ניבים ופתגמים מן המקורות
כשהמורה אומרת "תסבירו לי על רגל אחת", אף אחד בכיתה לא נעמד על רגל אחת. כולם מבינים שהיא מבקשת הסבר קצר. בדף הזה נכיר שנים עשר ניבים ופתגמים, ואחד עשר מהם באו אלינו מן המקורות היהודיים: מן המקרא, מפרקי אבות ומן התלמוד. ועל כל אחד מהם כדאי לשאול שתי שאלות: מה הוא אומר, ומתי משתמשים בו.
לפניכם שנים עשר ביטויים: ניבים ופתגמים. לחצו על אחד מהם, והארון יראה לכם מאין הוא בא, מה הוא אומר ואיך משתמשים בו במשפט. אם הוא ניב או פתגם, את זה תחליטו בעצמכם.
שני ביטויים, ושני תפקידים שונים. "על רגל אחת" הוא ניב: צירוף קצר שנכנס לתוך משפט שלנו, ואין להבין אותו כפשוטו. "אמור מעט ועשה הרבה" הוא פתגם: משפט שלם שעומד בפני עצמו ונותן עצה. ושניהם באו אלינו מן המקורות היהודיים.
ניב נכנס למשפט, פתגם עומד לבד
נשים את שני הביטויים מן הפתיחה זה מול זה. שניהם קבועים, ושניהם באו מן המקורות, אבל התפקיד שלהם שונה לגמרי. הניב צריך משפט שיכיל אותו, והפתגם הוא המשפט עצמו:
ניב
פתגם
שישה דברים שכדאי לדעת
שני כרטיסים מגדירים, שניים מסבירים איך מבחינים ואיך קוראים ביטוי בתוך משפט, ושניים מספרים מאין הביטויים באו ומה עוד מחכה בדפים אחרים.
מהו ניב
ניב הוא צירוף קבוע שאין להבין כפשוטו: המשמעות שלו אינה סכום המילים שבו. מי שאומר על רגל אחת אינו מדבר על רגליים בכלל. את המשמעות של ניב לומדים כמו שלומדים מילה חדשה.
מהו פתגם
פתגם הוא משפט שלם שמביע אמת כללית, ובא ללמד לקח או לתת עצה, אזהרה או הנחיה להתנהגות טובה. אמור מעט ועשה הרבה מלמד מה חשוב יותר: המעשים, ולא הדיבורים.
איך מבחינים
שואלים שתי שאלות. האם זה משפט שלם, שאפשר לומר לבד? והאם הוא מלמד לקח או נותן עצה? אם התשובה לשתיהן כן, זה פתגם. אם זה צירוף שצריך משפט סביבו כדי לומר משהו, וגם אין להבין אותו כפשוטו, זה ניב.
ההקשר מכריע
לפעמים אותן מילים נאמרות גם כפשוטן, ואז אין שם ניב בכלל. ההבדל לא נמצא בצירוף עצמו אלא במשפט שסביבו. לכן קוראים תמיד את כל המשפט, ורק אחר כך מחליטים. שתי הדוגמאות שלמטה מראות את זה.
מאין הם באו
אחד עשר מן הביטויים בארון באו מן המקורות היהודיים: מספרי המקרא, מפרקי אבות שבמשנה ומן התלמוד הבבלי. מקור נכתב כאן רק כשהוא ודאי, ולכן לביטוי אחד בארון לא נכתב מקור. לומדים כאן את הביטוי ואת המשמעות שלו, ולא את הטקסט העתיק שממנו בא.
ומה בדפים אחרים
הדף הזה עוסק בביטויים עצמם. על הלשון המיוחדת של הטקסטים העתיקים, המילים והצורות שבהם, יש דף משלו: הרבדים ההיסטוריים של השפה. ומטבעות הלשון שבנויים בצורת סמיכות נלמדו בדף נפרד, ואינם חוזרים כאן.
שלוש דוגמאות פתורות
הראשונה מזהה ניב בתוך משפט, השנייה בוחרת פתגם שמתאים למצב, והשלישית מוצאת משפט שבו ניב נאמר במקום הלא נכון. אלה שלושת סוגי השאלות שתפגשו בתרגול שלמטה.
- שואלים אם זה כפשוטו: האם הדובר מבקש שמישהו יעמוד על רגל אחת? לא. אז יש כאן צירוף שאין להבין כפשוטו.
- שואלים אם זה משפט שלם: "על רגל אחת" לבדו אינו אומר דבר. הוא חלק מן המשפט, ולכן זה ניב ולא פתגם.
- מחפשים רמז בהקשר: "אין לי זמן עכשיו" מגלה מה הדובר רוצה: הסבר קצר.
- זה ניב, והוא אומר בקיצור, רק את עיקר הדברים. הוא בא מן התלמוד הבבלי, ממסכת שבת.
- מבינים את המצב: הרבה דיבורים והבטחות, ומעט מאוד מעשים.
- מחפשים פתגם שמדבר על זה: פתגם שמעמיד את הדיבור מול המעשה.
- בודקים שזה באמת פתגם: "אמור מעט ועשה הרבה" הוא משפט שלם, והוא נותן עצה.
- הפתגם המתאים: אמור מעט ועשה הרבה. נתן עשה בדיוק את ההפך ממה שהפתגם מייעץ.
- נזכרים מה הניב אומר: על רגל אחת פירושו בקיצור.
- בודקים את שאר המשפט: "במשך שעתיים" אומר את ההפך הגמור: הסבר ארוך מאוד.
- מתקנים: או שמוחקים את הניב, או שמקצרים את ההסבר.
- הניב עצמו כתוב נכון, אבל הוא אינו מתאים למשפט. אפשר לכתוב: "הסברתי לו על רגל אחת, בשתי דקות".
תרגול בשלוש רמות
ברמה הראשונה מבחינים בין ניב לפתגם, בשנייה מחליטים מה הביטוי אומר על מה שקרה, ובשלישית בוחרים את הביטוי שמתאים למצב ומוצאים שימוש שגוי. את המשמעויות תמצאו בארון שלמעלה, אבל המצבים כאן חדשים, ואת ההחלטה עושים לבד.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
הנקודות שכדאי לזכור
- 1ניב: צירוף קבוע שאין להבין כפשוטו. הוא נכנס לתוך משפט.
- 2פתגם: משפט שלם שמלמד לקח או נותן עצה.
- 3שתי שאלות מבחינות ביניהם: האם זה משפט שלם, והאם יש בו לקח.
- 4ההקשר מכריע אם המילים נאמרו כפשוטן או כניב.
- 5רבים מהם באו מן המקורות היהודיים, ומקור נכתב רק כשהוא ודאי.
- 6משתמשים בהם במצב המתאים. ניב שנאמר במקום הלא נכון נשמע מוזר, גם כשכל מילה בו נכונה.
| הביטוי | מאין הוא בא |
|---|---|
| על רגל אחת | התלמוד הבבלי, מסכת שבת |
| דן לכף זכות | פרקי אבות, פרק א |
| נחבא אל הכלים | ספר שמואל א, פרק י |
| חיפש בנרות | ספר צפניה, פרק א |
| ראה את הנולד | פרקי אבות, פרק ב |
| מן הפח אל הפחת | לא נכתב מקור, כי הוא אינו ודאי |
| לך אל נמלה, עצל, ראה דרכיה וחכם | ספר משלי, פרק ו |
| טוב שכן קרוב מאח רחוק | ספר משלי, פרק כז |
| איזהו חכם? הלומד מכל אדם | פרקי אבות, פרק ד |
| אמור מעט ועשה הרבה | פרקי אבות, פרק א |
| אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו | פרקי אבות, פרק ד |
| לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד | פרקי אבות, פרק ב |
