לזהות מילה לפי מה שהיא עושה
זהו הפרק הראשון בחוברת, והוא הבסיס לכל השאר. בלשון אי אפשר לזהות מילה לפי איך שהיא נשמעת, אלא רק לפי מה שהיא עושה במשפט, ולכן עובדים כאן עם מבחנים: מוסיפים ה׳ הידיעה, מוסיפים כינוי שייכות, מוסיפים "מאוד", או שואלים גם מי עשה וגם מתי. בפרק הזה נסדר את חמש המשפחות, נבדיל בין פועל לשם פעולה ולשם פועל, ואז נעבור אל הצירופים: איך מבחן היידוע מפריד בין סמיכות לצירוף שם ותואר, ומהו צירוף כבול שאין להבין אותו מילה מילה.
בפרק הזה 18 שאלות בשלושה סטים, ועוד חמש משימות פתוחות שבהן כותבים ומנמקים. לכל שאלה סגורה יש הסבר שנפתח מיד אחרי הבדיקה.
חזרה לשער החוברת
מבחן אחד לעולם אינו מספיק. "השולחן" תקין, ולכן שולחן הוא שם עצם. אבל גם "החשוב" תקין, וגם "הכתיבה" תקינה, ושלוש המילים האלה אינן מאותה משפחה כלל. ה׳ הידיעה מפרידה בין השֵׁמות לכל השאר, והיא עוצרת שם. כדי להמשיך צריך מבחן שני: "חשוב מאוד" נשמע תקין ו"שולחן מאוד" לא, ולכן חשוב הוא שם תואר ושולחן הוא שם עצם. וכדי לתפוס פועל צריך מבחן שיש בו שתי שאלות יחד: מי עשה, ומתי.
מבחן היידוע: לאן נופלת ה׳
שני צירופים שנראים אותו דבר, שתי מילים כל אחד, ובכל זאת הם נבדלים לגמרי. עוגת שוקולד הוא צירוף סמיכות: שתי מילים שנצמדו למושג אחד, ובו ה׳ הידיעה נכנסת על הסומך, כלומר על המילה השנייה בלבד, ומיידעת את הצירוף כולו. עוגה טעימה הוא צירוף שם ותואר: שם עצם ולידו תואר שמתאר אותו, ובו היידוע חייב לחול על שתי המילים גם יחד. מכאן שאין צורך לנחש: מוסיפים ה׳ ובודקים לאן היא נופלת. אחת ← סמיכות. שתיים ← שם ותואר. וכשה׳ נופלת רק על המילה השנייה בצירוף שם ותואר, נוצר יידוע חצוי, והוא שגוי.
מה חשוב לזכור
שש כרטיסיות שמכסות את כל מה שהפרק הזה בודק. כולן חוזרות על חומר של כיתות ז עד ט, ואין בהן נושא חדש.
שם עצם ושני מבחניו
שם עצם מסמן דבר, אדם או מושג: מטרייה, רותם, חופש. שני מבחנים מזהים אותו: אפשר להצמיד לו ה׳ הידיעה ואפשר לומר עליו שלי. שם מוחשי אפשר לגעת בו, שם מופשט לא.
שם תואר ושלוש התאמותיו
שם תואר מתאר שם עצם: עייף, אדום, חורפי. מזהים אותו בהוספת מאוד אחריו, וסיומת -י היא סימן מוכר. הוא חייב להתאים לשם במין, במספר וביידוע: הדלתות האדומות.
הפועל והמבחן הכפול
פועל מציין פעולה שיש לה עושה ויש לה זמן: שיחקו, אישרה. לכן המבחן שלו כפול: מי עשה? ומתי? יחד. שאלה אחת לבדה אינה מכריעה, כי גם לשם פעולה אפשר לשייך עושה.
שם הפועל ושם הפעולה
שם הפועל פותח בל׳: לשמור, לשחק. הוא מציין את הפעולה כרעיון, בלי גוף ובלי זמן, ולכן אינו פועל. שם הפעולה הוא שם עצם גמור: שמירה, שחייה, ואפשר לומר "השחייה שלי".
מילות התפקוד ותואר הפועל
מילת יחס מראה יחס של מקום, זמן או שייכות: על, אצל, מן. לפני כינוי גוף היא בולעת אותו: ל + אנחנו ← לנו (כינוי חבור), לעומת הם העומד לבדו (כינוי חופשי, ובשם המקובל בספרים: פרוד). תואר הפועל מתאר את הפעולה: מהר, היום.
שלושה סוגי צירופים
סמיכות: נסמך + סומך, ה׳ אחת על השני (שיעורי הבית), ריבוי דרך הראשון (בית ספר ← בתי ספר), ופירוק ב"של". שם ותואר: שתי ה׳. צירוף כבול: משמעותו אינה סכום מילותיו, כמו טמן ראשו בחול = התעלם.
שלוש דוגמאות פתורות
משפט שלם שמפורק למשפחותיו, זוג צירופים שעובר את מבחן היידוע, ומילה אחת שמחליפה חלק דיבר לפי ההקשר.
- הוועדה: אפשר לומר "הוועדה שלי", ואי אפשר לומר "ועדה מאוד". שם עצם, מיודע.
- העירונית: "עירוני מאוד" נשמע תקין, וסיומת ה-י מסגירה תכונה. שם תואר, ומתאים לוועדה בנקבה, ביחיד וביידוע.
- אישרה: מי אישרה? הוועדה. מתי? בעבר. שתי השאלות נענו, ולכן פועל.
- את: אינה עוברת אף מבחן. זו מילת תפקוד, והיא מסמנת שהמושא שאחריה מיודע.
- בניית הגשר: "בניית" היא צורת הנסמך של "בנייה", ולכן זהו צירוף סמיכות, וה׳ נופלת על הסומך.
- שם עצם, שם תואר, פועל, מילת תפקוד, וסמיכות אחת. כל מילה במשפט קיבלה תשובה.
- מריצים את מבחן היידוע על הראשון: "השיעורי בית" אינו קיים בעברית. הצורה היחידה היא שיעורי הבית.
- ה׳ נפלה על המילה השנייה בלבד, ולכן זהו צירוף סמיכות: "שיעורי" נסמך, "בית" סומך.
- מריצים את אותו מבחן על השני: "שיעור המעניין" צורם, ו"השיעור מעניין" הוא כבר משפט ולא צירוף.
- הצורה התקינה היא השיעור המעניין: ה׳ על שתיהן, ולכן זהו צירוף שם ותואר.
- אותו מבחן בדיוק הכריע בשני המקרים, ולא היה צריך לנחש אף פעם.
- משפט א: "המספר שקיבלתי בתור היה שבעים ושתיים."
- מריצים מבחנים: אפשר לומר "המספר", ואפשר "המספר שלי". אי אפשר לשאול מי עשה ומתי. שם עצם.
- משפט ב: "הסבא מספר לנכדיו על ילדותו."
- כאן אפשר לשאול מי מספר, ואפשר לשאול מתי. שתי השאלות נענו, ולכן פועל.
- כתיב זהה, שני חלקי דיבר. רק ההקשר קובע, וזו הסיבה שלא ממיינים מילים ברשימה אלא במשפט.
תרגול הפרק
שלושה סטים של שש שאלות, מהקל אל הקשה: קודם מבחני הזיהוי של שם עצם ושם תואר, אחר כך הפועל ומשפחתו ומילות התפקוד, ולבסוף סט מאתגר של צירופים. אחריהם סט רביעי, חמש משימות פתוחות: שם כותבים בעצמכם, ובלחיצה נפתחות תשובה לדוגמה ואמות מידה לבדיקה עצמית. המשימות הפתוחות אינן נספרות בציון, כי מיון מנומק והסבר של תופעה לשונית אינם ניתנים לבדיקה אוטומטית.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
מה יש בפרק הזה
- 1שם עצם: עובר את ה׳ הידיעה וגם את כינוי השייכות. מוחשי או מופשט.
- 2שם תואר: מקבל "מאוד" אחריו, ומתאים לשם במין, במספר וביידוע.
- 3פועל: המבחן כפול, מי עשה וגם מתי. שאלה אחת אינה מספיקה.
- 4שם פועל אין בו גוף ואין בו זמן, ושם פעולה הוא שם עצם.
- 5מבחן היידוע: ה׳ אחת ← סמיכות, שתי ה׳ ← שם ותואר.
- 6צירוף כבול: מפרשים אותו כיחידה אחת, לא מילה מילה.
| המילה | ה׳ הידיעה | שלי | מאוד | מי ומתי | המסקנה |
|---|---|---|---|---|---|
| שולחן | עובר | עובר | נכשל | נכשל | שם עצם |
| חורפי | עובר | נכשל | עובר | נכשל | שם תואר |
| שיחקו | נכשל | נכשל | נכשל | עובר | פועל |
| שחייה | עובר | עובר | נכשל | נכשל | שם פעולה, ולכן שם עצם |
| מהר | נכשל | נכשל | עובר | נכשל | תואר הפועל |
| לשחק | נכשל | נכשל | נכשל | נכשל | שם פועל |
שימו לב לשתי השורות הראשונות: מבחן ה׳ הידיעה נתן בשתיהן אותה תשובה, ורק המבחן השלישי הפריד ביניהן. וגם השורה האחרונה מלמדת: מילה שנכשלת בכול אינה בהכרח חסרת משמעות, ולכן בודקים גם אם היא מציינת פעולה.
