עובדה, דעה, ומילות העמדה
לפניכם מאמר טיעון קצר שכתב תלמיד כיתה ט׳ על השאלה אם התנדבות צריכה להיות חובה בבית הספר. הוא אינו מסתיר את עמדתו, ובכל זאת לא כל משפט בו הוא דעה: יש בו מספרים שאפשר לספור, ויש בו שיפוטים שאפשר לחלוק עליהם. כשתקראו, שימו לב לשני דברים בלבד: מה אפשר להעמיד למבחן, ואילו מילים מסגירות שכאן מדברת דעה.
שישה משפטים לקוחים מן המאמר שבהמשך הדף. סווגו כל אחד עובדה או דעה, ובשורה האחרונה כתבו את מילת העמדה. אפשר לבדוק ← עובדה · יש שיפוט או מילת עמדה ← דעה. הראשונה פתורה כדוגמה.
שני משפטים על אותו נושא, ורק אחד אפשר לבדוק. במאמר שלפניכם כתוב "84 מהם דיווחו שהם מתנדבים באופן קבוע". אפשר לפתוח את השאלון ולספור. באותה פסקה כמעט כתוב גם "חבל, לדעתי, לקרוא לזה חוסר רצון". אין שאלון בעולם שיכריע אם חבל או לא חבל. הראשון עובדה, השני דעה, וההבדל אינו בנושא אלא בשאלה אחת: האם יש דרך לבדוק. ולרוב הכותב אפילו מסמן לנו את הדעה מראש, במילה קטנה אחת: לדעתי.
שלוש שאלות שמכריעות כל משפט
אל תנחשו לפי התחושה. על כל משפט במאמר שאלו שלוש שאלות קבועות, ובסדר הזה. ראשונה: אפשר לבדוק? אם יש מספר, תאריך, מדידה או ציטוט של דבר שנאמר, יש לאן ללכת ולבדוק. שנייה: יש כאן שיפוט? טוב או רע, ראוי או מיותר, חשוב או חבל. שלישית: יש מילת עמדה? לדעתי, אני סבור, ראוי, מוטב, חבל, אין ספק, למרבה הצער. ושימו לב לשתי מלכודות: עובדה איננה בהכרח אמת (גם משפט שגוי הוא עובדה, אם אפשר להעמידו למבחן), ומשפט אחד יכול להכיל את שתיהן - אז חותכים אותו לשניים ובודקים כל חצי בנפרד. הנה משפט אחד מן המאמר, מנותח לפי שלוש השאלות:
| אפשר לבדוק? | המשפט הראשון: כן. המספר רשום בשאלון. המשפט השני: לא. אין מקור שיכריע אם חבל. |
מספר מול שיפוט |
| יש שיפוט? | הראשון: אין. רק דיווח מה נכתב. השני: יש. הכותב אומר שהמסקנה הזו אינה ראויה. |
דיווח מול הערכה |
| יש מילת עמדה? | הראשון: אין. השני: שתיים, חבל ולדעתי. |
די באחת |
חובה להתנדב? מאמר טיעון
המאמר שלפניכם נכתב במיוחד לדף הזה, בקולו של תלמיד כיתה ט׳ הכותב לעיתון בית הספר. קראו אותו ברצף, פסקה אחר פסקה. בקריאה הראשונה אל תעצרו לסמן דבר, רק הבינו מה הוא טוען. בקריאה השנייה שאלו על כל משפט את שלוש השאלות מלמעלה. אחר כך יחכו לכם שלוש דוגמאות פתורות, סדנה קצרה ו-18 שאלות על המאמר עצמו.
פסקה א׳ · הדיון והעמדה
בשבוע שעבר נערך בבית הספר שלנו דיון פתוח בשאלה אחת: האם על כל תלמיד להתנדב 40 שעות בשנה, כחלק מחובותיו. שלוש כיתות תמכו, שתיים התנגדו, וכיתה אחת ביקשה עוד זמן לחשוב. השאלה לא נפלה מן השמים: היא עלתה אחרי שכמה תלמידים בשכבה ביקשו לפתוח מיזם התנדבות משלהם, וגילו שרובנו איננו יודעים כלל מה מוצע לנו בעיר. אני יושב בכיתה ט׳3, ואומר את עמדתי מיד, בלי להסתתר מאחורי ניסוחים זהירים: לדעתי, התנדבות צריכה להיות חובה. בהמשך אסביר מדוע, ואביא גם את הטענה החזקה ביותר נגדי.
פסקה ב׳ · מה שאפשר לספור
נתחיל בעובדות, כי בלעדיהן ויכוח הופך לריב. לפני הדיון העברנו שאלון בשש כיתות, ו-210 תלמידים ענו עליו. 84 מהם דיווחו שהם מתנדבים באופן קבוע. 69 כתבו שהיו רוצים להתנדב אך אינם יודעים היכן להתחיל, ו-57 כתבו שאינם מעוניינים כלל. את שלושת המספרים האלה אפשר לבדוק: הם רשומים בשאלון, ואפשר לספור אותם שוב מחר. זהו ההבדל בין עובדה ובין דעה. עובדה אפשר להעמיד למבחן, גם אם יתברר בסופו של דבר שהיא שגויה.
פסקה ג׳ · הנימוק שלי
וכאן מתחילה הדעה שלי, ואני מסמן אותה במפורש. אני סבור שהמספר האמצעי הוא החשוב מכולם. 69 תלמידים אינם מסרבים להתנדב, הם פשוט אינם יודעים היכן להתחיל. חבל, לדעתי, לקרוא לזה חוסר רצון. מי שלא נשלח מעולם אפילו לשעת ניסיון אחת אינו יודע מה הוא מפסיד. כשבית הספר קובע התנדבות כחובה הוא אינו מכריח איש להיות אדם טוב יותר, הוא רק פותח דלת ומראה היכן היא נמצאת.
פסקה ד׳ · הטענה שכנגד
ובכל זאת, לטענה שכנגד יש כוח, ואין טעם להעמיד פנים שאין לה. מתנגדי החובה אומרים כך: המילה התנדבות נגזרת מן השורש נ.ד.ב, ומשמעה מעשה שנעשה מרצון, ולפיכך הצירוף חובה להתנדב סותר את עצמו. יתרה מזאת, בדיון סיפרה תלמידה מכיתה ט׳1 שהתנדבה שנתיים בספרייה השכונתית, והפסיקה בדיוק בחודש שבו הפכה ההתנדבות לדרישה שנרשמת בתעודה. לדבריה, ברגע שהמעשה נמדד הוא חדל להיות שלה.
פסקה ה׳ · הסייג
הסיפור הזה שינה אצלי משהו, ולכן אני מסייג את עמדתי. אין די בכך שנרשום מספר שעות בתעודה ונקרא לזה חינוך. ראוי, לדעתי, שבית הספר יחייב את ההשתתפות אך יניח לתלמיד לבחור את המקום ואת התחום; שילווה את הבחירה ולא רק יבדוק אותה; ושהציון יינתן על הדיווח ועל ההתמדה, ולא על הרגש. חובה שיש בתוכה בחירה אמיתית אינה סותרת את ההתנדבות, היא רק דוחפת אותה להתחיל.
פסקה ו׳ · מה שאני מבקש מן הקורא
איני מתיימר לשכנע את כולם. אבל דבר אחד אני מבקש מן הקורא: קראו את המאמר הזה שוב, וסמנו בעיפרון אילו משפטים אפשר לבדוק, כלומר מספרים, תאריכים ודברים שנאמרו, ואילו משפטים נפתחים במילים לדעתי, אני סבור, חבל או ראוי. תגלו שהמאמר בנוי משתי שכבות: אחת שאפשר לאמת, ואחת שאפשר להתווכח עליה. הראשונה היא הקרקע שעליה אני עומד, השנייה היא הכיוון שאליו אני מבקש ללכת. שתיהן נחוצות, אבל אסור לבלבל ביניהן.
שלוש דוגמאות פתורות מן המאמר
בכל דוגמה נראה את הדרך, לא רק את התשובה: לאן חוזרים בטקסט, מה בודקים שם, ואיך מנסחים. שתי הראשונות מיישמות את שלוש השאלות, והשלישית היא כבר שאלה שדורשת לצרף שלוש פסקאות.
- שאלה 1, אפשר לבדוק? כן. הטקסט עצמו אומר איפה: "הם רשומים בשאלון, ואפשר לספור אותם שוב מחר". יש מקור, יש דרך, יש תוצאה שאפשר להשוות אליה.
- שאלה 2, יש שיפוט? אין. הכותב אינו אומר אם 84 זה הרבה או מעט, טוב או מאכזב. הוא רק מוסר מה נכתב.
- שאלה 3, יש מילת עמדה? אין. לא "לדעתי", לא "ראוי", לא "חבל". הפועל היחיד כאן הוא "דיווחו", וזה פועל מסירה.
- עובדה. ושימו לב: גם אם מישהו יספור ויגלה שהמספר האמיתי הוא 83, המשפט נשאר עובדה - עובדה שגויה. עובדה אינה מוגדרת לפי היותה נכונה אלא לפי היותה ניתנת לבדיקה.
- שאלה 1, אפשר לבדוק? לא. אין מספר, אין מדידה ואין מקור שיכריע אם באמת "חבל". אין לאן ללכת ולבדוק.
- שאלה 2, יש שיפוט? כן, וחזק. המילה "חבל" אומרת שמי שקורא לזה חוסר רצון עושה טעות. זו הערכה, לא דיווח.
- שאלה 3, יש מילת עמדה? יש שתיים באותו משפט קצר: "חבל" ו"לדעתי". די באחת מהן כדי לסמן דעה, והכותב שם דווקא שתיים - הוא רוצה שנדע במפורש שכאן הוא מדבר.
- דעה. מילות העמדה: חבל, לדעתי. השוו לפסקה שלפניה: אותו נושא בדיוק, ובכל זאת סוג משפט אחר לגמרי.
- איפה מתחילים לחפש: לא בפסקה ד׳ עצמה. חוזרים לסוף פסקה א׳, שם הוא כבר מודיע מראש: "ואביא גם את הטענה החזקה ביותר נגדי". כלומר זו החלטה מתוכננת, לא סטייה מן הנושא.
- מה יש בפסקה ד׳: היא נפתחת ב"ובכל זאת, לטענה שכנגד יש כוח, ואין טעם להעמיד פנים שאין לה". זו הודאה בכוח הצד השני, לא לעג לו.
- מה קורה מיד אחריה: פסקה ה׳ נפתחת במילים "הסיפור הזה שינה אצלי משהו". הטענה שכנגד לא נדחתה - היא הזיזה את הכותב, והוא מסייג בעקבותיה את עמדתו.
- הכותב מביא את הטענה שכנגד כדי להתמודד עם ההתנגדות החזקה ביותר, ולצמצם בעקבותיה את עמדתו לעמדה מדויקת יותר: חובה שיש בתוכה בחירה. התשובה הזו נלמדת מצירוף שלוש פסקאות (א׳, ד׳, ה׳) ואינה כתובה במשפט אחד.
18 שאלות על המאמר
כל שאלה כאן נענית מן המאמר שלמעלה בלבד. אין צורך בידע קודם על התנדבות, ואין שאלה שאפשר לענות עליה בלי לקרוא. שלושה מקבצים, בסדר עולה: קודם איתור מידע ישיר, אחר כך היסק ומשמעות מילה מהקשר, ולבסוף עובדה מול דעה, רעיון מרכזי ומטרת הכותב. אם נתקעתם, חזרו לפסקה שהשאלה מזכירה.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
הנקודות שכדאי לזכור
- 1עובדה היא משפט שאפשר להעמיד למבחן: לספור, למדוד, לבדוק במקור. דעה היא משפט שאפשר לחלוק עליו.
- 2שלוש שאלות על כל משפט: אפשר לבדוק? יש שיפוט? יש מילת עמדה?
- 3מילות עמדה נפוצות: לדעתי, אני סבור, ראוי, מוטב, חבל, כדאי, אין ספק, למרבה הצער, יש להניח.
- 4עובדה איננה בהכרח אמת. גם משפט שגוי הוא עובדה, אם יש דרך לבדוק אותו ולהראות שהוא שגוי.
- 5משפט אחד יכול להכיל את שתיהן. חתכו אותו לשני חלקים, ובדקו כל חלק בנפרד.
| ניסוחים זהירים | אמירה מעורפלת שאינה מתחייבת לעמדה | להעמיד למבחן | לבדוק אם משפט נכון או שגוי |
| הטענה שכנגד | הטענה של הצד המתנגד לעמדת הכותב | להעמיד פנים | להתנהג כאילו משהו נכון בעוד שאינו |
| נגזרת מן השורש | נוצרה מן השורש, ולכן היא נושאת את משמעותו | יתרה מזאת | ויותר מכך; מילת הוספה שמחזקת את הנאמר |
| חדל | פסק, הפסיק להיות | לסייג | לצמצם עמדה ולהוסיף לה תנאי |
| אין די בכך | זה אינו מספיק | מתיימר | טוען שיש בכוחו לעשות דבר מה |
| לאמת | לבדוק ולהראות שדבר מה נכון | מילת עמדה | מילה שמסגירה שהמשפט הוא דעה ולא דיווח |
