לקרוא מאמר ולא רק לעבור עליו
בשלושת הפרקים הקודמים עבדנו על מילים, על מיליות ועל משפטים. כאן עובדים על מאמר שלם, ועל ההבדל בין שתי פעולות שנראות דומות: לעבור על טקסט ולקרוא אותו. מי שעובר על טקסט יודע בסופו על מה הוא דיבר. מי שקורא אותו יודע גם מה הכותבת טוענת, אילו מילים מסגירות את עמדתה, מה הביא אותה להזכיר דווקא את הנתון הזה, ולמה היא בחרה לסיים במשפט שבו סיימה.
המאמר שבהמשך הדף כתוב עם שורות ממוספרות, כמו בבחינה, וכל שאלה מפנה אליהן. יש בו גם שורות פתיחה מודגשות, הערת שוליים, מילון שוליים וקטע קטן בצד: ארבעה דברים שרוב הקוראים מדלגים עליהם, ועל שלושה מהם תישאלו כאן.
בפרק 18 שאלות בשלושה סטים, ועוד חמש משימות פתוחות, ובהן משימת כתיבה של חיבור דעה.
חזרה לשער החוברת
אותו נתון, שתי מסקנות הפוכות. נניח שסקר בבית הספר מצא שרק שליש מן התלמידים מגיעים אליו ברגל. אפשר לקרוא את המספר הזה כבשורה טובה: השאר מוסעים, והדרך שלהם בטוחה. ואפשר לקרוא אותו בדיוק להפך: אין בשכונה דרך שנוח ללכת בה, ומי שאין מי שיסיע אותו תקוע. שתי הקריאות נכונות מבחינה מספרית, והן מובילות לשתי החלטות שונות לגמרי: האחת אומרת שהמצב תקין, והשנייה אומרת שיש לסלול מדרכה. וזה בעצם כל מה שמאמר עיוני עושה: הוא לוקח נתון שאפשר לקרוא בכמה דרכים, ומוביל אתכם אל אחת מהן. תפקידכם כקוראים אינו להתנגד לו ואינו להסכים איתו מיד, אלא לראות שהוא עשה זאת.
מאמר אחד, עשרים ושתיים שורות ממוספרות
קראו את המאמר עכשיו במלואו, מן ההתחלה ועד הסוף, ואל תעצרו באמצע כדי לענות. בהבנת הנקרא קריאה ראשונה שלמה חוסכת זמן, מפני שמשפט בשורה 19 מסביר לעיתים מילה שלא הבנתם בשורה 3.
ושימו לב לארבעה דברים שאינם גוף המאמר, ובכל זאת שייכים לו. השורות המודגשות שבפתח אינן פסקה ראשונה אלא כרטיס ביקור: הן אומרות לקורא מה השאלה, בלי לענות עליה. מילון השוליים שבצד מפרש חמש מילים. הערת השוליים שבתחתית מפרשת מילה נדירה אחת, וסימנה מספר קטן בתוך הטקסט. והקטע הקטן שבצד, על שכונת האלונים, אינו חלק מן המאמר אך הוא מונח לידו בכוונה. בבחינה שואלים גם על ארבעת אלה, ולא רק על גוף הטקסט.
אחרי הקריאה, ולפני שאתם עונים, שאלו את עצמכם שלוש שאלות: מה הכותבת טוענת, מה היא מבקשת שייעשה, ומה הייתה אומרת מי שחולק עליה.
מי צריך מקום שלישי?
מאת נועה שרעבי, תושבת השכונה ומורה לגיאוגרפיה
בשכונת הברושים נסגרה השנה חנות אחת, נפתחה גינה אחת, והתווכחו הרבה על מגרש. מאחורי שלושת הסיפורים האלה עומדת שאלה אחת: היכן נמצאים בני נוער אחרי שהסתיים יום הלימודים ולפני שהם חוזרים הביתה.
1 פקדו: ביקרו בו, הגיעו אליו.
מה בודקים במאמר
שש כרטיסיות: ארבעה ממדי הבנה, שתי פעולות שהכי מפילות בבחינה, ומה שיושב סביב הטקסט ואינו בתוכו.
ארבעה ממדי הבנה
לכל שאלה יש ממד אחד, ולדעת באיזה אתם נמצאים זה חצי מן התשובה. איתור מידע: התשובה כתובה, ואפשר להצביע עליה. פרשנות והיסק: אינה כתובה, אבל נובעת מן הכתוב. הערכה ביקורתית: לא מה נאמר, אלא עד כמה זה מחזיק. תגובה מנומקת: מה אתם חושבים, ובאיזה נימוק.
הוכחה מן הטקסט
"הביאו הוכחה" פירושו ציטוט או הפניה מדויקת, ולא הרגשה. הוכחה טובה עומדת בשני תנאים: היא לקוחה מן הטקסט, והיא תומכת דווקא בטענה שנשאלה ולא בטענה שכנה. שימו לב להבדל: ציטוט מביא את מילות הכותב עצמן, ולכן הוא נתון במירכאות; ניסוח בלשונכם מוסר את אותו רעיון במילים שלכם, ולכן אינו מקבל מירכאות. שאלה שמבקשת ציטוט אינה מסתפקת בשנייה.
הרעיון המרכזי, ולמה נכתב
הרעיון המרכזי הוא זה שכל השאר נשען עליו. המבחן המעשי: מחקו אותו, והמאמר מתפרק; מחקו פרט שולי, והוא ימשיך לעמוד. ולצידו שאלה שנייה, ואינה אותה שאלה: לשם מה נכתב הקטע. התשובה לה כמעט אף פעם אינה כתובה במפורש, ומגיעים אליה מן הצטברות הטענות ומן מה שהכותב מבקש שייעשה.
עמדה, ומה שמסגיר אותה
כותב עיוני כמעט אף פעם אינו ניטרלי, והעמדה מסגירה את עצמה במילים שאי אפשר לבדוק: ראוי, סביר, חייבים, אינו מותרות. שימו לב במיוחד להבחנה בין דעתו שלו ובין דעה שהוא מביא מפי אחרים. הצירוף "יש הטוענים" מכניס עמדה של מישהו אחר, ולעיתים דווקא כדי לדחות אותה מיד אחר כך.
ארבעת רכיבי הטיעון
טענה היא מה שהכותב מבקש שתסכימו לו, ואפשר לחלוק עליה. נימוק עונה על "ולמה שנסכים", ולכן הוא זה שנושא את הטענה. דוגמה אינה נימוק: היא ממחישה מקרה אחד, ובלי הנימוק שמאחוריה היא אינה מוכיחה דבר. וטענת נגד היא טענה של הצד שכנגד שהכותב מביא בעצמו, כמעט תמיד כדי להשיב לה מיד אחר כך. מי שמפריד בין ארבעת אלה יודע בכל שאלה מה בדיוק נבדק.
מה שמסביב לטקסט
כותרת נועדה להכניס אתכם פנימה, ולא למסור לכם את המאמר, ולכן מסבירים אותה אחרי הקריאה ולא לפניה. שורות פתיחה מודגשות מציגות את השאלה בלי לענות. הערת שוליים מפרשת מילה נדירה בלי לקטוע את המשפט. וקטע צד מביא מקרה או נתון שמונחים ליד המאמר ואינם בתוכו, ולכן אפשר לשאול גם מה הוא מוסיף וגם מה הוא אינו מוכיח.
שלוש דוגמאות פתורות
הוכחה אחת מן הטקסט, פתרון אחד של מילה שמחליפה שם, ופירוק אחד של דימוי. שלוש הפעולות שנשאלות כמעט בכל בחינה.
- מנסחים לעצמנו מה בדיוק צריך להוכיח. לא שהיא צודקת, ולא שיש בעיה בשכונה, אלא רק שהיא דורשת פעולה.
- סורקים אחרי משפט שיש בו הוראה או קביעה על מה שצריך לעשות, ולא משפט שמדווח על מה שקורה.
- מוצאים את שורה 19: "שטח פתוח אינו מה שנשאר, הוא מה שצריך לתכנן ראשון."
- בודקים שההוכחה תואמת את הטענה. המשפט אינו מתאר מה עושות עיריות, הוא קובע מה עליהן לעשות. המילים "צריך לתכנן" הן דרישה.
- הוכחה: שורה 19, ובה הצירוף "מה שצריך לתכנן ראשון". שימו לב שהצטטנו במירכאות ונקבנו במספר השורה, ושתי הפעולות האלה נדרשות יחד.
- קוראים את המשפט שהמילה יושבת בו עד סופו. נאמר שם שאי אפשר להיתקל "בו" במקרה במישהו שלא חיפשתם, ולפניו, באותה שורה עצמה, עומד משפט קצר בן שלוש מילים: "מסך אינו מקום".
- אוספים את המועמדים מן הסביבה הקרובה ביותר, ולא מן הזיכרון. במשפט הקצר הזה יש שני שמות עצם, "מסך" ו"מקום", ושניהם זכר ביחיד. ולכן, בניגוד למה שנדמה, ההתאם לבדו אינו מכריע כאן.
- מציבים כל מועמד בחזרה, ורואים מי מהם מסתדר. אם נציב "מקום", המשפט יטען שבמקום אי אפשר להיתקל באיש, וזה סותר את המשפט הקצר שלפניו, שהעמיד מקום מול מסך כדי לומר שאינם אותו דבר.
- ומציבים את השני. "אי אפשר להיתקל במסך במקרה במישהו שלא חיפשתם." זו בדיוק הטענה שהמשפט הקצר הכריז עליה, ולכן ההצבה הזאת היא שמסתדרת.
- "בו" מכוון אל המסך. והשיטה הכללית: לא לנחש, אלא לאסוף את כל המועמדים מן הסביבה הקרובה, להציב כל אחד מהם בחזרה, ולבחור את זה שאינו סותר את מה שכתוב סביבו.
- שואלים מה הושווה למה. תוצאות הסקר הושוו למדחום. זהו הצעד שכולם מדלגים עליו, והוא הראשון.
- שואלים מה מוכר לקורא מבין השניים. מדחום מוכר, ותוצאות סקר פחות. הדימוי תמיד מסביר את הפחות מוכר בעזרת המוכר.
- שואלים איזו תכונה של המוכר הועברה. מדחום אינו גורם לחום ואינו מטפל בו: הוא רק מודד ומראה מצב.
- ומחזירים את התכונה אל הנושא. כלומר: המספרים אינם הבעיה ואינם הפתרון, הם רק סימן למצב שקדם להם.
- מה הושווה למה: תוצאות הסקר למדחום. מה ההשוואה מראה: שהמספרים מודדים מצב ואינם יוצרים אותו, ולכן אין טעם לשמוח או להיבהל מהם לפני ששואלים ממה הם נגרמו.
תרגול הפרק
שלושה סטים של שש שאלות, לפי ממדי ההבנה: סט 1 איתור מידע וציטוט, סט 2 פרשנות והיסק, וסט 3 הערכה ביקורתית. אחריהם סט רביעי, חמש משימות פתוחות, והאחרונה שבהן היא חיבור דעה שאתם כותבים בעצמכם. כל השאלות נשענות על המאמר שלמעלה, ומותר וכדאי לגלול אליו חזרה בכל שאלה.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
מה יש בפרק הזה
- 1ארבעה ממדי הבנה, ולכל שאלה ממד אחד. זיהוי הממד חוסך חצי מן העבודה.
- 2הוכחה היא ציטוט או הפניה, ולא הרגשה. ומצטטים במירכאות ועם מספר שורה.
- 3הרעיון המרכזי הוא זה שבלעדיו המאמר מתפרק, וזה מבחן שאפשר להריץ.
- 4עמדה מסגירה את עצמה במילים שאי אפשר לבדוק, ו"יש הטוענים" מכניס דעה של מישהו אחר.
- 5בפירוק דימוי שואלים מה הושווה למה, ואיזו תכונה הועברה.
- 6גם מה שמסביב לטקסט נשאל: כותרת, שורות פתיחה, הערת שוליים וקטע צד.
| הממד | מה השאלה מבקשת | מהיכן באה התשובה | סימן מזהה בניסוח השאלה |
|---|---|---|---|
| איתור מידע | למצוא מה נאמר | מן הכתוב עצמו | "מהו", "לפי שורה", "כמה" |
| פרשנות והיסק | להבין מה נובע | מן הכתוב, אך אינו כתוב | "למה", "למה מכוון", "מה משתמע" |
| הערכה ביקורתית | לשקול אם זה מחזיק | מן הכתוב, ובעין בוחנת | "האם מתאים", "מה מוסיף", "נמקו" |
| תגובה מנומקת | לומר מה אתם חושבים | מכם, אך מבוסס על הכתוב | "מה דעתכם", "הביעו עמדה" |
הטור האחרון שווה לימוד: רוב השאלות מסגירות את הממד שלהן כבר במילה הראשונה. תלמיד שקורא את השאלה עד סופה לפני שהוא חוזר לטקסט, ושואל את עצמו באיזה טור הוא נמצא, מוצא את התשובה במקום הנכון מן הפעם הראשונה.
