שלוש דרכים להוסיף מידע
עד כאן עסקנו במילה אחת בכל פעם. הפרק הזה עוסק במה שקורה כשמילים נצמדות זו לזו. שלוש דרכים, וכולן עושות אותו דבר: מוסיפות מידע בלי לפתוח משפט חדש. הראשונה היא שם שנשען על שם, כמו בשני שמות שנעשו מושג אחד, ובה יש שני כללים שכולם נופלים בהם: המילה הראשונה משנה צורה, וה״א הידיעה נכנסת דווקא על השנייה. השנייה היא סיומת של בעלות שנדבקת לסוף השם ומחליפה שתי מילים באחת. והשלישית היא התיאור, מילה שנצמדת לפעולה ומספרת מתי, איפה, איך, מדוע או לשם מה.
בפרק הזה 18 שאלות בשלושה סטים, ועוד חמש משימות פתוחות. לכל שאלה סגורה יש הסבר משלה, והוא נפתח מיד אחרי הבדיקה.
חזרה לשער החוברת
שלוש דרכים לומר אותו דבר, ואחת שאינה קיימת. ארבעת הצירופים שלמטה בנויים מאותן שתי מילים, ושלושה מהם תקינים לגמרי. את הראשון תשמעו בהפסקה, את השני בספר, ואת השלישי בשניהם. הרביעי אינו קיים בעברית כלל, ואף אחד לא יאמר אותו, ובכל זאת הוא הטעות הכתובה השכיחה ביותר בצירופים. מה שהופך אותו לשגוי אינו כלל שצריך לשנן, אלא דבר אחד קטן: ה״א הידיעה נכנסת פעם אחת בלבד, ולא במקום שהעין מצפה לו.
לאן נכנסת ה״א הידיעה
שלושה צירופים שנראים דומים, ובכל אחד מהם ה״א הידיעה מתנהגת אחרת לגמרי. כשמדובר בשם שנשען על שם, ה״א נכנסת על המילה השנייה בלבד, והיא מיידעת את הצירוף כולו. כשמדובר בשם ותוארו, ה״א חייבת להיכנס על שתיהן, ואם היא נכנסת רק על אחת מהן נוצרת צורה שגויה. וכשהבעלות נמסרת בסיומת, ה״א אינה נכנסת בכלל, מפני שהסיומת עצמה כבר מיידעת. מכאן שאין צורך לנחש: מוסיפים ה״א ובודקים לאן היא נופלת, וכמה פעמים. ולצד זה כדאי לדעת עוד דבר על המילה הראשונה בצירוף: לפעמים היא משנה את צורתה, ולפעמים לא, והטבלה שלמטה מראה מתי.
| המילה לבדה | מין ומספר | בתוך הצירוף | מה השתנה |
|---|---|---|---|
| שירים | זכר רבים | שירי מולדת | הסיומת ־ים נעשית ־י |
| ארוחה | נקבה יחיד | ארוחת ערב | הסיומת ־ה נעשית ־ת |
| חנויות | נקבה רבים | חנויות הרחוב | שום דבר בכתיב |
| מגדל | זכר יחיד | מגדל מים | שום דבר בכתיב |
מה חשוב לזכור
שש כרטיסיות שמכסות את כל מה שהפרק הזה בודק. כולן חוזרות על חומר של כיתות ה ו־ו, ואין בהן נושא חדש.
שם שנשען על שם
רצף של שני שמות עצם שנצמדו זה לזה ומתפקדים יחד כשם אחד. השם המקובל לצירוף הוא סמיכות, למילה הראשונה קוראים נסמך ולשנייה סומך. הבדיקה הפשוטה ביותר היא פירוק: אם אפשר לכתוב אותו מחדש עם המילה "של" ביניהן, זהו צירוף כזה.
המילה הראשונה משתנה
ולא תמיד. בזכר רבים הסיומת ־ים נעשית ־י, ובנקבה יחיד הסיומת ־ה נעשית ־ת. בנקבה רבים ובזכר יחיד לא משתנה דבר בכתיב, ואז מה שמסגיר את הצירוף הוא המקום: המילה עומדת ממש לפני שם עצם אחר. וכשמרבים צירוף כזה, מרבים דווקא את הראשונה.
ה״א הידיעה, ושם התואר
ה״א נדבקת לשנייה בלבד, והצירוף כולו נעשה מיודע. הצורה שבה ה״א נדבקת לראשונה אינה קיימת. וכשמוסיפים לצירוף כזה שם תואר, הוא בא בסופו, ואז צריך לשים לב על מי הוא מוסב, מפני שלפעמים אפשר להבין את המשפט בשתי דרכים.
סיומת של בעלות
שתי דרכים לומר את אותו דבר. באחת הכינוי עומד בנפרד, במילה "של" ועליה סיומת. בשנייה הוא התכווץ לסיומת שנדבקת לסוף השם. הסיומת עובדת קשה, מפני שהיא מוסרת שני דברים יחד: מי הבעלים, וכמה פריטים יש. בצורה הנפרדת ההבדל הזה גלוי, ובנדבקת הוא חבוי.
גם מילת יחס מקבלת סיומת
ולא רק שם עצם. אליו, עליהם, בשבילי אינן שמות עצם כלל: אלה מילות יחס שהכינוי נבלע לתוכן. וכדאי לדעת עוד דבר: הצורה הנדבקת שייכת לכתיבה גבוהה, ובשיחה בין חברים היא נשמעת מלאכותית. שתיהן תקינות, ולכל אחת יש מקום משלה.
תיאור: מתי, איפה, איך, מדוע, לשם מה
תיאור נצמד לפעולה ומוסיף עליה מידע, והוא יכול להיות מילה אחת או צירוף שלם. מזהים אותו לפי השאלה שהוא עונה עליה: מתי, איפה, איך, מדוע או לשם מה. שתי האחרונות קרובות מאוד זו לזו: מדוע מצביעה על מה שכבר קרה וגרם, ולשם מה מצביעה על המטרה שעדיין לא הושגה. ושימו לב להבחנה: מילה שמתארת שם עצם אינה תיאור, גם אם היא נשמעת דומה מאוד.
שלוש דוגמאות פתורות
צירוף שמיידעים אותו ואז מרבים, שתי מילים שהופכות למילה אחת, ומשפט שממלאים אותו בתיאורים ואז מזיזים אחד מהם.
- קודם מזהים מי נשענת על מי. מסיבת אינה עומדת לבדה בצורה הזאת, ולכן היא הראשונה, וכיתה תומכת בה.
- מיידעים. ה״א נכנסת על השנייה בלבד: מסיבת הכיתה. הצורה שבה ה״א נדבקת לראשונה אינה קיימת בעברית.
- מרבים. מרבים את הראשונה ולא את השנייה: מסיבות כיתה. מי שמרבה את השנייה מקבל משהו אחר לגמרי.
- מצרפים את שתי הפעולות. מסיבות הכיתה. ה״א נשארה במקומה, והריבוי נשאר במקומו.
- מסיבת הכיתה, מסיבות כיתה, מסיבות הכיתה. שתי פעולות שונות, ואף אחת מהן אינה מפריעה לשנייה.
- מזהים למי שייך. לדנה, כלומר לגוף אחד, נקבה.
- מורידים את המילה "של". היא זו שנעלמת, וכל עבודתה עוברת אל סיומת.
- בוחרים את הסיומת המתאימה לגוף. לנקבה יחידה מתאימה ־ה, ולכן: תיקה.
- ומוסיפים את בעלת התיק בפירוש, כדי שיהיה ברור מי היא: תיקה של דנה.
- תיקה של דנה. שימו לב שה״א הידיעה שהייתה בהתחלה נעלמה, מפני שהסיומת כבר מיידעת בעצמה.
- שואלים מתי. אתמול בלילה. המשפט נעשה: הכלב נבח אתמול בלילה.
- שואלים איפה. בחצר האחורית. הכלב נבח אתמול בלילה בחצר האחורית.
- שואלים איך. בלי הפסקה. הכלב נבח אתמול בלילה בחצר האחורית בלי הפסקה.
- ועכשיו מזיזים אחד. "אתמול בלילה נבח הכלב בחצר האחורית בלי הפסקה." המשפט תקין לגמרי.
- שלושה תיאורים, וכל אחד עונה על שאלה אחרת. ההזזה לא שינתה מי נבח ולא מתי, אלא רק מה נשמע ראשון.
תרגול הפרק
שלושה סטים של שש שאלות, אחד לכל נושא בפרק: קודם שם שנשען על שם, אחר כך סיומות של בעלות, ולבסוף התיאורים. אחריהם סט רביעי, חמש משימות פתוחות שבהן כותבים ומנמקים, ובלחיצה נפתחות תשובה לדוגמה ואמות מידה לבדיקה עצמית.
דרכים לתרגל את הדף הזה
המשחק בנוי מהשאלות ומאוצר המילים של הדף עצמו, ועוקב אחרי מה שכבר יושב לכם ומה שעוד לא. שאלה עולה דרגה כשעונים עליה נכון, ויורדת בטעות. ההתקדמות נשמרת במכשיר הזה בלבד.
מה יש בפרק הזה
- 1שם שנשען על שם: שני שמות שנעשו מושג אחד, ואפשר לפרק אותם ב"של".
- 2הראשונה משתנה: ־ים נעשית ־י, ־ה נעשית ־ת, וביתר המקרים אין סימן בכתיב.
- 3ה״א נכנסת על השנייה, ובצירוף של שם ותוארו היא נכנסת על שתיהן.
- 4סיומת של בעלות מוסרת שני דברים יחד: מי הבעלים, וכמה פריטים.
- 5גם מילת יחס מקבלת סיומת כזאת, והצורה הנדבקת שייכת לכתיבה ולא לשיחה.
- 6תיאור עונה על שאלה: מתי, איפה, איך, מדוע או לשם מה. וזה גם המבחן שמזהה אותו.
| הצירוף | מה נמצא בו | ה״א הידיעה | אפשר לפרק ב"של"? |
|---|---|---|---|
| חדר המורים | שני שמות עצם | פעם אחת, על השני | כן |
| החדר הגדול | שם ומילה שמתארת אותו | פעמיים | לא |
| חדרו | שם וסיומת | אינה נכנסת כלל | כן, החדר שלו |
| נכנס בשקט | פועל ותיאור | אינה נכנסת כלל | לא |
הטור השלישי לבדו מפריד בין שלוש השורות הראשונות, וזו הסיבה שכדאי להתחיל ממנו: הוא מהיר, והוא אינו דורש לזכור דבר מלבד ספירה. השורה האחרונה שונה מכולן, מפני שהיא היחידה שמצטרפת לפעולה ולא לשם.
