קודם סופרים, ורק אז מסווגים
בשני הפרקים הקודמים עבדנו על מילה אחת בכל פעם. עכשיו עולים דרגה, אל המשפט. רוב הטעויות בתחביר אינן נובעות מחוסר ידע אלא מהיפוך הסדר: התלמיד רואה וו החיבור ואומר מאוחה, רואה משפט ארוך ואומר מורכב, ורואה פסיק ומנחש. הדרך הנכונה הפוכה, ויש בה שני צעדים בלבד: כמה גרעינים יש כאן, ומה הקשר ביניהם. בפרק הזה נלמד לתחום את חלקי המשפט לפני שנותנים להם שם, נסווג משפט פשוט, מאוחה ומורכב, נזהה מה תפקידה של פסוקית בתוך המשפט השלם, ונעבור אל ההמרות: להפוך משפט אחד למשפט אחר בלי לשנות את משמעותו, ולדעת בכל פעם מה שולם בדרך.
בפרק הזה 18 שאלות בשלושה סטים, ועוד חמש משימות פתוחות, והאחרונה שבהן היא מטלת כתיבה. כל השאלות הפתוחות נשענות על קטע הקריאה שבהמשך הדף.
חזרה לשער החוברת
ארוך אינו מסובך, וקצר אינו פשוט. משפט של ארבע עשרה מילים יכול להיות משפט פשוט לגמרי, ומשפט של שלוש מילים יכול להיות מורכב. הסיבה היא ששני המושגים האלה אינם מודדים אותו דבר: אורך נמדד במילים, וסיווג נמדד בגרעינים. אפשר לתלות בגרעין אחד עשרה לוואים ושלושה תיאורים, והוא יישאר גרעין אחד. ואפשר לומר בשלוש מילים שני דברים שלכל אחד מהם נושא ונשוא משלו. לכן השאלה הראשונה בכל ניתוח תחבירי אינה "מה כתוב כאן" אלא "כמה פעמים נאמר כאן משהו על מישהו".
קראו קודם: הקטע שנעבוד עליו
לפניכם קטע קצר בן שמונה משפטים ממוספרים, ולצידו מילון שוליים: ארבע מילים שאולי אינן שגורות, ולכל אחת פירוש קצר בצד, בשורה שלה, כדי שלא תצטרכו לעצור באמצע קריאה ולחפש בסוף הדף. קראו את הקטע פעם אחת עכשיו, כטקסט ולא כתרגיל. חמש המשימות הפתוחות שבסוף הפרק חוזרות אליו כולן, ומבקשות מכם לפרק את משפטיו, לסווג אותם, להמיר אותם ולכתוב עליו. וזו בדיוק הסיבה שהוא יושב כאן ולא בסוף: בתחביר לא עובדים על משפטים תלושים אלא על משפטים שמישהו באמת כתב, מפני שרק שם רואים למה הכותב בחר במבנה אחד ולא באחר.
שנה אחת בלי מקלדת
שמונת המשפטים לא נבחרו במקרה. כל אחד מהם בנוי אחרת מן האחרים, וכולם יחד מכסים בדיוק את מה שהפרק הזה מלמד. אל תנתחו אותם עכשיו: קראו אותם פעם אחת, ובואו נלמד קודם לפי מה מכריעים. נחזור אליהם בסוף, בחמש המשימות הפתוחות.
מה חשוב לזכור
שש כרטיסיות: שלוש על מבנה המשפט הבודד, אחת על הסיווג, ושתיים על מה שהפסוקית עושה ועל ההמרות.
הגרעין והמשלימים
בלב כל משפט יושב צירוף אחד שבלעדיו לא נאמר דבר: מי או מה, ומה נאמר עליו. כל השאר נתלה בו. תוחמים תמיד לפני שמכנים: חלק משפט אינו בהכרח מילה אחת, והוא יכול להיות צירוף שלם שנמשך על פני חצי שורה.
שני סוגי מה שנאמר
לפעמים מה שנאמר על הנושא הוא פועל, ואז המשפט פועלי. ולפעמים הוא שם, ואז נכנסת ביניהם מילה קטנה שכל תפקידה לחבר: האוגד. הוא אינו הנושא ואינו המשלים, והוא הרמז הבטוח לכך שלפניכם משפט מן הסוג השני.
מה נתלה בגרעין
משלים שעונה על את מה נקשר לפועל ישירות או דרך מילת יחס. משלים שעונה על מתי, איפה, מדוע, לשם מה או כיצד מוסר נסיבות. ויש גם תוספות שאינן של הפועל כלל: אחת נצמדת לשם ומתארת אותו, אחת חוזרת עליו בשם אחר ומוקפת בפסיקים, ואחת מביעה את עמדת הכותב ואפשר להוציאה בלי לפגוע במשפט.
שני צעדים, בסדר הזה
צעד א: כמה גרעינים? אחד, וזה משפט פשוט. צעד ב: אם שניים, מה מחבר ביניהם? מילת תיאום משאירה את שניהם שווי מעמד, ומילת שעבוד מכפיפה אחד לשני. מבחן הבדיקה: האם החלק השני יכול לעמוד לבדו כמשפט?
מה הפסוקית עושה שם
החלק הכפוף אינו סתם נספח: הוא ממלא בתוך המשפט השלם תפקיד, ואותו מזהים באותה שאלה שבה מזהים חלק משפט. מי? מה שנאמר על הנושא? את מה? איזה? או נסיבה, ואז שואלים גם איזו נסיבה בדיוק: זמן, סיבה, תכלית, אופן, מצב, תנאי או ויתור.
המרה, וכלל השימור
אפשר לומר את אותו דבר בכמה מבנים: להפוך מורכב למאוחה, לגלות את העושה או להסתיר אותו, למסור דברי אדם ישירות או בעקיפין, ולכווץ פועל לשם. הכלל אחד לכולן: המבנה משתנה, המשמעות נשמרת. אחרי כל המרה קראו את התוצאה ושאלו אם היא עדיין אומרת את אותו הדבר.
שלוש דוגמאות פתורות
משפט שנראה מאוחה ואיננו, פסוקית שמקבלת את שמה לפי מה שהיא עושה, והמרה שמשנה את המבנה ומשאירה את המשמעות.
- הפיתוי: יש כאן וו החיבור, ורבים יסווגו מיד מאוחה. אבל וו החיבור אינה נשאלת ראשונה, אלא שנייה.
- הצעד הראשון: סופרים גרעינים. מה נאמר כאן, וכמה פעמים? נאמר דבר אחד בלבד, "נסגרו", ואין נשוא שני.
- מה מחברת אפוא הוו: היא מחברת שני נושאים, ולא שני משפטים. שניהם יחד ממלאים תפקיד אחד.
- מבחן ההפרדה: נסו לקרוא את החלק שאחרי הוו לבדו. "המעבדה" אינו משפט, ולכן אין כאן שני איברים עצמאיים.
- משפט פשוט, ובו נושא כולל. אילו היה כתוב "הספרייה נסגרה והמעבדה נפתחה", היו כאן שני נשואים, והתשובה הייתה הפוכה.
- תוחמים: החלק הכפוף נפתח במילת השעבוד ונמשך עד סוף המשפט. הוא כולל את שתי המילים האחרונות.
- מה נשאר בעיקרי: "התברר לנו". שימו לב שאין כאן נושא מפורש כלל, ואי אפשר לשאול מי התברר.
- שאלת התפקיד: שואלים על העיקרי מה התברר, והתשובה היא בדיוק החלק הכפוף. מכאן שהוא ממלא את מקום הנושא.
- מבחן ההחלפה: החליפו את החלק הכפוף במילה אחת. "הדבר התברר לנו". המילה שנכנסה במקומו היא הנושא, וזו הראיה.
- משפט מורכב, ובו פסוקית שממלאת את מקום הנושא. שימו לב שהמיקום שלה בסוף המשפט אינו מלמד דבר על תפקידה.
- מזהים את הקשר הלוגי: מילת השעבוד מסמנת סיבה ותוצאה, והסיבה יושבת בחלק הראשון.
- משחררים את הכפיפות: מסירים את מילת השעבוד, וכל חלק נעשה משפט שיכול לעמוד לבדו: "המעלית תוקנה" ו"ויתרנו על המדרגות".
- מחברים בתיאום, ושומרים על הקשר: וו החיבור לבדה תעביר את שני החלקים אבל תאבד את הסיבתיות, ולכן מוסיפים מילה שמסמנת תוצאה.
- בודקים את השימור: קוראים את התוצאה ושואלים אם היא אומרת את אותו הדבר. כן, ובאותו כיוון: קודם הסיבה, אחריה התוצאה.
- המעלית תוקנה, ולכן ויתרנו על המדרגות. אותה משמעות, שני איברים שווי מעמד במקום אחד כפוף.
תרגול הפרק
שלושה סטים של שש שאלות: קודם הגרעין וחלקי המשפט, אחר כך שלושת סוגי המשפט ותפקידי הפסוקית, ולבסוף סט מאתגר על ההמרות ועל דרכי המסירה. אחריהם חמש משימות פתוחות, וכולן נשענות על קטע הקריאה שלמעלה. גללו אליו חזרה בכל פעם. המשימה החמישית היא מטלת כתיבה: שם לא מנתחים אלא כותבים בעצמכם, ומשתמשים במבנים שהפרק לימד. גם המשימות הפתוחות אינן נספרות בציון, וכל אחת מהן נפתחת לתשובה לדוגמה ולאמות מידה.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
מה יש בפרק הזה
- 1תוחמים לפני שמכנים: חלק משפט הוא צירוף שלם, לא בהכרח מילה.
- 2שני צעדים: כמה גרעינים, ואז מה מחבר ביניהם. אף פעם לא הפוך.
- 3וו החיבור אינה ראיה: היא מחברת לפעמים שני חלקים באותו תפקיד, בתוך משפט אחד.
- 4הפסוקית נקראת על שם תפקידה במשפט השלם, ואת התפקיד קובעים בשאלה.
- 5תנאי קיים ותנאי בטל נראים דומה, ורק צורות הפועל מפרידות ביניהם.
- 6בכל המרה: המבנה משתנה, המשמעות נשמרת, ולעיתים משהו יורד בדרך.
| ההמרה | מה משתנה במבנה | מה חייב להישמר | מה עלול ללכת לאיבוד |
|---|---|---|---|
| מורכב אל מאוחה | מילת השעבוד מוסרת, ושני החלקים נעשים שווי מעמד | הקשר הלוגי, ובאותו כיוון | הקשר עצמו, אם מחברים בוו בלבד בלי מילה שתסמן אותו |
| פעיל אל סביל | מה שהפעולה נעשתה בו עולה למקום הנושא, והפועל עובר לבניין הסביל שלו | מי עשה למי, מבחינת התוכן | העושה עצמו, אם אין מחזירים אותו בצירוף יחס |
| ישיר אל עקיף | המירכאות יורדות, והציטוט נעשה פסוקית | תוכן הדברים ומי אמר אותם | לשון הדובר עצמה, וגם ציון הזמן אם אין מתאימים אותו |
| פועלי אל שמני | הפועל נעשה שם הפעולה, והמושא נעשה סומך | עצם הפעולה שנעשתה | הזמן, וגם העושה. שם עצם אינו נוטה בזמנים ואינו נושא גוף |
שימו לב לעמודה השמאלית. היא לא נועדה להפחיד מפני המרות אלא ההפך: כשכותב בוחר במבנה מסוים הוא בוחר גם במה שהמבנה הזה מסתיר, ומי שיודע מה כל מבנה מסתיר קורא טקסטים אחרת. הודעה רשמית שכתובה כולה בסביל ובמבנים שמניים אינה כתובה כך במקרה, ולא כדי להיות מנומסת.
