נדב כץלמידה ברמה אחרת
לשון · מסיימי כיתה ט׳ שלב א · חטיבת הביניים
פרק 4 מתוך 5 · תורת הצורות ותקינות

לנתח פועל, ולכתוב מספר נכון

בפרק הזה שני נושאים, ומשותפת להם דרישה אחת: דיוק. ניתוח פועל הוא ארבע שאלות קטנות על אותה מילה - מה השורש, מה הבניין, מה הזמן ומה הגוף - וטבלת ניתוח בבחינה כמעט אף פעם אינה מבקשת את ארבעתן לכל פועל, אלא רכיב אחר בכל שורה. שם המספר נראה תמים עד שמגלים שהמספר מתהפך: "שלושה ספרים" בזכר, "שלוש מחברות" בנקבה, בדיוק להפך ממה שהאוזן מצפה. נעבור על ניתוח הפועל בגזרת השלמים, על שם הפועל ושם הפעולה, על הציווי ועל שאר דרכי ההנחיה, ואז על ההתאם, על הנסמך ועל כתיבת מספרים גדולים במילים.
בפרק 18 שאלות בשלושה סטים, ואחריהן סט רביעי של חמש משימות פתוחות שבהן כותבים ומנמקים. לכל שאלה סגורה יש הסבר נפרד שנפתח מיד אחרי הבדיקה, ולכל משימה פתוחה תשובה לדוגמה ואמות מידה.
חזרה לשער החוברת

טבלת ניתוח הפועל לחצו על משבצת כדי לחשוף רכיב אחד. בבחינה לא מבקשים את כולם בכל שורה
הפועל שורש בניין זמן גוף
0 מתוך 20 משבצות
לחצו על משבצת בטבלה
כל משבצת נחשפת לבד, בדיוק כמו בטבלת ניתוח בבחינה
שורש בניין זמן גוף

מילה אחת, ארבע תשובות. הצורה יַשְׁלִים נראית כמו מילה קצרה אחת, ולמעשה יש בה ארבעה מידעים נפרדים שאפשר לשלוף בזה אחר זה. השורש הוא ש-ל-ם, ואפשר לראותו בבירור אחרי שמסירים את מה שהבניין הוסיף. הבניין הוא הפעיל, וסימן ההיכר שלו כאן הוא התנועה שאחרי אות האיתן. הזמן הוא עתיד, כי המילה נפתחת באות איתן ולא בסיומת גוף. והגוף הוא נסתר: הוא ישלים. אותה מילה בדיוק, ואם תשנו רכיב אחד בלבד תקבלו מילה אחרת: הִשְׁלִים הוא אותו שורש ואותו בניין - בעבר.

מבט מקרוב

סדר השליפה: מה קודם למה

כשמנתחים פועל כדאי לעבוד בסדר קבוע, כי כל רכיב עוזר למצוא את הבא אחריו. מתחילים בזמן, כי הוא הקל ביותר לזיהוי: סיומת גוף בסוף המילה מסמנת עבר (שמרתי, שמרנו), אות איתן בהתחלה (א, י, נ, ת) מסמנת עתיד (ישמור, נשמור), ומ׳ בהתחלה או צורה בלי סימני גוף מסמנת הווה (מדבר, שומר). שימו לב לנ׳: היא גם אות איתן וגם סימנו של בניין נפעל, ולכן "נִכְתַּב" הוא עבר בנפעל ואילו "נִכְתּוֹב" הוא עתיד בקל, גוף מדברים. כשיש ספק, בודקים אם אחרי הנ׳ יושב השורש כולו כמו שהוא. אחר כך הגוף, שנקרא מאותו סימן עצמו: הסיומת "תי" היא מדבר, הסיומת "נו" היא מדברים, א׳ בהתחלה היא מדבר בעתיד. ואז הבניין, לפי האותיות שהצטרפו לשורש: נ׳ פתיחה בעבר היא נפעל, "הת" פתיחה היא התפעל, ה׳ פתיחה בעבר היא הפעיל, ובקל לא נוספת שום אות. ולבסוף השורש, כי עכשיו כבר ידוע מה בדיוק להסיר: מסלקים את מה שהבניין הוסיף ואת סימני הגוף, ונשארים עם שלושת העיצורים הקבועים. עבודה בסדר הזה חוסכת את הטעות הנפוצה ביותר - לצרף לשורש אות שהיא בעצם סימן של בניין.

זמן ← גוף ← בניין ← שורש. כל שלב מצמצם את הבא אחריו
סדר השליפה, ומה מסגיר כל רכיב
1

זמן

סיומת גוף בסוף ← עבר (שמרתי)
אות איתן בהתחלה ← עתיד (ישמור)
מ׳ בהתחלה או בלי סימן גוף ← הווה (מדבר)

←
2

גוף

נקרא מאותו סימן עצמו:
"תי" ← מדבר · "נו" ← מדברים
א׳ בעתיד ← מדבר · י׳ ← נסתר

←
3

בניין

נ׳ בעבר ← נפעל
"הת" ← התפעל
ה׳ בעבר ← הפעיל
בלי אות נוספת ← קל

←
4

שורש

עכשיו כבר ידוע מה להסיר: את אותיות הבניין ואת סימני הגוף. מה שנשאר הוא שלושת העיצורים הקבועים.

נִכְתַּב עבר נסתר נפעל כ-ת-ב
שימו לב לנ׳: היא גם אות איתן וגם סימנו של נפעל. נִכְתַּב הוא עבר בנפעל, ונִכְתּוֹב הוא עתיד בקל בגוף מדברים.
הטעות הנפוצה ביותר היא לצרף לשורש אות שהיא בעצם סימן של בניין. עבודה בסדר הזה מונעת אותה, כי כשמגיעים לשורש כבר יודעים מה שייך לבניין.
שש תזכורות לפני התרגול

מה חשוב לזכור

ארבע כרטיסיות על הפועל ושתיים על שם המספר, ובהן בדיוק מה שהפרק הזה בודק.

1

שורש ובניין

השורש הוא שלושת העיצורים הקבועים שנושאים את המשמעות, והבניין הוא התבנית שיוצקים אליה אותם. סימני היכר: נ׳ פתיחה בעבר ← נפעל (נִשְׁמַר); "הת" ← התפעל (הִתְלַבֵּשׁ); ה׳ פתיחה בעבר ← הפעיל (הִדְלִיק). בקל לא נוספת אות.

2

פעיל, סביל, וחוזר

שלושה זוגות: קל↔נפעל, פיעל↔פוּעל, הפעיל↔הופעל. הראשון בכל זוג פעיל, השני סביל. התפעל אינו סביל אלא בניין שהפעולה בו חוזרת אל מי שעושה אותה (הִתְלַבֵּשׁ) או הדדית בין שניים (הִתְכַּתֵּב - כותבים זה לזה).

3

שם הפועל ושם הפעולה

שם הפועל פותח בל׳ ואין לו גוף ואין לו זמן: לִכְתּוֹב, לְסַפֵּר, לְהַדְלִיק. שם הפעולה הוא שם עצם: כְּתִיבָה (קל), סִיפּוּר (פיעל), הַכְתָּבָה (הפעיל), הִתְלַבְּשׁוּת (התפעל). לכל בניין תבנית משלו.

4

ארבע דרכים להנחות

אותה הנחיה נוסחת בארבע דרכים: ציווי ("המתינו בתור"), שם פועל ("להמתין בתור"), הווה רבים ("ממתינים בתור"), ועתיד ("תמתינו בתור"). הציווי הוא הישיר והתקני ביותר, ולכן שלטים והוראות הפעלה נוטים אליו.

5

המספר מתהפך

שם עצם זכר מקבל את צורת המספר עם הסיומת ־ה: שלושה ספרים. שם עצם נקבה מקבל את הצורה הקצרה: שלוש מחברות. המין נקבע לפי היחיד ולא לפי סיומת הרבים, ולכן "עיקרון" זכר אף שרבים בו עקרונות.

6

מונה, סודר, נסמך

מונה עונה על "כמה" (שלושה ספרים), וסודר על "באיזה מקום" (הספר השלישי, הכיתה השלישית). לפני שם מיודע צורת הזכר מקבלת ת׳: שלושת הילדים, ארבעת החדרים. ושתי צורות מיוחדות: שני הספרים, שתי המחברות.

הוא כָּתַב מכתב
פועל
כָּתַב
פועל: יש לו גוף, יש לו זמן, והוא הנשוא במשפט. "הוא כָּתַב מכתב."
הכְּתִיבָה ארכה שעה
שם עצם
כְּתִיבָה
שם הפעולה: שם עצם. מקבל ה׳ הידיעה ואפשר להציב אותו כנושא. "הכְּתִיבָה ארכה שעה."
נפתור יחד, שלב אחרי שלב

שלוש דוגמאות פתורות

ניתוח מלא של פועל אחד, גזירה של שם פועל ושם פעולה, וכתיבה של מספר במילים עם התאם משתנה.

דוגמה 1נתחו את הפועל: "הִתְלַבֵּשׁ"
  1. זמן: אין כאן אות איתן בהתחלה ואין מ׳, ויש תבנית עבר. הזמן הוא עבר.
  2. גוף: אין סיומת גוף בסוף המילה, וזו הצורה הבסיסית של העבר. הגוף הוא נסתר (הוא).
  3. בניין: המילה נפתחת ב"הת", וזה סימן ההיכר הבלעדי של התפעל.
  4. שורש: מסירים את "הת" שהבניין הוסיף, ונשארים עם ל-ב-ש.
  5. ל-ב-ש · התפעל · עבר · נסתר. והמשמעות מתאימה לבניין: הוא הלביש את עצמו.
דוגמה 2מן השורש ד-ל-ק בבניין הפעיל: גזרו שם פועל ושם פעולה.
  1. מזהים את הפועל בבניין: ד-ל-ק בהפעיל, בעבר נסתר, הוא הִדְלִיק.
  2. שם הפועל: בהפעיל שם הפועל פותח בלְ־ ואחריו תבנית הבניין: לְהַדְלִיק.
  3. שם הפעולה: בהפעיל התבנית היא הַקְטָלָה, ולכן הַדְלָקָה.
  4. בודקים שזה עובד: "הַדְלָקָה" אפשר ליידע ("ההדלקה נדחתה"), וזה סימן שהוא שם עצם.
  5. שם הפועל: לְהַדְלִיק · שם הפעולה: הַדְלָקָה. שניהם מן השורש ד-ל-ק בבניין הפעיל.
דוגמה 3כתבו במילים: בכיתה 24 תלמידים ו-24 מחברות.
  1. קובעים מין לכל שם עצם ביחיד: "תלמיד" זכר, "מחברת" נקבה. אותו מספר, ושני התאמים שונים.
  2. מיישמים את ההיפוך בזכר: זכר לוקח את הצורה עם ־ה, ולכן עשרים וארבעה תלמידים.
  3. מיישמים את ההיפוך בנקבה: נקבה לוקחת את הצורה הקצרה, ולכן עשרים וארבע מחברות.
  4. שימו לב מה השתנה: רק היחידות. "עשרים" זהה בשני המינים, ורק הספרה האחרונה מתאימה את עצמה.
  5. עשרים וארבעה תלמידים · עשרים וארבע מחברות.
תרגלו ובדקו את עצמכם

תרגול הפרק

ניקוד: 0 / 0

שלושה סטים של שש שאלות: קודם ניתוח פועל, אחר כך בניינים, שם פועל, שם פעולה וציווי, ולבסוף סט מאתגר של שם המספר. אחריהם סט רביעי, חמש משימות פתוחות: שם כותבים בעצמכם, ובלחיצה נפתחות תשובה לדוגמה ואמות מידה לבדיקה עצמית. המשימות הפתוחות אינן נספרות בציון, כי לתשובה שלכם יכולות להיות כמה צורות נכונות.

לוח המשחק

דרכים לתרגל את הדף הזה

המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.

0%
שליטה
0חדש
0בלימוד
0בחזרה
0שולט

מה יש בפרק הזה

  • 1סדר הניתוח: זמן, גוף, בניין, ורק בסוף שורש.
  • 2סימני היכר: נ׳ ← נפעל · הת ← התפעל · ה׳ בעבר ← הפעיל · בקל לא נוספת אות.
  • 3שלושה זוגות פעיל וסביל: קל↔נפעל · פיעל↔פוּעל · הפעיל↔הופעל.
  • 4שם פועל מול שם פעולה: הראשון פותח בל׳, השני שם עצם שאפשר ליידע.
  • 5המספר מתהפך: זכר עם ־ה, נקבה בצורה הקצרה, והמין נקבע לפי היחיד.
  • 6נסמך: לפני שם מיודע - שלושת הילדים, ארבעת החדרים, שני הספרים, שתי המחברות.
שבעת הבניינים במבט אחד (גזרת השלמים)
בנייןדוגמהפעיל או סבילשם הפעולה
קלכָּתַבפעילכְּתִיבָה
נפעלנִכְתַּבסביל של קלהִיכָּתְבוּת
פיעלסִיפֵּרפעילסִיפּוּר
פוּעלסֻפַּרסביל של פיעלשם הפעולה של הזוג: סִיפּוּר
הפעילהִדְלִיקפעילהַדְלָקָה
הופעלהוּדְלַקסביל של הפעילשם הפעולה של הזוג: הַדְלָקָה
התפעלהִתְלַבֵּשׁחוזר אל העושה או הדדיהִתְלַבְּשׁוּת

כל הפעלים בפרק הזה הם בגזרת השלמים, כלומר שורשים שאין בהם אות נחה או גרונית. שאר הגזרות נלמדות בהמשך כיתה יא, ולכן אין כאן ניתוח של שורשים כמו נ-ג-ש או ק-ו-ם. גם שברים בשם המספר אינם נבחנים בשלב הזה.

מפתח פתרונות (תרגול)

    שלום! זה הפרק הרביעי בחוברת. שני נושאים, ושניהם עניין של דיוק. נתחיל מארבעת הרכיבים של הפועל.

    תצוגת דף עבודה כל השאלות פתוחות, בלי מענה אינטראקטיבי