מילה אחת שמוסרת ארבעה דברים
זהו הפרק הראשון בחוברת. הוא עוסק במשפחת המילים העמוסה ביותר בעברית, ובמשהו שקל לפספס: פועל אחד, מילה אחת בלבד, מוסר בבת אחת ארבעה נתונים. מהו השורש, לאיזה בניין הוא נוצק, מי מבצע את הפעולה, ומתי היא קרתה. בפרק נלמד לקרוא את ארבעת הנתונים האלה מתוך המילה, ואז לעשות את הכיוון ההפוך: לבנות פועל שלם מן ההזמנה, שורש כזה, זמן כזה, מבצע כזה.
בפרק הזה 18 שאלות בשלושה סטים, ועוד חמש משימות פתוחות שבהן כותבים ומנמקים. לכל שאלה סגורה יש הסבר משלה, והוא נפתח מיד אחרי הבדיקה.
חזרה לשער החוברת
שתי שאלות, ולא אחת. כדי לדעת אם מילה היא פועל שואלים עליה שתי שאלות יחד: מי עשה? ומתי? נסו על "ריכזנו": מי ריכז? אנחנו. מתי? בעבר. שתיהן נענו, ולכן זה פועל. עכשיו נסו בדיוק את אותן שתי שאלות על "ריכוז" ועל "לרכז". שתי המילים האלה מדברות על אותה פעולה בדיוק, ובכל זאת אינן מוסרות לא מי ולא מתי. הן פשוט אינן יודעות. ומכאן הכלל: מה שהופך מילה לפועל אינו המשמעות שלה אלא היכולת שלה להשתנות לפי המבצע ולפי הזמן.
איפה יושב סימן הגוף, ולמה זה משנה
לפניכם שורש אחד, ש־מ־ר, פרוש בשלושת הזמנים ובשישה מבצעים. אל תקראו את הטבלה כרשימת מילים שצריך לזכור. הסתכלו בה על המקום: בטור העבר כל התוספות יושבות בסוף המילה, בטור העתיד כולן קפצו אל הראש שלה, ובטור ההווה כמעט אין תוספות בכלל. שלושת המקומות האלה הם כל מה שצריך לזכור מן הדף הזה, מפני שהם חוזרים על עצמם בכל שורש בעברית. מי שיודע איפה לחפש את הסימן, יודע לקרוא כל פועל שיפגוש.
| מי מבצע | עבר | הווה | עתיד |
|---|---|---|---|
| אני | שמרתי | שומר | אשמור |
| אתה | שמרת | שומר | תשמור |
| הוא | שמר | שומר | ישמור |
| אנחנו | שמרנו | שומרים | נשמור |
| אתם | שמרתם | שומרים | תשמרו |
| הם | שמרו | שומרים | ישמרו |
מה חשוב לזכור
שש כרטיסיות שמכסות את כל מה שהפרק הזה בודק. כולן חוזרות על חומר של כיתות ד עד ז, ואין בהן נושא חדש.
המבחן הכפול
פועל מציין פעולה שיש לה מבצע ויש לה זמן. לכן המבחן שלו כפול: מי עשה? ומתי? יחד. שאלה אחת אינה מכריעה. ניקינו עונה על שתיהן, ואילו ניקיון אינו עונה על אף אחת מהן, אף שגם הוא מדבר על אותה עשייה.
השורש
השורש הוא האותיות הקבועות שחוזרות בכל בני המשפחה: זכרתי, נזכר, זיכרון, תזכורת, כולם ז־כ־ר. בדרך כלל שלוש אותיות, אבל לא תמיד: יש שורשים בני ארבע, ורובם הגיעו ממילים שנכנסו לעברית מבחוץ, כמו ט־ל־פ־נ.
הגוף, כלומר מי מבצע
הגוף מחולק לשלושה: מדבר (אני, אנחנו), נוכח מי שעומד מולנו (אתה, אתם), ונסתר מי שמדברים עליו (הוא, הם). בתוך כל אחד מהם יש גם מין וגם מספר. שימו לב: המבצע לא חייב להיות כתוב לצד הפועל. בדקנו לבדו כבר אומר שהמבצע הוא אנחנו.
שלושה זמנים, ומבחן קטן
עבר למה שכבר קרה, הווה למה שקורה עכשיו, עתיד למה שעוד לא קרה. כשמתלבטים, מצרפים למשפט מילת זמן ובודקים אם הוא צורם: מילת זמן שמתאימה לזמן הפועל נכנסת חלק, ומילה שאינה מתאימה נשמעת מיד שבורה.
הציווי, וגם מה שאינו ציווי
לצד שלושת הזמנים יש דרך שאינה מספרת דבר אלא דורשת: שמרו!, כתבו!. פונים בה ישירות אל מי שמולנו, ולכן היא מופיעה בהוראות, בשלטים ובמתכונים. אל תבלבלו בינה לבין תיאור: "הם שמרו על הכלב" מספר מה קרה, ואינו מבקש דבר.
שבעה בניינים, שתי קבוצות
בניין הוא התבנית שיוצקים אליה את השורש, ובעברית יש שבע: קל, נפעל, פיעל, פועל, הפעיל, הופעל, התפעל. אותו שורש בבניין אחר הוא פועל אחר במשמעות. הן נחלקות לשתיים לפי כובדן, ואת הכובד אפשר לראות בעין: בבניין כבד האות האמצעית של השורש מוכפלת ומקבלת דגש, כמו בחִלֵּק לעומת חָלַק, ובבניין קל היא אינה מוכפלת.
שלוש דוגמאות פתורות
פועל אחד שמפורק לארבעת נתוניו, פועל שנוסע בין הזמנים בלי להחליף מבצע, ושני פעלים שיוצאים משורש אחד ובכל זאת אינם אותו דבר.
- מהו השורש? מורידים את כל מה שנוסף, ונשארות שלוש אותיות קבועות: ס־כ־ם. אותן אותיות חוזרות גם בסיכום, גם בסיכומים וגם בלסכם.
- מהו הבניין? יוד שנכתבת אחרי האות הראשונה בכתיב שאינו מנוקד היא סימן מוכר של בניין פיעל: סיכמו, דיברו, ביקשו.
- מי מבצע? הסופית ו בסוף פועל בעבר מסמנת רבים. במשפט הזה הרבים הן התלמידות, ולכן המבצעות הן הן.
- מתי? התוספת יושבת בסוף המילה, ולא בראשה. זהו סימן ההיכר של זמן עבר.
- מילה אחת בת חמש אותיות מסרה ארבעה נתונים, ואף אחד מהם לא היה כתוב במפורש. זו כל העבודה של מערכת הפועל.
- קודם מזהים מה יש ביד: ק־פ־צ, בניין קל, זמן הווה. המבצע הוא אנחנו, ואותו אסור לגעת.
- לעבר: הסימן חייב לעבור אל סוף המילה. הסופית שמתאימה לאנחנו היא נו, ומתקבל קפצנו.
- לעתיד: הסימן עובר אל ראש המילה. האות שפותחת את הצורה של אנחנו היא נון, ומתקבל נקפוץ.
- בודקים את עצמנו: בשלוש הצורות יש ק, פ, צ באותו סדר, ובשלושתן המבצע הוא אנחנו. רק הזמן זז.
- שינוי זמן אינו כתיבה מחדש של המילה. הוא העברה של סימן אחד ממקום למקום.
- מורידים את התוספות משניהם, ומקבלים בשניהם ס־פ־ר. השורש אכן זהה.
- ספר נוצק לבניין קל, ומשמעותו מנה כמה: "ספרנו את הצעדים עד הפינה".
- סיפר נוצק לבניין פיעל, ומשמעותו מסר סיפור: "סיפר לנו מה קרה בדרך".
- שתי המשמעויות אינן קרובות זו לזו, ואי אפשר להחליף ביניהן באף משפט. מה ששינה אותן הוא הבניין בלבד.
- השורש מוסר את חומר הגלם, והבניין מוסר מה עושים איתו. לכן אי אפשר לומר מה פועל אומר עד שיודעים את שניהם.
תרגול הפרק
שלושה סטים של שש שאלות, מהקל אל הקשה: קודם זיהוי הפועל, השורש והמבצע, אחר כך הזמנים והסימנים שלהם, ולבסוף סט מאתגר על הבניינים ועל המרות בין זמנים ובין מבצעים. אחריהם סט רביעי, חמש משימות פתוחות: שם כותבים בעצמכם, ובלחיצה נפתחות תשובה לדוגמה ואמות מידה לבדיקה עצמית. המשימות הפתוחות אינן נספרות בציון, כי ניתוח מנומק וכתיבת רצף אינם ניתנים לבדיקה אוטומטית.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
מה יש בפרק הזה
- 1המבחן הכפול: מי עשה, וגם מתי. שאלה אחת אינה מספיקה.
- 2שורש: האותיות הקבועות. בדרך כלל שלוש, ולעיתים ארבע.
- 3גוף: מדבר, נוכח, נסתר, ובכל אחד מין ומספר. הוא נקרא מן הפועל עצמו.
- 4מקום הסימן: בעבר בסוף, בעתיד בראש, ובהווה אין סימן גוף כלל.
- 5ציווי: פנייה שדורשת לעשות, ולא תיאור של מה שנעשה.
- 6בניין: התבנית. שבעה בניינים, ובכבדים האות האמצעית מוכפלת.
| הבניין | הצורה | הקבוצה | מה מסגיר אותו |
|---|---|---|---|
| קל | פָּעַל | קל | אין תוספת בראש ואין הכפלה באמצע |
| נפעל | נִפְעַל | קל | נון בראש |
| פיעל | פִּעֵל | כבד | האות האמצעית מוכפלת |
| פועל | פֻּעַל | כבד | האות האמצעית מוכפלת |
| הפעיל | הִפְעִיל | קל | הא בראש, ואין הכפלה |
| הופעל | הֻפְעַל | קל | הא בראש, ואין הכפלה |
| התפעל | הִתְפַּעֵל | כבד | הת בראש, והאות האמצעית מוכפלת |
הטבלה הזאת היא היחידה בפרק שמנוקדת, וזה בכוונה: בלי הניקוד אי אפשר לראות את ההכפלה, וההכפלה היא כל ההבדל בין שתי הקבוצות. שימו לב גם לשמות עצמם, שכולם עשויים מאותן שלוש אותיות: פ, ע, ל. אלה אינן מילים אמיתיות אלא דגם, וכל שורש אחר שתיצקו לאותן תבניות ייתן פועל אמיתי.
