אותו סיפור, שתי לשונות
סבתא מספרת לכם מעשייה במטבח. אתם מקליטים, ואחר כך יושבים לכתוב אותה לאסופת הכיתה. ואז מתגלה דבר מוזר: אם תכתבו בדיוק מה שהיא אמרה, זה ייראה שבור. ואם תקריאו בקול את מה שכתבתם, זה יישמע נוקשה. שני הנוסחים נכונים, ואף אחד מהם אינו טעות. פשוט יש לנו שני משלבים: אחד לפה ואחד לדף. בדף הזה נלמד לזהות את הסימנים שמסגירים כל אחד מהם, ולעבור ביניהם מרצון ולא בטעות.
שפת דיבור
שפה כתובה
איש אינו כותב בדיוק כמו שהוא מדבר. בפה יש לנו טון, ידיים, פרצוף, ומישהו שיושב מולנו ויכול לעצור ולשאול. בדף אין אף אחד מאלה. הקורא רחוק, ולפעמים גם רחוק בזמן, ולכן הכתוב חייב להסתדר לבד. מכאן נולד ההבדל, והוא נראה בכל שורה: במילים, בצורות ובאורך המשפט.
משפט אחד, שני לבושים
ניקח משפט אחד מן המעשייה של סבתא ונעמיד את שני נוסחיו זה מול זה. שימו לב שהתוכן זהה: אותו ילד, אותו סל, אותו יער. מה שהשתנה הוא הלבוש. שלושה סימנים עושים כאן את כל העבודה, וכולם חוזרים שוב ושוב: כינוי הקניין (הסל שלו מול סלו), מילת הפתיחה (אז מול ואז כלום), ואוצר המילים (לקח מול נטל). מי שמזהה את שלושת אלה כבר יודע לומר על כל משפט מאיזה עולם הוא בא.
שישה סימנים שמסגירים משלב
אלה הסימנים שכדאי לחפש. אף אחד מהם אינו חוק ברזל בפני עצמו, אבל כשנפגשים שניים או שלושה יחד, כבר אין ספק לאיזה משלב שייך המשפט.
מה זה בכלל משלב
משלב הוא הרובד שממנו אנחנו בוחרים את המילים והצורות, לפי מי שמולנו ולפי המטרה. אותו רעיון בדיוק אפשר לומר במשלב דיבורי ובמשלב כתוב. אין כאן טוב ורע, יש מתאים ולא מתאים: מה שנפלא בשיחה במטבח ייראה מרושל בעבודת חקר, ומה שמדויק בעבודת חקר יישמע מתנשא ליד השולחן.
כינוי הקניין: חבור או פרוד
הקניין נאמר בשתי דרכים. פרוד, כלומר מילה נפרדת: הספר שלי, הבית שלהם. וחבור, כלומר סיומת שנדבקת למילה: ספרי, ביתם. בדיבור נשמע כמעט תמיד את הפרוד, ובכתיבה גבוהה גוברת החבורה. העדפת כינויים חבורים היא אחד מסימני המשלב הפורמלי.
ציווי או עתיד
כשמבקשים משהו יש שתי צורות. הכתב מעדיף את הציווי: שְׁמֹר, כִּתְבוּ, סִגְרוּ. הדיבור מעדיף את העתיד: תשמור, תכתבו, תסגרו. לכן בשלט בבית הספר כתוב "שמרו על הניקיון", ואילו חבר יגיד לכם "תשמרו על הניקיון". שתי הצורות מבקשות אותו דבר.
מילות הקישור
הן הבורג הקטן שמסגיר הכול. בדיבור: אבל, אז, בגלל ש, בשביל. בכתיבה גבוהה: אולם, אפוא, מפני ש, עבור. והנה רשימה ארוכה יותר של קשרי משלב גבוה: אמנם, אפוא, למען, על מנת, לעומת זאת, מכל מקום, על כל פנים.
דחיסה: סמיכות ושם פעולה
הכתב אוהב לדחוס. במקום המשפט הארוך האוויר התכווץ ואז הוא התפשט יבוא הצירוף הקצר התכווצות האוויר והתפשטותו. שני הכלים שעושים זאת הם שם הפעולה (התכווצות, הליכה, איסוף) והסמיכות (איסוף המעשיות, מורשת העדות). בפה אין זמן לדחוס; בדף יש.
מי יושב מולי
וזה השיקול שמכריע על כל האחרים. צריך להקפיד על משלב שמותאם לקהל היעד: ילדים, נוער או מבוגרים. בועת דיבור בעלילון תהיה דיבורית, כי דמות מדברת. אותו סיפור בדיוק, כשהוא נכתב כטקסט מידעי על מאפייני המעשייה, יילבש משלב גבוה. הנמען קובע.
דוגמאות פתורות
שלוש דוגמאות, ובכוונה לא כולן באותו כיוון. באחת נעלה מן הפה אל הדף, בשנייה נרד מן הדף אל הפה, ובשלישית נבחר משלב לפי הנמען. אם אתם יודעים לעשות את שלושתן, הבנתם מה זה משלב.
- מסירים את מילת הפתיחה הדיבורית: "אז" פותחת משפטים בשיחה, לא בכתב.
- הופכים את הקניין לחבור: "הסל שלו" נעשה "סלו".
- מעלים את אוצר המילים: "לקח" נעשה "נטל", "והלך" נעשה "ויצא אל".
- הנוסח לאסופה: הילד נטל את סלו ויצא אל היער. אותו ילד, אותו סל.
- המשפט הכתוב: "אין לפתוח את הדלת בטרם ייפסק הגשם."
- מפרקים את הציווי הכתוב: "אין לפתוח" נעשה "אל תפתחו", ואפילו "לא לפתוח".
- מחליפים את הקשר הגבוה: "בטרם" נעשה "עד ש".
- בבועת הדיבור: אל תפתחו את הדלת עד שהגשם ייפסק. ירדנו משלב במכוון, כי דמות מדברת.
- המקום הראשון: בועת דיבור של הסבתא בעלילון שהכיתה מציירת.
- המקום השני: פסקה בטקסט מידעי על מאפייני המעשייה ודרך איסופה.
- שואלים מי הנמען: בבועה מדברת דמות אל דמות; בטקסט המידעי כותב מומחה אל קורא.
- בבועה: "תשמעו, פעם היה לנו יער כזה גדול". בטקסט המידעי: "המעשייה נאספה מפי בני הדור המבוגר ביישוב".
תרגול אינטראקטיבי
שלוש רמות. קודם נזהה משלב במבט אחד, אחר כך נזהה את הסימן המדויק שהסגיר אותו, ולבסוף נמיר משפטים ונתאים משלב לנמען. בחרו תשובה, בדקו, והתקדמו.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
הנקודות שכדאי לזכור
- 1משלב הוא הרובד שממנו בוחרים מילים וצורות. אין טוב ורע, יש מתאים ולא מתאים.
- 2כינוי קניין: בדיבור פרוד (הספר שלי), בכתיבה גבוהה חבור (ספרי).
- 3בקשה: הכתב מעדיף ציווי (שמרו), הדיבור מעדיף עתיד (תשמרו).
- 4מילות קישור: אבל, אז, בגלל ש בדיבור; אולם, אפוא, מפני ש, לעומת זאת בכתב.
- 5דחיסה: שם פעולה וסמיכות מקצרים משפט שלם לצירוף אחד.
- 6הנמען מכריע: אותו סיפור יילבש בועת דיבור דיבורית וטקסט מידעי גבוה.
| הסימן | בשפת הדיבור | בשפה הכתובה |
|---|---|---|
| כינוי קניין | הבית שלהם | ביתם |
| בקשה | תסגרו את החלון | סגרו את החלון |
| ניגוד | אבל | אולם, לעומת זאת |
| סיבה | בגלל שירד גשם | מפני שירד גשם |
| מטרה | בשביל להצליח | על מנת להצליח |
| דחיסה | אספו את המעשיות | איסוף המעשיות |
