הראשון הוא זה שרוב הטעויות נופלות בו, מפני שקל לשכוח שהנמען מכריע גם על טקסט כתוב, ולכן עליו לא מדלגים:
- 1 מי הנמען, ואיפה זה ייקרא? סבתא מדברת אל ילדים במטבח, ולא כותבת לאסופה
- 2 יש כאן כינוי קניין פרוד? כן, "מהבית שלהם". בכתב הוא נעשה "מביתם"
- 3 מה עושות כאן מילות הקישור? "בגלל ש" מסגירה סיבה דיבורית, ובכתב היא "מפני ש"
- 4 יש כאן דחיסה? אין. המשפט נפרש לאורך, וזה עצמו סימן
שש כרטיסיות תזכורת
בכרטיסיות אין חומר חדש; כל אחת מקפלת בקצרה נושא שנפרס שם על פני פסקה. עברו עליהן פעם אחת. אם באמצע התרגול משפט יישמע לכם גבולי, הסימנים כאן. הראשונה היא ההגדרה, ארבע שאחריה הן הסימנים, והאחרונה היא השיקול שמכריע על כולם.
מה זה משלב, בשורה אחת
משלב הוא הרובד שממנו בוחרים מילים וצורות, לפי מי שמולנו ולפי המטרה. אותו רעיון בדיוק נאמר במשלב דיבורי ובמשלב כתוב. אין כאן טוב ורע, יש מתאים ולא מתאים, ולכן משפט תקין לגמרי יכול להיות במקום הלא נכון.
כינוי הקניין
פרוד הוא מילה נפרדת: הספר שלי, הבית שלהם. חבור הוא סיומת שנדבקת למילה: ספרי, ביתם. בדיבור נשמע כמעט תמיד את הפרוד. העדפת כינויים חבורים היא אחד מסימני המשלב הפורמלי.
בקשה: ציווי או עתיד
הכתב מבקש בציווי: שְׁמֹר, כִּתְבוּ, סִגְרוּ. הדיבור מבקש בעתיד: תשמור, תכתבו, תסגרו. שתי הצורות מבקשות אותו דבר בדיוק, ולכן שלט וחבר יאמרו לכם את אותה בקשה בשתי צורות שונות.
מילות הקישור
הבורג הקטן שמסגיר הכול. בדיבור: אבל, אז, בגלל ש, בשביל, לפני ש. בכתיבה גבוהה: אולם, אפוא, מפני ש, עבור, בטרם. רשימת קשרי המשלב הגבוה: אמנם, אפוא, למען, על מנת, לעומת זאת, מכל מקום, על כל פנים.
דחיסה
הכתב אורז משפט שלם לצירוף אחד, ושני כלים עושים זאת: שם הפעולה (איסוף, השפעה, התכווצות) והסמיכות (איסוף המעשיות, מורשת העדות). בפה אין זמן לארוז, מפני שהמשפט נולד בזמן אמת ומול מישהו שיכול לעצור ולשאול. בדף יש זמן, ויש גם עריכה.
הנמען מכריע
וזה השיקול שגובר על כל האחרים. צריך להקפיד על משלב שמותאם לקהל היעד: ילדים, נוער או מבוגרים. בועת דיבור בעלילון תהיה דיבורית מפני שדמות מדברת, וטקסט מידעי על אותה מעשייה יילבש משלב גבוה. גם הודעה בטלפון היא טקסט כתוב, ומשלבה קרוב לדיבור.
שלוש דוגמאות פתורות, אחת לכל כיוון
שלוש הדוגמאות עובדות על שלוש סיטואציות שונות מן הדף, ובכוונה לא באותו כיוון: בראשונה נעלה מן הפה אל הדף, בשנייה נרד מן הדף אל הפה, ובשלישית נדחס משפט שלם לצירוף אחד. אם אתם יודעים לעשות את שלושתן, נשאר לכם רק לתרגל.
- סופרים סימנים: גוף ראשון פעמיים, "הלכנו" ו"שאלנו", ואוצר מילים כללי ורופף, "כל מיני דברים".
- מחליפים את הגיבור: בטקסט לאסופה לא אנחנו במרכז אלא המעשיות עצמן.
- מדייקים את אוצר המילים: "כל מיני דברים" אינו אומר דבר, ובמקומו נכתוב ממי בדיוק נאסף החומר.
- הנוסח לאסופה: המעשיות נאספו מפי בני הדור המבוגר ביישוב. אותו מידע בדיוק, נמען אחר.
- שואלים מי הנמען: בבועה מדברת דמות אל דמות, ולכן דווקא המשלב הדיבורי הוא המדויק כאן.
- מפרקים את הבקשה הכתובה: "אין לגעת" נעשה "אל תיגעו".
- מורידים את הקשר: "בטרם" נעשה "עד ש".
- בבועת הדיבור: אל תיגעו בממצא עד שהחוקר יגיע. ירדנו משלב במכוון, ולא ברשלנות.
- מסירים את מילת הפתיחה: "ואז" אינה עושה כאן שום עבודה, והיא הסימן הדיבורי הראשון שיורד.
- הופכים כל פועל לשם פעולה: "התכווץ" נעשה "התכווצות", "התפשט" נעשה "התפשטות".
- קושרים בסמיכות ובכינוי חבור: "התכווצות האוויר", ואחריה "והתפשטותו".
- הצירוף הדחוס: התכווצות האוויר והתפשטותו. משפט שלם נכנס לשלוש מילים.
תרגול מדורג בארבע רמות
הרמה הראשונה מבקשת רק להכריע לאיזה משלב שייך משפט. השנייה שואלת איזה סימן בדיוק הכריע. השלישית כבר מבקשת מכם להמיר, למעלה ולמטה. הרביעית היא רמת המבחן: משפטים מעורבים, נמענים שמושכים לכיוונים שונים, וטענות שנשמעות נכונות ואינן. אם טעיתם, עצרו על השאלה עד שתדעו איזה סימן פספסתם.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
מה לוקחים מכאן
- 1סימן אחד אינו מספיק. חפשו שניים או שלושה יחד, ורק אז הכריעו.
- 2הנמען מכריע ראשון, ולא האמצעי. הודעה בטלפון כתובה, ומשלבה קרוב לדיבור.
- 3המרה חלקית אינה המרה. משפט שהחליף שני סימנים ושכח שלישי עדיין נשמע חצי מדובר.
- 4אין נכון ושגוי, יש מתאים ולא מתאים. משפט תקין לגמרי יכול להיות במקום הלא נכון.
- 5דחיסה היא סימן מובהק של הכתב, מפני שהיא דורשת תכנון, ובפה אין זמן לתכנן.
- 6התוכן לא זז. אותו ילד, אותו סל, אותו יער. רק הלבוש התחלף.
| הצעד | השאלה ששואלים | מה זה אומר אם התשובה כן |
|---|---|---|
| 1. מי הנמען | למי המשפט הזה נאמר, ואיפה הוא ייקרא? | דמות בבועה או חבר בטלפון: המשלב הדיבורי הוא המדויק |
| 2. הכינויים | יש כאן "שלי", "שלו" או "שלהם" כמילה נפרדת? | זה כינוי פרוד, וסימן ברור של הדיבור |
| 3. הבקשה והקשר | הבקשה בעתיד? הקשר הוא "אבל", "אז", "בגלל ש" או "בשביל"? | כל אחד מהם לבדו כבר מטה את הכף אל הדיבור |
| 4. הדחיסה | יש כאן שם פעולה בתוך סמיכות? | זה סימן מובהק של הכתב, ובפה כמעט לא נשמע אותו |
המלכודת שחוזרת: משפט אחד יכול לשאת סימנים משני הכיוונים, למשל מילות קישור גבוהות לצד כינוי פרוד. במקרה כזה אל תכריעו לפי הסימן הראשון שראיתם, אלא ספרו את כולם. את הפעיל והסביל, את הדיבור הישיר והעקיף ואת הרבדים ההיסטוריים לא בדקנו כאן כלל; לכל אחד מהם דף משלו.
