כל פועל הוא שתי שכבות
בכיתה י״א מערכת הצורות מפסיקה להיות רשימת שמות ונעשית כלי עבודה. הרעיון כולו יושב במשפט אחד: כל פועל עברי הוא שורש שנוצק לתוך תבנית, והשתיים מוסרות דברים שונים לגמרי. השורש מוסר על מה מדובר, והתבנית מוסרת מי עושה למי, מתי, ובאיזו דרך. בפרק הזה נלמד לקלף פועל: להסיר את מה שהנטייה הוסיפה, להסיר את מה שהבניין הוסיף, ולהישאר עם השורש בלבד. אחר כך נסדר את שבעת הבניינים ואת זוגות הפעיל והסביל שלהם, נראה מה כל בניין עושה למשמעות, ובסוף נפתח את הדלת אל הגזרה: מה קורה כשאחת מאותיות השורש אינה מחזיקה מעמד.
בפרק הזה 18 שאלות בשלושה סטים, ועוד חמש משימות פתוחות שבהן כותבים ומנמקים. לכל שאלה סגורה יש הסבר שנפתח מיד אחרי הבדיקה.
חזרה לשער החוברת
שתי מילים, אותה נון פותחת, ושני דברים שונים לגמרי. בנשמה הנון היא אות שורש, ובנשמעה היא סימן של בניין. מי שמכריע לפי המראה של המילה יטעה בדיוק בזוגות כאלה, מפני ששלוש האותיות הפותחות זהות בשתיהן. מי שמחפש מילה אחרת מאותה משפחה יכריע נכון בכל פעם: אם האות חוזרת גם שם, היא שייכת לשורש; אם היא נעלמת, היא הייתה תוספת. זהו המבחן היחיד שאין לו יוצא מן הכלל, והוא גם הסיבה שבמערכת הצורות אף פעם לא עובדים על צורה אחת לבדה.
לקלף פועל: הסדר קובע
ניתוח פועל אינו ניחוש מושכל אלא סדר קבוע, וכל מי שהופך את הסדר משלם על כך. קודם מסירים את מה שהנטייה הוסיפה, כלומר את הסיומות והתחיליות שמוסרות גוף וזמן. אחר כך מסירים את מה שהבניין הוסיף, כלומר את סימן ההיכר שלו. ומה שנשאר בידיים הוא השורש, ורק הוא. הצעד הרביעי הוא זה שכמעט תמיד מדלגים עליו, והוא החשוב מכולם: מאששים. מוצאים עוד מילה אחת מאותה משפחה ובודקים אם אותם עיצורים חוזרים גם בה. קביעה על שורש שנשענת על צורה אחת בלבד היא ניחוש, וקביעה שעברה אישוש היא ידיעה.
מה חשוב לזכור
שש כרטיסיות שמכסות את מה שהפרק בודק. הן מסודרות מן הכללי אל הפרטי: קודם היחס בין השורש לתבנית, אחר כך הבניינים ומשמעויותיהם, ולבסוף הנטייה והגזרה.
הקבוע והמשתנה
בשמר, נשמר, שמירה ומשמרת חוזרים אותם שלושה עיצורים. הם הקבוע, והם השורש. כל השאר משתנה מצורה לצורה, והוא התבנית. הקבוע מוסר על מה מדובר; המשתנה מוסר מה בדיוק נעשה, ומי עושה למי.
שבעה בניינים, וסימן לכל אחד
שלושה בניינים פעילים ושלושה סבילים שמקבילים להם, ואחד שעומד לעצמו. את הבניין קובעים לפי התנועות, ולא לפי אות נוספת בלבד: יש בניינים שאין להם תחילית כלל, ובהם הסימן הוא דגש בעיצור האמצעי של השורש.
פעיל, סביל, וזוגות
לכל בניין פעיל יש בן זוג סביל: קל עם נפעל, פיעל עם פועל, הפעיל עם הופעל. בסביל, מי שהפעולה נעשתה בו עולה למקום הנושא, והעושה יורד מן המשפט אלא אם מחזירים אותו במפורש.
מה הבניין עושה למשמעות
הפעיל מוסיף גורם שלישי: לא הוא עשה, אלא הוא הביא לכך שייעשה. התפעל מחזיר את הפעולה אל העושה עצמו, ולעיתים מפזר אותה בין שני צדדים זה לזה. נפעל מוציא את העושה מן התמונה. אותו שורש בשני בניינים יוליד שתי משמעויות שונות.
הנטייה: גוף, זמן ודרך
הסיומת והתחילית מוסרות על מי הפועל מדבר ומתי. כשמצטרפת סיומת, התנועות שלפניה מתקצרות ולעיתים נעלמות. שימו לב גם לצורות שנראות זהות: אותה מילה בדיוק יכולה להיות ציווי במקום אחד וסיפור על מה שהיה במקום אחר, וההקשר לבדו מכריע.
מתי השורש אינו שלם
יש שורשים שכל אותיותיהם מחזיקות מעמד בכל הצורות, ואלה השלמים. ויש אותיות שאינן מחזיקות: הן נבלעות, נופלות או מתגלגלות לתנועה. אז הפועל שייך לגזרה, ושמה נבנה משני נתונים: זהות האות שמפרה את הסדר, ומקומה מבין שלושת מקומות השורש.
שלוש דוגמאות פתורות
פועל אחד מקולף עד השורש, זוג פעלים שרק התנועה מפרידה ביניהם, ושורש אחד שיוצא לשני בניינים ומקבל שתי משמעויות.
- הסיומת: בסוף המילה יושבת ה. היא סיומת נטייה, ומוסרת שהפועל מדבר על נסתרת בזמן עבר. מסירים אותה.
- התחילית: בראש המילה יושבת נ. אין לה מה למסור על גוף או על זמן, ולכן היא סימן של בניין, ובניין זה הוא נפעל.
- מה שנשאר: שלושה עיצורים בלבד, ב-ד-ק. זהו השורש.
- האישוש: מחפשים מילה אחרת מאותה משפחה. בדיקה, מבדק, נבדק. בשלושתן חוזרים אותם עיצורים, ובשתי הראשונות אין נון כלל. מכאן שהנון אכן הייתה תוספת.
- ב-ד-ק · נפעל · עבר · נסתרת. ומכיוון שנפעל הוא סביל, המשפט אינו מוסר מי בדק.
- מה משותף: אותה תחילית, ואותם שלושה עיצורי שורש, ר-ח-ב. עד כאן אין הבדל.
- מה שונה: התנועה שאחרי ההא. באחת חיריק, ובשנייה תנועת u. זה כל ההבדל בכתב, וזה גם כל ההבדל במשמעות.
- הראשונה: ההא עם חיריק היא סימן ההיכר של הפעיל, והמשמעות היא גרימה: מישהו הביא לכך שדבר מה יתרחב.
- השנייה: ההא ואחריה תנועת u היא סימן ההיכר של הופעל, שהוא הסביל של הראשון. הדבר הורחב, ומי שהרחיב אותו אינו נאמר.
- בכתיב בלי ניקוד ההבדל נשמר באות ו שנכנסת בשנייה. ולתנועה הזאת שני שמות, לפי הכתיב: בלי הוו, כפי שהיא כתובה בטבלת הסיכום, היא נקראת קובוץ, וכשנכנסת הוו היא נקראת שורוק. אותה תנועה בדיוק, ושני סימנים לכתוב אותה.
- למד בבניין קל: הפעולה הבסיסית. מי שעושה אותה הוא זה שרוכש את הידע.
- לימד בבניין פיעל: כאן נכנס צד שני. העושה אינו זה שרוכש את הידע אלא זה שמעביר אותו.
- התלמד בבניין התפעל: הפעולה חוזרת אל העושה, והוא מכשיר את עצמו לאורך זמן.
- מה נשאר קבוע: שלושת העיצורים, ואיתם תחום המשמעות של למידה. מה השתנה: התבנית בלבד.
- מכאן שהשאלה "מה פירוש הפועל" אינה נענית מן השורש לבדו. צריך גם את הבניין, ורק שניהם יחד נותנים משמעות.
תרגול הפרק
שלושה סטים של שש שאלות, מהקל אל הקשה: קודם השורש והתבנית וזיהוי הבניין, אחר כך שבעת הבניינים, המשמעויות והנטייה, ולבסוף סט מאתגר על הגזרה ועל האות שאינה מחזיקה מעמד. אחריהם סט רביעי, חמש משימות פתוחות: שם כותבים בעצמכם, ובלחיצה נפתחות תשובה לדוגמה ואמות מידה לבדיקה עצמית. המשימות הפתוחות אינן נספרות בציון, כי ניתוח מנומק ופסילה של צורה אינם ניתנים לבדיקה אוטומטית.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
מה יש בפרק הזה
- 1שתי שכבות: שורש שנושא את תחום המשמעות, ותבנית שקובעת מה בדיוק נעשה.
- 2סדר הקילוף: נטייה, אחר כך בניין, ומה שנשאר הוא השורש.
- 3האישוש: קביעה שלא נבדקה מול מילה אחרת מאותה משפחה היא ניחוש.
- 4שלושה זוגות של פעיל וסביל, ובניין אחד שאין לו בן זוג.
- 5הבניין משנה משמעות: גרימה, חזרה אל העושה, הדדיות, או הסתרת העושה.
- 6הגזרה נקבעת בשני נתונים: איזו אות אינה מחזיקה מעמד, ובאיזה מקום בשורש היא יושבת.
| הבניין | סימן ההיכר | דוגמה | מה הוא עושה למשמעות | בן הזוג |
|---|---|---|---|---|
| קל | אין תחילית ואין דגש | שָׁמַר | הפעולה עצמה | נפעל |
| נפעל | תחילית נ בעבר ובהווה | נִשְׁמַר | הסביל של קל: העושה יורד | קל |
| פיעל | דגש בעיצור האמצעי | דִּבֵּר | לעיתים פעולה מוגברת או נמשכת | פועל |
| פועל | קובוץ ראשון ודגש אמצעי | דֻּבַּר | הסביל של פיעל | פיעל |
| הפעיל | הא ואחריה חיריק | הִדְלִיק | גרימה: הביא לכך שייעשה | הופעל |
| הופעל | הא ואחריה קובוץ | הֻדְלַק | הסביל של הפעיל | הפעיל |
| התפעל | תחילית הת | הִתְלַבֵּשׁ | חוזר אל העושה, או הדדי | אין לו |
שלוש השורות המסומנות בפס הזהב הן הסבילים, ובכל זאת הן אינן קבוצה אחידה. שתיים מהן, פועל והופעל, הן סבילים ותו לא, וזו הסיבה שאין להן לא ציווי ולא שם פועל. השלישית, נפעל, אכן משמשת סביל, אבל היא משמשת גם פעלים עומדים שאין להם עושה כלל, כמו נכנס ונשאר, ולכן היא הבניין היחיד בטבלה שאי אפשר לתאר במילה אחת.
