לנתח פועל, ולכתוב מספר נכון

סדר השליפה: מה קודם למה

כשמנתחים פועל כדאי לעבוד בסדר קבוע, כי כל רכיב עוזר למצוא את הבא אחריו. מתחילים בזמן, כי הוא הקל ביותר לזיהוי: סיומת גוף בסוף המילה מסמנת עבר (שמרתי, שמרנו), אות איתן בהתחלה (א, י, נ, ת) מסמנת עתיד (ישמור, נשמור), ומ׳ בהתחלה או צורה בלי סימני גוף מסמנת הווה (מדבר, שומר). שימו לב לנ׳: היא גם אות איתן וגם סימנו של בניין נפעל, ולכן "נִכְתַּב" הוא עבר בנפעל ואילו "נִכְתּוֹב" הוא עתיד בקל, גוף מדברים. כשיש ספק, בודקים אם אחרי הנ׳ יושב השורש כולו כמו שהוא. אחר כך הגוף, שנקרא מאותו סימן עצמו: הסיומת "תי" היא מדבר, הסיומת "נו" היא מדברים, א׳ בהתחלה היא מדבר בעתיד. ואז הבניין, לפי האותיות שהצטרפו לשורש: נ׳ פתיחה בעבר היא נפעל, "הת" פתיחה היא התפעל, ה׳ פתיחה בעבר היא הפעיל, ובקל לא נוספת שום אות. ולבסוף השורש, כי עכשיו כבר ידוע מה בדיוק להסיר: מסלקים את מה שהבניין הוסיף ואת סימני הגוף, ונשארים עם שלושת העיצורים הקבועים. עבודה בסדר הזה חוסכת את הטעות הנפוצה ביותר - לצרף לשורש אות שהיא בעצם סימן של בניין.

מה חשוב לזכור

ארבע כרטיסיות על הפועל ושתיים על שם המספר, ובהן בדיוק מה שהפרק הזה בודק.

שלוש דוגמאות פתורות

ניתוח מלא של פועל אחד, גזירה של שם פועל ושם פעולה, וכתיבה של מספר במילים עם התאם משתנה.

שלושה סטים של שש שאלות: קודם ניתוח פועל, אחר כך בניינים, שם פועל, שם פעולה וציווי, ולבסוף סט מאתגר של שם המספר. אחריהם סט רביעי, חמש משימות פתוחות: שם כותבים בעצמכם, ובלחיצה נפתחות תשובה לדוגמה ואמות מידה לבדיקה עצמית. המשימות הפתוחות אינן נספרות בציון, כי לתשובה שלכם יכולות להיות כמה צורות נכונות.