אוֹתָהּ נְמָלָה, שְׁנֵי טֶקְסְטִים שׁוֹנִים
בַּפֶּרֶק הַזֶּה שְׁנֵי קִטְעֵי קְרִיאָה, וּשְׁנֵיהֶם עַל נְמָלִים. הָרִאשׁוֹן מוֹסֵר יֶדַע וּמְסַפֵּר אֵיךְ נְמָלִים מוֹצְאוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ, וְהַשֵּׁנִי הוּא מַעֲשִׂיָּה עַל נְמָלָה אַחַת שֶׁרָצְתָה לַעֲלוֹת עַל גִּבְעָה. אוֹתָהּ חַיָּה בְּדִיּוּק, וְדַי לָכֶם בְּשׁוּרָה אַחַת כְּדֵי לָדַעַת אֵיזֶה טֶקְסְט אַתֶּם קוֹרְאִים. הַשְּׁאֵלָה הִיא אֵיךְ יְדַעְתֶּם, וְהַתְּשׁוּבָה אֵינָהּ בַּתֹּכֶן אֶלָּא בַּסִּימָנִים שֶׁהַכּוֹתֵב מְפַזֵּר. וְשִׂימוּ לֵב לְדָבָר אֶחָד: שְׁנֵי הַקְּטָעִים מְסַפְּרִים עַל מִישֶׁהוּ שֶׁמְּנַסֶּה לְהַגִּיעַ אֶל מָה שֶׁהוּא רוֹצֶה, בְּדִיּוּק כְּמוֹ כָּל הַחוֹבֶרֶת הַזֹּאת. אֶחָד מַגִּיעַ בְּעֶזְרַת רֵיחַ, וְאַחַת מַגִּיעָה בְּעֶזְרַת עַקְשָׁנוּת.
וְעוֹד דָּבָר שֶׁתַּרְגִּישׁוּ מִיָּד: הַדַּף הַזֶּה כִּמְעַט אֵינוֹ מְנֻקָּד. שְׁנֵי הַקְּטָעִים וְכָל הַשְּׁאֵלוֹת כְּתוּבִים בְּלִי נִקּוּד, בְּדִיּוּק כְּמוֹ בְּכִתָּה ד׳. הַנִּקּוּד נִשְׁאָר רַק בַּכַּרְטִיסִיּוֹת וּבְמִלּוֹן הַצַּד, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָכֶם לְאָן לַחְזֹר.
חֲזָרָה לְשַׁעַר הַחוֹבֶרֶת
שׁוּרָה אַחַת, וּכְבָר יְדַעְתֶּם. לִפְנֵיכֶם שְׁתֵּי שׁוּרוֹת פְּתִיחָה, וּשְׁתֵּיהֶן עַל נְמָלָה. עוֹד לִפְנֵי שֶׁקְּרָאתֶם מִלָּה נוֹסֶפֶת אַתֶּם כְּבָר יוֹדְעִים שֶׁהָרִאשׁוֹנָה בָּאָה מִסֵּפֶר טֶבַע וְהַשְּׁנִיָּה מִסֵּפֶר סִפּוּרִים. אַף אֶחָד לֹא לִמֵּד אֶתְכֶם כְּלָל כָּזֶה, וּבְכָל זֹאת הִכְרַעְתֶּם בְּתוֹךְ שְׁנִיָּה. בַּפֶּרֶק הַזֶּה נִלְמַד לָשִׂים אֶת הָאֶצְבַּע עַל מָה שֶׁכְּבָר יְדַעְתֶּם: חֲמִשָּׁה סִימָנִים, וּמִי שֶׁמַּכִּיר אוֹתָם אֵינוֹ צָרִיךְ עוֹד לְנַחֵשׁ.
קִרְאוּ קֹדֶם: שְׁנֵי הַקְּטָעִים שֶׁל הַפֶּרֶק
לִפְנֵיכֶם שְׁנֵי טֶקְסְטִים, וְעַל שְׁנֵיהֶם נִשְׁעָנוֹת כָּל שְׁאֵלוֹת הַפֶּרֶק. טֶקְסְט א מוֹסֵר יֶדַע, יֵשׁ בּוֹ עֶשֶׂר שׁוּרוֹת מְמֻסְפָּרוֹת, וּבְסוֹפוֹ טַבְלָה קְטַנָּה. טֶקְסְט ב הוּא מַעֲשִׂיָּה, וּבָהּ אַחַת עֶשְׂרֵה שׁוּרוֹת. קִרְאוּ אֶת שְׁנֵיהֶם עַכְשָׁו, בִּמְלוֹאָם, לִפְנֵי שֶׁאַתֶּם מִסְתַּכְּלִים בַּשְּׁאֵלָה הָרִאשׁוֹנָה. אַחַר כָּךְ חִזְרוּ אֲלֵיהֶם בְּכָל שְׁאֵלָה, וְזוֹ הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה לַעֲבֹד וְלֹא קִצּוּר דֶּרֶךְ: כִּמְעַט כָּל תְּשׁוּבָה בַּפֶּרֶק הַזֶּה נִמְצֵאת בְּשׁוּרָה מְסֻיֶּמֶת, וּבִשְׁאֵלוֹת רַבּוֹת תִּתְבַּקְּשׁוּ גַּם לוֹמַר בְּאֵיזוֹ. לְצַד כָּל טֶקְסְט יֵשׁ מִלּוֹן צַד. אַל תְּדַלְּגוּ עָלָיו, וְאַל תַּעַצְרוּ בָּאֶמְצַע כְּדֵי לְחַפֵּשׂ בְּמָקוֹם אַחֵר: הַמִּלִּים הַקָּשׁוֹת כְּבָר מְחַכּוֹת לָכֶם שָׁם, בַּשּׁוּרָה שֶׁלְּיָדָן. וְאִם מִלָּה שֶׁאֵינָהּ בַּמִּלּוֹן עוֹצֶרֶת אֶתְכֶם, נַסּוּ קֹדֶם לְנַחֵשׁ אוֹתָהּ מִן הַמִּלִּים שֶׁסְּבִיבָהּ, וְרַק אָז שַׁאֲלוּ.
איך נמלים מוצאות את הדרך הקצרה
| מה נמדד | השביל הקצר | השביל הארוך |
|---|---|---|
| אורך השביל | 20 סנטימטרים | 60 סנטימטרים |
| זמן הליכה לכיוון אחד | כ-30 שניות | כ-90 שניות |
| נמלים שנספרו בו אחרי חצי שעה | כ-90 מתוך 100 | כ-10 מתוך 100 |
הטבלה מוסרת מה ראו וספרו ילדי הכיתה בתצפית שלהם באותו יום, ולא מדידה של מדענים.
עוד צעד אחד
מָה חָשׁוּב לִזְכֹּר
חָמֵשׁ כַּרְטִיסִיּוֹת עַל הַסִּימָנִים שֶׁמַּבְדִּילִים בֵּין שְׁנֵי סוּגֵי הַטֶּקְסְט, וְאַחַת עַל הַדֶּרֶךְ לַעֲנוֹת. הַכַּרְטִיסִיּוֹת מְנֻקָּדוֹת, וְהֵן הַמָּקוֹם לַחְזֹר אֵלָיו כְּשֶׁקָּשֶׁה.
סִימָן 1: זְמַן הַפֹּעַל
זֶה הַסִּימָן הֶחָזָק בְּיוֹתֵר, וְהוּא כִּמְעַט אֵינוֹ טוֹעֶה. טֶקְסְט שֶׁמוֹסֵר יֶדַע כָּתוּב בְּהוֹוֶה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְתָאֵר מָה קוֹרֶה תָּמִיד. מַעֲשִׂיָּה כְּתוּבָה בְּעָבָר, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְסַפֶּרֶת מָה קָרָה פַּעַם אַחַת.
סִימָן 2: הַפְּתִיחָה
לַמַּעֲשִׂיָּה יֵשׁ דֶּלֶת כְּנִיסָה מְיֻחֶדֶת, וְאִי אֶפְשָׁר לִטְעוֹת בָּהּ: הָיֹה הָיָה, פַּעַם אַחַת, לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת. הַטֶּקְסְט שֶׁמּוֹסֵר יֶדַע נִפְתָּח דַּוְקָא בְּכוֹתֶרֶת שֶׁאוֹמֶרֶת עַל מָה הוּא, וְלֹא מָתַי.
סִימָן 3: הַאִם הַחַיָּה מְדַבֶּרֶת
בִּשְׁנֵי הַסּוּגִים חַיָּה יְכוֹלָה לְהַשְׁמִיעַ קוֹל, אֲבָל רַק בְּמַעֲשִׂיָּה הִיא אוֹמֶרֶת מִלִּים וּמְנַהֶלֶת שִׂיחָה. חַיָּה שֶׁמְּדַבֶּרֶת עִבְרִית הִיא תָּמִיד סִימָן לְמַעֲשִׂיָּה אוֹ לְמָשָׁל, וְאַף פַּעַם לֹא לְטֶקְסְט שֶׁמּוֹסֵר יֶדַע.
סִימָן 4: מִסְפָּרִים וּמִדּוֹת
מִי שֶׁמּוֹסֵר יֶדַע מוֹדֵד, וְלָכֵן יֵשׁ בּוֹ מִסְפָּרִים, סֶנְטִימֶטְרִים, שְׁנִיּוֹת וְלִפְעָמִים גַּם טַבְלָה. שִׂימוּ לֵב גַּם לַמִּלָּה הַקְּטַנָּה כְּ שֶׁלִּפְנֵי הַמִּסְפָּר: הִיא אוֹמֶרֶת "בְּעֵרֶךְ", וְהִיא סִימָן מֻבְהָק שֶׁל מִי שֶׁמּוֹדֵד בֶּאֱמֶת. בְּמַעֲשִׂיָּה יָכוֹל לְהוֹפִיעַ מִסְפָּר, כְּמוֹ "עוֹד צַעַד אֶחָד", וְאֵין בּוֹ שׁוּם מְדִידָה: אִישׁ לֹא מָדַד וְאִישׁ לֹא סָפַר.
סִימָן 5: אֵיךְ הַטֶּקְסְט נִגְמָר
הַסּוֹף מַסְגִּיר לֹא פָּחוֹת מִן הַפְּתִיחָה. מַעֲשִׂיָּה נִגְמֶרֶת בְּנִמְשָׁל, מִשְׁפָּט שֶׁאֵינוֹ עַל הַגִּבּוֹר כְּלָל אֶלָּא עָלֵינוּ. טֶקְסְט שֶׁמּוֹסֵר יֶדַע נִגְמָר בְּעוֹד עֻבְדָּה, וְאֵין בּוֹ מוּסַר הַשְׂכֵּל, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ כַּוָּנָה לְלַמֵּד אֶתְכֶם אֵיךְ לְהִתְנַהֵג.
וְאֵיךְ עוֹנִים
שָׁלוֹשׁ הוֹרָאוֹת שֶׁמְּשַׁנּוֹת אֶת כָּל הַתְּשׁוּבָה. אַחַת: חִזְרוּ אֶל הַשּׁוּרָה, וְאַל תַּעֲנוּ מִן הַזִּכָּרוֹן. שְׁתַּיִם: עֲנוּ בְּמִלִּים שֶׁלָּכֶם, וְאַל תַּעְתִּיקוּ שׁוּרָה שְׁלֵמָה. שָׁלוֹשׁ: כְּשֶׁמְּבַקְשִׁים רְאָיָה, הָבִיאוּ מִשְׁפָּט מִן הַכָּתוּב, וְלֹא הַרְגָּשָׁה.
- 1 פועל בהווה: חיה, מוצאת, נעלם
- 2 פתיחה שאומרת על מה הטקסט
- 3 החיה אינה מדברת, רק עושה
- 4 מספרים ומידות, וגם טבלה
- 5 הסוף הוא עוד עובדה
- 1 פועל בעבר: הביטה, פגשה, ענתה
- 2 פתיחה קבועה: היה הייתה
- 3 החיות מדברות ומנהלות שיחה
- 4 אף מידה, אף שיש מספר
- 5 הסוף הוא נמשל, והוא עלינו
שָׁלוֹשׁ דֻּגְמָאוֹת פְּתוּרוֹת
שָׁלוֹשׁ שְׁאֵלוֹת מִן הַסּוּג שֶׁיִּשָּׁאֵל בְּהֶמְשֵׁךְ, פְּתוּרוֹת שָׁלָב אַחַר שָׁלָב. הַכְּלָל בַּדַּף הַזֶּה פָּשׁוּט: הַהוֹרָאוֹת מְנֻקָּדוֹת, וְהַטֶּקְסְטִים וְהַשְּׁאֵלוֹת אֵינָם. שִׂימוּ לֵב בִּמְיֻחָד לַדֻּגְמָה הַשְּׁנִיָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַרְאָה אֵיךְ עוֹנִים בְּלִי לְהַעְתִּיק, וְזוֹ הַמְּיֻמָּנוּת הֲכִי קָשָׁה וְגַם הֲכִי מִשְׁתַּלֶּמֶת.
- לא מחפשים בשורות הטקסט. השאלה אומרת "לפי הטבלה", ולכן התשובה נמצאת שם ורק שם.
- מוצאים קודם את השורה. בטור הימני מחפשים את השורה שכתוב בה "נמלים שנספרו בו אחרי חצי שעה".
- ורק אחר כך את הטור. יש שני טורים, השביל הקצר והשביל הארוך, והשאלה מבקשת דווקא את הארוך.
- קוראים אך ורק את המשבצת שבהצטלבות. אצבע אחת על השורה, אצבע אחת על הטור, ומזיזים אותן זו אל זו.
- כ-10 מתוך 100. ושימו לב למילה הקטנה "כ" שלפני המספר: היא אומרת "בערך", והיא מסגירה שמישהו באמת ישב וספר, ולא המציא מספר עגול.
- קודם מוצאים את השורה. שורה 10 היא היחידה שמדברת על מה שקורה בסוף.
- קוראים אותה, ואז מכסים אותה ביד. זה הצעד שכולם מדלגים עליו, והוא כל ההבדל.
- אומרים לעצמנו בקול מה הבנו. אין יותר אוכל, אז אין סיבה להמשיך ללכת שם, ואז הריח נגמר לבד.
- כותבים את זה, ורק אז מגלים את השורה ומשווים. בודקים שלא שכחנו פרט, ולא שלא השתמשנו באותן מילים.
- תשובה טובה: "כשאין יותר מזון הנמלים כבר לא הולכות שם, ולכן אף אחת לא מחזקת את הריח, והוא נעלם מעצמו." אף מילה לא הועתקה, וכל הפרטים נשמרו.
- מבינים מה זו ראיה. ראיה היא משפט מן הכתוב, לא הרגשה ולא ניחוש.
- מחפשים בטקסט סימנים של זמן שעובר, ולא של מעשה אחד שנגמר מהר.
- עוצרים בשורה 9. יש בה שתי מילים קטנות שעושות את כל העבודה: "בערב", ולפניה "צעד אחר צעד".
- מנסחים את הראיה עם הפניה. אומרים מה כתוב, ואיפה זה כתוב.
- "בשורה 9 כתוב שהיא הגיעה אל ראש הגבעה רק בערב, ושהיא עשתה זאת צעד אחר צעד." שימו לב שכל הראיה היא שתי מילים בתוך שורה אחת, ובכל זאת הן מספיקות: האחת אומרת מתי, והשנייה אומרת איך.
תִּרְגּוּל הַפֶּרֶק
שְׁלוֹשָׁה סֵטִים שֶׁל שֵׁשׁ שְׁאֵלוֹת: הָרִאשׁוֹן עַל טֶקְסְט א, הַשֵּׁנִי עַל טֶקְסְט ב, וְהַשְּׁלִישִׁי מַעֲמִיד אֶת שְׁנֵיהֶם זֶה מוּל זֶה. כָּל הַשְּׁאֵלוֹת כְּתוּבוֹת בְּלִי נִקּוּד, וְכֻלָּן נִשְׁעָנוֹת עַל שְׁנֵי הַקְּטָעִים שֶׁלְּמַעְלָה, אָז גַּלְגְּלוּ אֲלֵיהֶם בַּחֲזָרָה בְּכָל פַּעַם. אַחֲרֵיהֶם חָמֵשׁ מְשִׂימוֹת פְּתוּחוֹת, וּבָהֶן כּוֹתְבִים בְּעַצְמְכֶם.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
מה יש בפרק הזה
- 1חמישה סימנים מבדילים בין טקסט שמוסר ידע ובין מעשייה, והחזק שבהם הוא זמן הפועל.
- 2מילה קשה אפשר לנחש לפי המילים שסביבה, ורק אז לבדוק במילון הצד.
- 3ראיה היא משפט מן הכתוב עם הפניה לשורה, ולא הרגשה.
- 4תשובה טובה נכתבת במילים שלכם, אחרי שכיסיתם את השורה ביד.
- 5הנמשל הוא המשפט שכבר אינו על הגיבור אלא עלינו, והוא סימן הסיום של מעשייה.
- 6שאלה שאין לה תשובה בטקסט היא שאלה טובה, ולא כישלון של הקורא.
| הסימן | בטקסט א, שמוסר ידע | בטקסט ב, המעשייה |
|---|---|---|
| זמן הפועל | הווה: חיה, מוצאת, מתאדה | עבר: הביטה, פגשה, ענתה |
| הפתיחה | כותרת שאומרת על מה הטקסט | היה הייתה נמלה קטנה |
| האם החיה מדברת | לא. היא רק עושה | כן, ומנהלת שיחה שלמה |
| מספרים ומידות | סנטימטרים, שניות וטבלה | אף מידה. "עוד צעד אחד" חוזר, ואיש לא ספר |
| איך הוא נגמר | בעוד עובדה: השביל נעלם | בנמשל, והוא כבר עלינו |
שימו לב לשורה הרביעית. גם במעשייה יש מספר, "עוד צעד אחד", והוא חוזר בה שלוש פעמים. ובכל זאת אין בו שום מדידה: אף אחד לא ספר את הצעדים ואף אחד לא מדד את הדרך. וזה ההבדל בין מי שמודד ובין מי שמספר.
