סִימָן קָטָן, וְכָל הַכַּוָּנָה מִשְׁתַּנָּה
אֶת הַנְּקֻדָּה וְאֶת סִימָן הַשְּׁאֵלָה אַתֶּם כְּבָר מַכִּירִים, וּשְׁנֵיהֶם עוֹבְדִים בְּסוֹף הַמִּשְׁפָּט. בַּפֶּרֶק הַזֶּה נִפְגֹּשׁ שְׁנֵי סִימָנִים שֶׁעוֹבְדִים דַּוְקָא בְּתוֹךְ הַמִּשְׁפָּט. הַפְּסִיק מַפְרִיד וְאוֹמֵר לַקּוֹרֵא לָנוּחַ לְרֶגַע, וְהַמֵּרְכָאוֹת עוֹטְפוֹת אֶת הַמִּלִּים הַמְּדֻיָּקוֹת שֶׁמִּישֶׁהוּ אָמַר. הֵם קְטַנִּים, כִּמְעַט לֹא רוֹאִים אוֹתָם, וּבְכָל זֹאת הֵם קוֹבְעִים מָה הַמִּשְׁפָּט אוֹמֵר.
בַּפֶּרֶק 18 שְׁאֵלוֹת בִּשְׁלוֹשָׁה סֵטִים, וְעוֹד חָמֵשׁ מְשִׂימוֹת שֶׁכּוֹתְבִים בָּהֶן לְבַד.
חֲזָרָה לְשַׁעַר הַחוֹבֶרֶת
שָׁלוֹשׁ מִלִּים, וּפְסִיק שֶׁזָּז מָקוֹם אֶחָד. שְׁנֵי הַמִּשְׁפָּטִים שֶׁלְּמַטָּה עֲשׂוּיִים מֵאוֹתָן שָׁלוֹשׁ מִלִּים בְּדִיּוּק, וְגַם הַסֵּדֶר שֶׁלָּהֶן זֵהֶה. הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁהִשְׁתַּנָּה הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל הַפְּסִיק, וּבְכָל זֹאת הָאֶחָד אוֹמֵר לָכֶם לַעֲצֹר וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר לָכֶם לְהַמְשִׁיךְ. סִימָן אֶחָד קָטָן הֶחְלִיף אֶת כָּל הַכַּוָּנָה, וְזוֹ הַסִּבָּה שֶׁפִּסּוּק אֵינוֹ קִשּׁוּט.
אֵיךְ בָּנוּי צִטּוּט
כְּשֶׁכּוֹתְבִים מָה שֶׁמִּישֶׁהוּ אָמַר, יֵשׁ בְּדֶרֶךְ כְּלָל שְׁלוֹשָׁה חֲלָקִים, וּלְכָל אֶחָד מָקוֹם קָבוּעַ. קֹדֶם בָּא מִי אָמַר, אַחֲרָיו נְקֻדָּתַיִם, וְאָז הַמִּלִּים עַצְמָן בְּתוֹךְ מֵרְכָאוֹת. הַפֹּעַל שֶׁמְּסַפֵּר מִי דִּבֵּר, כְּמוֹ "אָמְרָה" אוֹ "שָׁאַל", נִשְׁאָר תָּמִיד מִחוּץ לַמֵּרְכָאוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֵינוֹ חֵלֶק מִמָּה שֶׁנֶּאֱמַר. וְהַכְּלָל הַשֵּׁנִי, זֶה שֶׁשּׁוֹכְחִים: אִם הַדּוֹבֵר שָׁאַל אוֹ קָרָא, סִימָן הַשְּׁאֵלָה אוֹ סִימָן הַקְּרִיאָה נִכְנָס לְתוֹךְ הַמֵּרְכָאוֹת, כִּי הוּא שַׁיָּךְ לוֹ וְלֹא לַמְּסַפֵּר. אֶפְשָׁר גַּם לַהֲפֹךְ אֶת הַסֵּדֶר וּלְהַתְחִיל בַּמֵּרְכָאוֹת, וְאָז מִי שֶׁאָמַר יָבוֹא אַחֲרֵיהֶן. הַכְּלָלִים אֵינָם מִשְׁתַּנִּים.
אָבִיב עָמְדָה לִפְנֵי קִיר הַטִּפּוּס וְהִבִּיטָה לְמַעְלָה. הַמַּדְרִיךְ שָׁאַל: "אָבִיב, אַתְּ רוֹצָה לְנַסּוֹת?" הִיא הִנִּיעָה אֶת רֹאשָׁהּ, אָחֲזָה בָּאֶבֶן הָרִאשׁוֹנָה, בָּדְקָה שֶׁהִיא יַצִּיבָה וְטִפְּסָה. בַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ הִיא הִסְּסָה, אֲבָל לֹא יָרְדָה. "עוֹד אַחַת", אָמְרָה לְעַצְמָהּ וְהִמְשִׁיכָה עַד שֶׁנָּגְעָה בַּפַּעֲמוֹן.
מָה חָשׁוּב לִזְכֹּר
אַרְבַּע כַּרְטִיסִיּוֹת עַל הַפְּסִיק, וּשְׁתַּיִם עַל הַמֵּרְכָאוֹת. אֵין כָּאן שׁוּם סִימָן חָדָשׁ, וְהַכֹּל כְּבָר נִלְמַד בְּכִתָּה ג׳.
פְּסִיק בִּרְשִׁימָה
כְּשֶׁמּוֹנִים כַּמָּה דְּבָרִים בַּשּׁוּרָה, , בָּא בֵּין פְּרִיט לִפְרִיט. אֲבָל לִפְנֵי הַפְּרִיט הָאַחֲרוֹן בָּאָה ו וְלֹא פְּסִיק. זֶה הַמָּקוֹם שֶׁטּוֹעִים בּוֹ הֲכִי הַרְבֵּה, וְהוּא כְּלָל אֶחָד קָצָר שֶׁשָּׁוֶה לִזְכֹּר.
פְּסִיק בִּפְנִיָּה
כְּשֶׁקּוֹרְאִים לְמִישֶׁהוּ בִּשְׁמוֹ בְּתוֹךְ מִשְׁפָּט, הַפְּסִיק מַפְרִיד בֵּינוֹ לְבֵין כָּל הַשְּׁאָר. זֶה עוֹבֵד בַּפְּתִיחָה וְגַם בַּסּוֹף. בְּלִי הַפְּסִיק הַפְּנִיָּה מִתְעָרֶבֶת בַּמִּשְׁפָּט, וְיוֹצֵא מַשֶּׁהוּ אַחֵר לְגַמְרֵי.
פְּסִיק לִפְנֵי מִלַּת קִשּׁוּר
כְּשֶׁבַּמִּשְׁפָּט שְׁנֵי חֲלָקִים, וּבָאֶמְצַע יוֹשֶׁבֶת מִלָּה כְּמוֹ אֲבָל אוֹ כִּי אוֹ לָכֵן, הַפְּסִיק בָּא לִפְנֵי הַמִּלָּה וְלֹא אַחֲרֶיהָ. לַקּוֹרֵא הוּא אוֹמֵר: עֲצֹר כָּאן רֶגַע קָצָר, וְאַל תַּעֲצֹר לְגַמְרֵי.
וְהָאַזְהָרָה: פְּסִיק מְיֻתָּר
פְּסִיק מְיֻתָּר מַזִּיק בְּדִיּוּק כְּמוֹ פְּסִיק חָסֵר, וְהוּא שָׁכִיחַ הַרְבֵּה יוֹתֵר. לִפְנֵי כָּל פְּסִיק שַׁאֲלוּ שְׁאֵלָה אַחַת: מָה הוּא מַפְרִיד כָּאן? אִם יֵשׁ תְּשׁוּבָה, רְשִׁימָה אוֹ פְּנִיָּה אוֹ שְׁנֵי חֲלָקִים, הוּא בִּמְקוֹמוֹ. אִם אֵין תְּשׁוּבָה, אֵין פְּסִיק. אֹרֶךְ הַמִּשְׁפָּט לְעוֹלָם אֵינוֹ סִבָּה.
מֵרְכָאוֹת: הַמִּלִּים כִּלְשׁוֹנָן
הֵן עוֹטְפוֹת אֶת מָה שֶׁמִּישֶׁהוּ אָמַר, מִלָּה בְּמִלָּה. הֵן הַהַבְטָחָה שֶׁלָּכֶם לַקּוֹרֵא שֶׁלֹּא שִׁנִּיתֶם דָּבָר. וְהֵן בָּאוֹת תָּמִיד בְּזוּג: אַחַת פּוֹתַחַת וְאַחַת סוֹגֶרֶת, וְהַזּוּג הוּא שֶׁאוֹמֵר אֵיפֹה הַצִּטּוּט מַתְחִיל וְאֵיפֹה הוּא נִגְמָר.
וּמָתַי אֵין מֵרְכָאוֹת
לֹא כָּל מְסִירָה שֶׁל דְּבָרִים הִיא צִטּוּט. כִּתְבוּ אַבָּא הִזְכִּיר לִי שֶׁהַסֵּפֶר צָרִיךְ לַחְזֹר לַסִּפְרִיָּה, וְאֵין כָּאן מֵרְכָאוֹת כְּלָל: נִמְסַר הַתֹּכֶן, וְלֹא הַמִּלִּים שֶׁיָּצְאוּ מִפִּיו. הַמִּבְחָן פָּשׁוּט: אִם אַתֶּם יְכוֹלִים לְהַבְטִיחַ שֶׁאֵלֶּה בְּדִיּוּק הַמִּלִּים, שִׂימוּ מֵרְכָאוֹת, וְאִם לֹא, אַל תָּשִׂימוּ. לִשְׁתֵּי הַדְּרָכִים יֵשׁ שֵׁם, דִּבּוּר יָשִׁיר וְדִבּוּר עָקִיף, וְאֶת הַהֶבְדֵּל תִּלְמְדוּ לְעֹמֶק בַּכִּתּוֹת הַגְּבוֹהוֹת.
דָּנָה בּוֹאִי לְכָאן אָרַזְתִּי כּוֹבַע בַּקְבּוּק וְחֶבֶל הַמְּאַמֵּן שָׁאַל מָתַי אַתֶּם מוּכָנִים
דָּנָה, בּוֹאִי לְכָאן. אָרַזְתִּי כּוֹבַע, בַּקְבּוּק וְחֶבֶל. הַמְּאַמֵּן שָׁאַל: "מָתַי אַתֶּם מוּכָנִים?"
שלוש דוגמאות פתורות
הפינה בלי הניקוד גדלה עוד. בפרק הזה מנוקדים הפתיחה, הכרטיסיות, קטע הקריאה ושני הסטים הראשונים, וכל השאר כתוב כמו בספר של כיתה ד׳. בפרק הבא כמעט לא יישאר ניקוד, וזה בדיוק מה שאמור לקרות בשנה הזאת.
- מוצאים קודם מי אמר. "אמא קראה מהמטבח" הוא החלק של המספר, ואחריו יבואו נקודתיים.
- מוצאים את המילים שנאמרו. "דני בוא לאכול" יצא מפיה של אמא, ולכן הוא ייכנס לתוך מירכאות.
- בודקים בתוך הציטוט עצמו. אמא פונה לדני בשמו, ולכן צריך פסיק אחרי השם.
- בודקים איזה סימן חותם את הציטוט. אמא לא שאלה, היא קראה, ולכן סימן קריאה, והוא נכנס פנימה.
- אמא קראה מהמטבח: "דני, בוא לאכול!" ארבעה סימנים נכנסו: נקודתיים, מירכאות פותחות, פסיק פנייה, סימן קריאה, ומירכאות סוגרות.
- מפרידים את הפסיקים לפי התפקיד. לא כולם עושים את אותה עבודה, וזו הנקודה בשאלה הזאת.
- הפסיק הראשון בא מיד אחרי "דנה", והוא מפריד את הפנייה משאר המשפט.
- הפסיק השני מפריד בין "מים" ובין "פרי", והוא פסיק של רשימה.
- שואלים איפה פסיק הרשימה הבא. אין כזה, כי לפני הפריט האחרון באה ו ולא פסיק.
- הפסיק השלישי בא לפני "אבל", והוא מסמן את הגבול בין שני חלקי המשפט.
- אחד של פנייה, אחד של רשימה ואחד לפני מילת קישור. אותו סימן בדיוק, ושלוש עבודות שונות.
- מזהים שיש כאן שני קולות. אחד של מי שמספר, ואחד של המדריכה עצמה.
- מסמנים איפה עובר הגבול. אחרי המילה "שאלה" נגמר קולו של המספר, ומתחילות המילים של המדריכה.
- שמים את שלושת הסימנים. נקודתיים בגבול, מירכאות פותחות מיד אחריהן, ומירכאות סוגרות בסוף.
- ולא שוכחים את הסימן שבפנים. המדריכה שאלה, ולכן סימן השאלה שייך לה והוא נכנס לתוך המירכאות.
- המדריכה שאלה: "מי מוכן להתחיל?" שימו לב שאם היינו כותבים את סימן השאלה מחוץ למירכאות, היה יוצא שמי ששואל הוא המספר, ולא היא.
תרגול הפרק
שלושה סטים של שש שאלות: קודם הפסיק, אחר כך המירכאות, ולבסוף סט מאתגר שמערב את שניהם ומוסיף גם הקראה בקול. שני הסטים הראשונים מנוקדים, והסט המאתגר לא. אחריהם חמש משימות פתוחות, ובהן כותבים ומפסקים בעצמכם.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
מה יש בפרק הזה
- 1ברשימה: פסיק בין פריט לפריט, ולפני האחרון ו במקומו.
- 2בפנייה: פסיק מפריד את השם משאר המשפט, בפתיחה ובסוף.
- 3לפני מילת קישור: הפסיק בא לפניה, לא אחריה.
- 4פסיק מיותר מזיק כמו פסיק חסר. אם אין מה להפריד, אין פסיק.
- 5מירכאות: רק המילים שנאמרו כלשונן. מי שאמר נשאר בחוץ.
- 6סימן שאלה או קריאה של הדובר נכנס לתוך המירכאות, כי הוא שלו.
| הסימן | מתי הוא נכנס | דוגמה קצרה | ומתי לא |
|---|---|---|---|
| , | בין פריטים ברשימה | עיפרון, מחק ומחברת | לא לפני הפריט האחרון |
| , | אחרי פנייה בשם | נועה, תפתחי בבקשה | לא כששם הוא הנושא |
| , | לפני מילת קישור | רצינו, אבל איחרנו | לא אחרי מילת הקישור |
| , | אחרי מירכאות סוגרות, לפני מי שאמר | "הגענו", אמרה נועה | לא בתוך המירכאות |
| " | סביב מילים שנאמרו כלשונן | הוא אמר: "הגענו!" | לא כשמוסרים בלי לצטט |
| " | זוג לכל אמירה בשיחה | "מתי נתחיל?" שאל דן | לא זוג אחד לכל הקטע |
שימו לב לטור האחרון. רוב הטעויות בפיסוק אינן סימן שנשכח, אלא סימן שנשתל במקום שלא היה צריך אותו. לפני כל סימן שאלו שאלה אחת: מה הוא מפריד כאן?