שאלה אחת מאחורי כל המשפטים
ההבדל בין פעיל לסביל כבר הוסבר לכם, וכאן ההסבר נגמר וההפעלה מתחילה. בפתח עומד שולחן מיון, ובו שמונה משפטים שאתם מחלקים לפי מה שקרה בהם לעושה הפעולה. בעקבותיו שישה כרטיסים קצרים, ואז 24 שאלות שהצורות בהן נעשות חמקמקות יותר: תחילה זיהוי הצורה, אחר כך המעקב אחרי מי שנעלם, ולבסוף הפיכה בין הצורות וקריאה של כותרות. המשפטים כאן כולם מדף הלימוד, ולא נוסף להם אף פועל חדש.
אירוע אחד, ולעושה הפעולה שלושה מקומות אפשריים. ״התלמידים שטפו את החלונות״ מציב אותו בראש המשפט. ״החלונות נשטפו על ידי התלמידים״ מוריד אותו אל הצירוף על ידי. ״החלונות נשטפו לפני החג״ מוותר עליו לגמרי. אותם חלונות, אותה שטיפה, ושלוש כמויות שונות של מידע שמגיעות אליכם. כל התרגול שלמטה הוא בעצם שאלה אחת שחוזרת: איפה נמצא עכשיו מי שעשה את הפעולה?
סדר הבדיקה: ארבע שאלות על משפט אחד
כשמגיעה שאלה, לא מנחשים ולא הולכים לפי תחושה. עוברים בארבעה צעדים קבועים, תמיד באותו סדר, וכל צעד מקרב אתכם אל עושה הפעולה. הצעד הראשון רק מאתר את הנושא, השני שואל אם הנושא עשה או קיבל, והשלישי והרביעי הם שני המבחנים הקצרים שהדף לימד אתכם. שימו לב שהצעד הרביעי אינו נעצר ב״סביל״: הוא ממשיך ושואל גם אם עושה הפעולה עדיין כתוב במשפט או שנעלם ממנו. זה בדיוק ההבדל שהתרגול הזה מודד:
- 1 מי או מה עומד בראש המשפט? החלונות. זו נקודת הפתיחה, ועוד לא הכרענו כלום
- 2 הנושא עשה את הפעולה, או שהיא נעשתה בו? חלון אינו שוטף דבר, שוטפים אותו. הנושא מקבל
- 3 באה אחרי הפועל המילה ״את״? לא, ואי אפשר גם להוסיף אותה. אין כאן סימן של פעיל
- 4 אפשר להוסיף ״על ידי מישהו״ בלי לשבור? אפשר, והמשפט נשאר תקין. אבל מי ששטף אינו כתוב בו
שש כרטיסיות תזכורת
שש הכרטיסיות שלפניכם אינן שיעור נוסף על פעיל וסביל, אלא שורה אחת לכל נושא שהוצג שם בפירוט. קראו אותן פעם אחת. משפט שיתחמק, הסימן שמכריע אותו כאן. את בן הזוג הסביל של כל בניין בנפרד אין כאן, בדיוק כמו בדף הלימוד; הוא מחכה לחטיבה העליונה.
פעיל: הנושא עושה
מי שעומד בראש המשפט הוא גם מי שעשה את הפעולה. התלמידים שטפו את החלונות. שואלים ״מי עשה?״ ומקבלים תשובה מיד, בלי לחפש.
סביל: הנושא מקבל
מי שעומד בראש הוא מי שהפעולה נעשתה בו. החלונות נשטפו. חלון אינו שוטף כלום, שוטפים אותו. זו כל ההבחנה, והיא נמדדת במשמעות ולא בשם הבניין.
המשמעות לא זזה
שני המשפטים מדווחים על אותו אירוע ממש. מה שהשתנה הוא נקודת המבט: על מי המשפט מדבר קודם, ומה עלה בגורלו של עושה הפעולה. השטיפה עצמה זהה.
שני מבחנים קצרים
מבחן ״את״: אם אחרי הפועל באה ״את״, הפועל פעיל. מבחן ״על ידי״: אם אפשר להוסיף ״על ידי מישהו״ בלי לשבור את המשפט, הפועל סביל. שניהם עובדים בשנייה.
הבניינים, בקצרה
צורות הפעיל הן בבניינים קל, פיעל והפעיל, וצורות הסביל בבניינים פועל, הופעל ולעתים נפעל. המילה ולעתים היא לב העניין: לא כל נפעל הוא סביל, ולכן שם הבניין לבדו אינו מכריע.
מה קורה בכותרת
כותרת עיתון חייבת להיות קצרה, והסביל מרשה לה לוותר על עושה הפעולה. הרווח הוא מקום; המחיר הוא מידע חסר. קורא טוב שם לב למי שאינו שם, ולא רק למה שכתוב.
שלוש דוגמאות פתורות, לפני שאתם לבד
שלוש הדוגמאות עובדות על זוג משפטים אחד מן הדף, כדי שתראו את אותה דרך עבודה משלושה כיוונים: פעם מזהים צורה, פעם הופכים מסביל לפעיל, ופעם הופכים בחזרה. שאר המשפטים מחכים לכם בשולחן המיון ובתרגול.
- מוצאים את הנושא: החלונות. הם עומדים בראש המשפט.
- שואלים אם הנושא עשה או קיבל: חלון אינו שוטף דבר, שוטפים אותו.
- מבחן ״את״: אחרי הפועל אין ״את״, וגם אי אפשר להוסיף אותה.
- מבחן ״על ידי״: ״החלונות נשטפו על ידי מישהו״ נשאר משפט תקין.
- המשפט סביל, ועושה הפעולה נעלם ממנו לגמרי.
- מזהים: הנושא ״החלונות״ הוא מקבל הפעולה, כפי שראינו זה עתה.
- מחפשים את עושה הפעולה: המשפט אינו מוסר אותו, ולכן אנחנו נאלצים להוסיף אותו.
- מציבים אותו בראש: נניח שהיו אלה התלמידים.
- מחזירים את ״את״: מקבל הפעולה יורד ממקומו ומקבל את הסימן שלו.
- התלמידים שטפו את החלונות. שימו לב: כאן הוספנו מידע שלא היה בטקסט, וזו סיבה טובה לזכור שהסביל הסתיר משהו.
- מוצאים את מקבל הפעולה: החלונות, והם מסומנים במילה ״את״.
- מעלים אותו לראש ומוחקים את ״את״: ״החלונות...״, כי מקבל הפעולה כבר בראש ואין למילה הזאת מה לעשות.
- מחליפים את צורת הפועל: שטפו הופך לנשטפו.
- מורידים את עושה הפעולה במקום למחוק אותו: הצירוף ״על ידי״ הוא המקום שנועד לו.
- החלונות נשטפו על ידי התלמידים. סביל, ובכל זאת לא איבדנו כאן שום מידע.
תרגול מדורג בארבע רמות
הרמה הראשונה מבקשת רק להכריע פעיל או סביל. השנייה עוקבת אחרי עושה הפעולה ושואלת לאן הלך ומה נשאר בלעדיו. השלישית עוברת להפיכה בין הצורות, ושם כבר צריך לזכור מה קורה למילה ״את״. הרביעית היא הכותרות ומקרי הגבול, ובראשם הנפעל שאינו סביל. אם טעיתם, עצרו וקראו את ההסבר: הוא אומר לכם איפה בדיוק נמצא עושה הפעולה באותו משפט.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
מה לוקחים מכאן
- 1לא מנחשים. ארבעת הצעדים עובדים על כל משפט, גם על כזה שלא ראיתם מעולם.
- 2הראש אינו מוכיח כלום. מי שעומד בראש המשפט יכול להיות עושה הפעולה, ויכול להיות דווקא מי שקיבל אותה.
- 3שני המבחנים מכריעים בשנייה: ״את״ מסגירה פעיל, ו״על ידי״ מסגירה סביל.
- 4סביל אינו תמיד הסתרה. לפעמים עושה הפעולה נשאר, אלא שירד אל ״על ידי״.
- 5שם הבניין אינו התשובה. לא כל נפעל הוא סביל, ומקרה הגבול הזה נשאל כאן במפורש.
- 6בכותרת יש מחיר. מה שהתקצר הוא בדיוק מה שנעלם, וכדאי לשאול מי עשה.
| הצעד | השאלה ששואלים | מה התשובה מלמדת |
|---|---|---|
| 1. מאתרים נושא | מי או מה עומד בראש המשפט? | עוד לא הכרעתם דבר. זו רק נקודת הפתיחה |
| 2. עשה או קיבל | הנושא עשה את הפעולה, או שהיא נעשתה בו? | עשה, המשפט פעיל. קיבל, המשפט סביל |
| 3. מבחן ״את״ | אחרי הפועל באה המילה ״את״? | אם באה, הפועל פעיל. זהו הסימן המהיר ביותר |
| 4. מבחן ״על ידי״ | אפשר להוסיף ״על ידי מישהו״ בלי לשבור? | אם אפשר, הפועל סביל. ואז בדקו אם עושה הפעולה כתוב או נעלם |
מקרה הגבול, כדי שלא תיפלו בו: ״דני נכנס לכיתה״ בנוי בנפעל, ובכל זאת אינו סביל. דני נכנס בעצמו, ואי אפשר להוסיף ״על ידי מישהו״. לכן לא כל נפעל הוא סביל, וכשהבניין מבלבל חוזרים אל שני המבחנים ולא אל השם. את בן הזוג הסביל של כל בניין בנפרד לא בדקנו כאן כלל; הוא נלמד בחטיבה העליונה.
