מי מספר את הסיפור?
כל סיפור מגיע אלינו דרך מישהו. לפעמים זו אחת הדמויות, שאומרת "אני" ומספרת מה שעבר עליה. לפעמים זה מספר שאינו אחת הדמויות, ויודע את הסיפור כולו. בדף הזה נלמד לזהות את נקודת התצפית שממנה הסיפור מסופר, ולהבחין בין מספר בגוף ראשון לבין מספר כל-יודע. ונוסיף עוד ארבעה כלים של קורא: למצוא את נקודת המפנה בעלילה, להכיר דמות דרך מעשיה, דבריה, מחשבותיה וקשריה עם אחרים, להבחין בסוגים שונים של הומור, ולהפריד בסיפור היסטורי בין עובדה לבין בדיה.
אותו רגע, בשני קולות. בכרטיס הראשון מספרת אחת הדמויות. היא אומרת "ניסיתי", ויודעת רק מה שעובר עליה. בכרטיס השני מספר שרואה את שתי הדמויות מבפנים, ויודע מה שאף אחת מהן אינה יודעת: שגם רון, בצד השני של הבמה, רועד מפחד. השאלה "מי מספר?" משנה את כל מה שאנחנו יודעים.
חמש שאלות לקורא
סיפור טוב אפשר לקרוא פעם אחת בשביל העלילה, ופעם שנייה בשביל הדרך שבה הוא בנוי. בקריאה השנייה שואלים חמש שאלות. לא כל שאלה מתאימה לכל סיפור: שאלת ההומור מתאימה לסיפור מצחיק, ושאלת העובדות לסיפור היסטורי. אבל מי שמכיר את כולן רואה בכל סיפור הרבה יותר.
| השאלה | מה מחפשים בטקסט |
|---|---|
| 1מי מספר? | "אני", "ראיתי" מחוץ למירכאות: מספר בגוף ראשון. הוא, היא, ומה שבלב של כמה דמויות: מספר כל-יודע. |
| 2איפה הסיפור מתהפך? | אירוע שאחריו הסיפור הולך לכיוון אחר. לפעמים מילה כמו "לפתע" מסמנת אותו. |
| 3איך מכירים את הדמות? | מה היא עושה, מה היא אומרת, מה היא חושבת, ואיך היא מתנהגת עם אחרים. |
| 4מה מצחיק כאן, ולמה? | מילה בשתי משמעויות, ביטוי שמובן כפשוטו, מצב שחוזר. ויש עוד סוגים. |
| 5מה קרה באמת? | מה שאפשר למצוא במקור הוא עובדה. מה שהכותב הוסיף הוא בדיה. |
שישה כרטיסים, חמש שאלות
שני הכרטיסים הראשונים עונים על השאלה "מי מספר?", כלומר מהי נקודת התצפית. כל אחד מן הכרטיסים האחרים עונה על שאלה אחת מן השאלות שנותרו.
מספר בגוף ראשון
המספר הוא אחת הדמויות שחוו את האירועים. הוא אומר אני, והפעלים שלו בגוף ראשון: ראיתי, רצתי, אחשוב. הוא מספר מה שהוא עצמו ראה, שמע והרגיש. מה שעובר בלב של דמויות אחרות הוא יכול רק לנחש, או לשמוע מהן.
מספר כל-יודע
המספר אינו אחת הדמויות. הוא מספר עליהן: הוא, היא, הם. והוא יודע את הסיפור כולו, גם מה שעובר בלב של כל אחת מן הדמויות, גם מה שהיא לא אמרה לאיש, וגם מה שדמות אחת אינה יודעת על השנייה.
נקודת מפנה
אירועים בעלילה קשורים זה לזה בזמן (קודם, אחר כך) ובסיבה (בגלל, ולכן). את זה אתם כבר יודעים. נקודת מפנה היא אירוע שבא אחרי שהבעיה כבר תוארה, ומכריע לאיזה כיוון הסיפור ימשיך. לפעמים מילה כמו לפתע או פתאום מסמנת אותה. כדי לבדוק, שואלים: אילו האירוע הזה לא היה קורה, האם הסיפור היה נגמר אחרת?
ארבעה חלונות אל הדמות
מכירים דמות דרך מעשיה (מה היא עושה), דבריה (מה היא אומרת ואיך), מחשבותיה (מה עובר בה, גם כשאינה אומרת) וקשריה עם דמויות אחרות (איך היא מתנהגת אליהן, ואיך הן מתנהגות אליה). את המחשבות מגלה לנו המספר: מספר בגוף ראשון את מחשבותיו שלו, ומספר כל-יודע את מחשבותיהן של כל הדמויות.
מה מצחיק כאן, ולמה?
אין רשימה סגורה של סוגי הומור. בקטעים של הדף הזה תפגשו שלושה: מילה אחת בשתי משמעויות, שדמות אחת מבינה כך ואחרת אחרת; ביטוי שמובן כפשוטו, כמו מי ששומע "תפתח את העיניים" ופוקח אותן לרווחה; ומצב שחוזר שוב ושוב, ובכל פעם קצת יותר. השאלה "על מה בנוי הצחוק?" עוזרת לראות איך הכותב בנה אותו.
עובדה ובדיה בסיפור היסטורי
סיפור היסטורי, או סיפור על רקע היסטורי, משלב שני דברים. יש בו עובדות: אנשים, מקומות ואירועים שאפשר למצוא גם במקור שהסיפור נשען עליו. ויש בו בדיה: דמויות, שיחות ומחשבות שהכותב הוסיף. כדי להבחין, בודקים כל פרט מול המקור. פרט שמופיע במקור הוא עובדה; פרט שאין לו זכר במקור הוא כנראה בדיה.
דוגמאות פתורות
שלוש דוגמאות. הראשונה מראה את המלכודת הנפוצה בשאלה "מי מספר?", השנייה מחפשת את נקודת המפנה, והשלישית מפרידה בין עובדה לבדיה.
- מחפשים "אני": יש, אבל רק בתוך המירכאות. אלה דבריו של דני, ולא דברי המספר.
- מי מספר את שאר הקטע? "אמר דני", "היא שתקה". המספר מספר עליהם מבחוץ, בגוף שלישי.
- מה הוא יודע: מה שבלבה של האחות, דבר שהיא לא אמרה לאיש.
- המספר: מספר כל-יודע. "אני" שבתוך דבריה של דמות אינו הופך את הסיפור לסיפור בגוף ראשון.
- מה הבעיה: הרפסודות של גיל טובעות, שוב ושוב.
- קשרי זמן וסיבה: קודם הניסיונות, אחר כך השרטוט, ובגלל השרטוט הרפסודה מצליחה.
- מה משנה את הכיוון: מציאת השרטוט. עד אליה, כישלון אחר כישלון; ממנה והלאה, הצלחה.
- נקודת המפנה: מציאת השרטוט במחסן. אילו לא היה מוצא אותו, הסיפור היה נגמר אחרת.
- מה כתוב במקור: בספר נחמיה מסופר שנחמיה יצא בלילה עם אנשים מעטים ובדק את חומות ירושלים הפרוצות. זו עובדה מן המקור.
- מה אין במקור: נער בשם אליאב, ושהלך אחרי נחמיה בסתר.
- ומה עם הפחד? את מחשבותיה ורגשותיה של דמות בדויה רק הכותב יכול לדעת, ולכן גם הם בדיה.
- עובדה: היציאה בלילה ובדיקת החומות. בדיה: אליאב, וכל מה שעבר עליו.
תרגול אינטראקטיבי
שלוש רמות. קודם מי מספר את הסיפור, אחר כך נקודת המפנה ואפיון הדמות, ובסוף ההומור והעובדות שבסיפור היסטורי.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
הנקודות שכדאי לזכור
- 1מספר בגוף ראשון: אחת הדמויות. אומר "אני", ויודע בוודאות רק מה שעבר עליו.
- 2מספר כל-יודע: אינו אחת הדמויות, מספר עליהן, ויודע את הסיפור כולו, גם מה שבלבן.
- 3"אני" בתוך מירכאות שייך לדמות שמדברת, ולא למספר.
- 4נקודת מפנה: אירוע שמכריע לאיזה כיוון הסיפור ימשיך. בלעדיו, הסוף היה אחר.
- 5ארבעה חלונות אל הדמות: מעשים, דברים, מחשבות וקשרים עם אחרים.
- 6בסיפור היסטורי בודקים כל פרט מול המקור: מה שמופיע בו הוא עובדה, ומה שהכותב הוסיף הוא בדיה.
| מספר בגוף ראשון | מספר כל-יודע | |
|---|---|---|
| מי הוא | אחת הדמויות | אינו אחת הדמויות |
| איך הוא מדבר | אני, ראיתי, הלכתי | הוא, היא, הם |
| מה הוא יודע | מה שעבר עליו, ומה שבלבו | את הסיפור כולו, ומה שבלב של כל הדמויות |
| מה שבלב של אחרים | רק מנחש, או שומע מהם | יודע ומספר |
