חמש שאלות, בכל סיפור
את חמש השאלות כבר פגשתם: מי מספר, איפה הסיפור מתהפך, איך מכירים את הדמות, מה מצחיק ולמה, ומה קרה באמת. כאן מפעילים אותן על קטעים חדשים. פותחים בלוח מיון של שנים עשר קטעים, ואחר כך 24 שאלות בארבע רמות.
הדלקתי את האור, וכולם צעקו: "הפתעה!" מי מספר? "הדלקתי" מחוץ למירכאות, ולכן המספר הוא אחת הדמויות, בגוף ראשון. ואת "הפתעה" צועקות דמויות אחרות. עכשיו נסו לדמיין את אותו רגע מפי מספר כל-יודע: הוא היה יכול לספר גם מה חשב כל אחד מן המחכים בחושך. אותו רגע, ושני סיפורים שונים.
שלושה קולות בסיפור
בכל קטע מדבר מישהו, וכדאי לדעת מי. יש מספר שהוא אחת הדמויות ואומר "אני". יש מספר שאינו אחת הדמויות ויודע את הסיפור כולו. ויש את הדמויות עצמן, כשהן מדברות בתוך מירכאות. ההבדל בין השלושה הוא הצעד הראשון בכל אחת מחמש השאלות:
שש כרטיסיות תזכורת
אין כאן כלל חדש. כל כרטיסייה מקצרת לשורות ספורות את מה שלמדתם בהרחבה. אם באמצע התרגול שכחתם איך מזהים נקודת מפנה, חזרו לכאן.
מספר בגוף ראשון
אחת הדמויות. אומר "אני", והפעלים שלו בגוף ראשון. הוא יודע בוודאות מה שהוא עצמו ראה, שמע והרגיש, ומה שבלב של אחרים הוא רק מנחש.
מספר כל-יודע
אינו אחת הדמויות, ומספר עליהן: הוא, היא, הם. הוא יודע את הסיפור כולו, גם מה שבלב של כל דמות, וגם מה שדמות אחת אינה יודעת על השנייה.
מלכודת: "אני" בתוך מירכאות
מילה בגוף ראשון בתוך מירכאות שייכת לדמות שמדברת, ולא למספר. כדי לדעת מי מספר, מסתכלים על מה שכתוב מחוץ למירכאות.
נקודת מפנה
אירוע שבא אחרי שהבעיה כבר תוארה, ומכריע לאיזה כיוון הסיפור ימשיך. לפעמים מילה כמו "לפתע" או "פתאום" מסמנת אותו. בודקים: אילו לא היה קורה, האם הסוף היה אחר?
ארבעה חלונות אל הדמות
מעשים, דברים, מחשבות, וקשרים עם דמויות אחרות. כל חלון מראה צד אחר של הדמות, ולפעמים מה שהיא מראה מבחוץ שונה ממה שעובר בה בפנים.
הומור, עובדה ובדיה
אין רשימה סגורה של סוגי הומור. בקטעים כאן יש שלושה: מילה בשתי משמעויות, ביטוי שמובן כפשוטו, ומצב שחוזר. ובסיפור היסטורי בודקים כל פרט מול המקור: מה שמופיע בו הוא עובדה, ומה שהכותב הוסיף הוא בדיה.
שלוש דוגמאות פתורות, לפני שאתם לבד
שלוש דוגמאות, כל אחת לשאלה אחרת: מי מספר, על מה בנוי ההומור, ומה בסיפור היסטורי הוא עובדה.
- מה כתוב בתוך המירכאות: "לא אכפת לי". אלה דבריה של מיכל.
- מה כתוב מחוץ להן: "אמרה מיכל", "הרשתה לעצמה". המספר מספר עליה, בגוף שלישי.
- מה המספר יודע: שמיכל בכתה רק כשאיש לא ראה. הוא יודע מה שהיא מסתירה.
- המספר: מספר כל-יודע. והדבר שהוא מגלה הוא בדיוק ההבדל בין מה שמיכל אומרת לבין מה שהיא מרגישה.
- מה המורה התכוונה: שיגידו לה דוגמה, כלומר מקרה שמסביר כלל.
- מה אלון עשה: הבין את "תנו לי" מילה במילה, ונתן לה חפץ ביד.
- על מה בנוי הצחוק: על הפער בין מה שהתכוונו לבין מה שהובן.
- סוג ההומור: ביטוי שמובן כפשוטו. לא מילה בשתי משמעויות, אלא צירוף שלם שנלקח מילה במילה.
- מה כתוב במקור: בספר נחמיה כתוב שהחומה נשלמה בעשרים וחמישה באלול. זו עובדה.
- מה אין במקור: נער בשם אליאב, ושהוא הניח את האבן האחרונה.
- ומה עם השם החרוט? גם עליו אין זכר במקור. הכותב הוסיף אותו.
- עובדה: התאריך שבו נשלמה החומה. בדיה: אליאב, האבן האחרונה והשם שחרט עליה.
תרגול מדורג בארבע רמות
הרמה הראשונה שואלת מי מספר. השנייה עוסקת בזמן, בסיבה ובנקודות מפנה. השלישית פותחת את ארבעת החלונות אל הדמות. הרביעית מביאה הומור וסיפור על רקע היסטורי. אם טעיתם, ההסבר יראה לכם מה פספסתם.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
מה לוקחים מכאן
- 1מי מספר: מסתכלים מחוץ למירכאות. "אני" שם הוא מספר בגוף ראשון.
- 2מספר כל-יודע מספר על הדמויות, ויודע מה שבלב של כולן.
- 3נקודת מפנה: בלעדיה, הסוף היה אחר.
- 4ארבעה חלונות: מעשים, דברים, מחשבות וקשרים. לפעמים הם מספרים דברים שונים.
- 5על מה בנוי הצחוק: שואלים, ולא מסתפקים ב"זה מצחיק".
- 6עובדה מול בדיה: כל פרט נבדק מול המקור.
| הקול | איך מזהים | מה הוא יכול לספר |
|---|---|---|
| מספר בגוף ראשון | "אני", "ראיתי" מחוץ למירכאות | מה שעבר עליו. מה שבלב של אחרים רק מנחש |
| מספר כל-יודע | הוא, היא, הם, ומה שבלב של כמה דמויות | את הסיפור כולו |
| דמות שמדברת | בתוך מירכאות | את מה שהיא אומרת, וכך גם מעט ממי שהיא |
